האם אפשר לצאת מזה

[גילי גוב]

האם אפשר לצאת מזה

השאלה היא גם לעצמי, רק כתובה בלשון נוכחים.

אם היתה דרך לסדר את כל העניינים הטכנים שלכם, שמפריעים לכם לצאת בשאלה,
האם הייתם עושים את הצעד הזה?
במילים אחרות, כמה האניסות שלנו מושפעת מעניינים טכנים?

ואסביר

אם למשל,
כסף לא היתה בעיה - היתה לכם תעסוקה בציבור החילוני,
והשכלה לא היתה בעיה - הייתם מקבלים מלגות לימודים
וחברה לא היתה בעיה - הייתם יודעים שיקבלו אותנו בזרועות פתוחות
וחינוך לא היה בעיה - הייתם מתקבלים למוסדות חינוך מצויינים עם שיעורי עזר לילדים להשלמת פערים
ועניינים משפטיים כמו גט ומשמורת לא היו בעיה - היו נותנים לכם סיוע משפטי טוב

והיו מלווים אתכם לכל אורך הדרך אנשים טובים עם רצון כנה לעזור...

האם הייתם חושבים יותר ברצינות על יציאה בשאלה?
האם הייתם נשארים בכל זאת בשביל לא לפגוע בהורים? במשפחה?
האם להפך, אתם מעדיפים את החיים האנוסים על פני חיים אחרים?

ועוד שאלה,

האם הנ"ל היה מעודד אתכם לשנות משהו אחר בדרך החיים?
למשל, להפוך לחרדים פתוחים יותר? ללמוד משהו? לעבוד במקום חילוני?

אשמח לתשובותיכם

 

[הביתשלפיסטוק]

שיטת הסלמי....

תהרגי פרה ותנוחי, לא תוכלי לקבל הכל ביום אחד.
את האמת צריך להגיד, לא בטוח שהתנאים בצד השני יהיו קלים בהתחלה, יש הבדלי שפה, וקודי התנהגות.

בנוגע לרשימה שהעלת:
עבודה בצד השני של המפה, יכולה להתקיים גם עכשיו.
זה אולי לא IN במגזרים מסויימים, אבל אפשרי
זה בהחלט יעזור לגבי חוג חברים חדש, ויכול להיות תחילת תנועה החוצה

השלמת פערים לימודיים (בכל גיל) היא מטלה לא קלה, יש לי התלבטות מה עדיף לקדם את עצמי, ואז לשפר תנאי תעסוקה, ורק אז הילדים
או קודם הילדים, וכשהם כבר זורמים עם החומר, להשקיע בעצמי.
כי גם וגם, נשמע כמו משימה מופרעת.

ועכשיו אני רואה שאת שואלת שאלה כללית ואני נותן לך פתרונות...
יופי לי

אני עשיתי מה שהיה נכון לעצמי, ואחרי המבול, בסופו של יום, מי שחי את החיים האלה הוא אני ולא אפחד אחר
קפצתי למים העמוקים מצד לצד בלי למצמץ

 

[ים כחול 2012]

כשמדובר בנשואים +

יש הרבה משקל לצד הטכני.
אני אישית הייתי כמעט בחוץ, ורק אז הבנתי את גודל הקושי הטכני.
וכמו כל דבר בחיים, אפשר להלחם, אפשר לותר ואפשר לעשות פשרה.
אני בדר"כ מהלוחמות, אבל בנושא זה החלטתי לאחרונה ללכת על פשרה.

ובקשר למקום עבודה, אני לא רואה שום סיבה לעבוד אצל חרדים ולהרוויח פחות.

 

[גילי גוב]

זאת אומרת...

שאם תכל'ס יעזרו לך בטכני תצאי? או שהתרגלת לפשרה וזה נח?

 

[ים כחול 2012]

הסיבה שלא יצאתי היתה קשיים טכנים

כרגע הפשרה נוחה לי, ואני זורמת איתה.
אך תמיד פתוחה לשינויים..

 

[רות בנדיקט]

נסיבות, נסיבות, נסיבות

שאלת הנסיבות עולה תמיד, ולאו דווקא בהקשר להווי חרדי בע"כ.

אחת המנהלות שעובדות איתי מתלבטת לגבי התחלת תואר שני, מפנים שונים: עלות מטורפת, היעדרות מהעבודה, עליית רמת העומס בחייה ואיזונה מול דרישות הבית, ועוד.
וכנגד - כל 'הבעד': קידום בעבודה, לימודים מרתקים, עוד נקודת זכות למשכורת, הרחבת רשת הנטוורקינג, וכו'.

לא שמעתי אותה אומרת 'לו רק היו לי 70 אלף ש"ח, הייתי כבר עושה את התואר', או 'אם המשפחה הייתה קצת תומכת בי (יש לה 4 בנות מאד תובעניות, ובעל שעובד חצי חודש בחו"ל), הייתי כבר מחליטה וזהו.' כי זה לא עובד ככה. היא אדם בוגר, היא מבינה שלהחלטות יש תוצאות מורכבות, שרמת האחריות רק מטפסת, ושלכל דבר יש מחיר.

אין פה השוואה לקושי שביציאה בשאלה/חיים בע"כ להחלטה של אישה עם קצת יותר פריוולגיות מהכותב הממוצע כאן. אני בס"ה מציגה זווית אחרת ובוגרת יותר להסתכלות על החיים. המכנה המשותף הוא נטו נסיבות חיים, והחלטות על סמך שאיפות/דרישות. להתחיל לפנטז על תמיכה לא ייסע לאף אחד, לא נפשית ולא ריאלית. אף אחד לא יעזור לך אם לא תעזור לעצמך.

 

[גילי גוב]

לא הבנת אותי

התכוונתי לשאול משהו אחר.
ברור שיש נסיבות וכ'ו..

אבל יש אנשים שיש להם את הכח הנפשי, הרצון ועוד כל מיני אחרים. ומה שחסר להם זה עזרה טכנית.

ויש להפך, אנשים שגם אם היו נותנים להם בעצם כל מה שהם צריכים טכנית, אז הם לא היו יוצאים.

זה מה שרציתי לדעת.

דבר נוסף, לא ניסיתי לתת לאנשים חומר לפנטז עליו, פשוט עניין אותי כמה אחוז ממה שמשאיר אותנו חרדים בעל כרחם הוא טכני וכמה הוא דברים אחרים.
ואשמח אם יענו.

 

[רות בנדיקט]

אם יש כוח הנפשי/רצון, למה צריך עזרה טכנית?

 

[גבעת חול]

לפעמים רצון לא מספיק

לדוגמה אבא לילדים שרוצה לצאת צריך עורך דין טוב ועבודה שתכסה את העלויות רק כדי שיהיה לו סיכוי לקבל הסדרי ראיה הוגנים..

 

[רסיסי גל]

תחושתי האישית

שבמידה וכך היה ההחלטה היתה קלה יותר ובהחלט היו לנתונים הללו השפעה על החלטתי.

עם זאת עדיין, יתכן שתחושה זו נובעת מכך שאלו הקשיים הניצבים למולי ואילו הייתי מגיע לשלב ההתלבטות למול הנושאים המהותיים יותר יתכן ושם הייתי נסוג.

למרות הכל קשיים טכניים לכאורה לא אמורים להציב מחסום כה גדול בפני שאיפה עוצמתית שהיא מעבר לכל קושי שכזה.

 

[סנדר סופרטרמפ]

אפשר להוסיף לרשימת המשאלות?

שהדת תהיה משהו נסבל
שנושאי דברה לא יהיו אנשים מתועבים ומעוררי סלידה
שהאדם יהיה במרכז ולא "לקדש שם שמים"
דת שעומדת לצד האדם ולא ממלאת את כל כולו ושואבת אותו לתוכה

עכשיו תגידי את? עם כזו דת היה לך חשוב בכלל לצאת בשאלה?
אלא מאי? שאין כזה דבר ולא קורים ניסים (מאז נס פורים לפי חזלינו) אז השאלה אינה במקומה ונטולת הקשר.

הוא הדבר בקשר לשאלתך, ברור שאם כל המכשולים יוסרו ברור שמי שרוצה לצאת בשאלה יעשה את זה, אבל זה פשוט לא קורה כי המכשולים תמיד קיימים בצורה כזו או אחרת.

 

[שלג הלבנה]

האניסות בהחלט מושפעת מעניינים טכניים

אני מרגישה ברת מזל שהיו לי מעט מאוד עניינים טכניים שהייתי צריכה להסדיר לפני שיכולתי לצאת בגלוי.

איך אפשר להעדיף חיי אניסות על פני חיי חופש? קשה לי להאמין שמישהו יבחר בחיי שקר על פני חיים גלויים ואמיתיים.

 

[elikrf]

כל מה שכתבת

על כסף השכלה חברה חינוך
תמיד אפשר למצוא אם אתה חרדי או חילוני
צריך רק רצון והיפוך במחשבה
אם יש השכלה גבוהה
יהיה לך כל השאר

לגבי יציאה בשאלה זה מסובך
אני לא בקטע הזה ואין לא תשובה
זו החלטה שלך ורק שלך

מקווה שתמצא את שביל הזהב בשבילך

 

[תוהה ומטעה]

למה השארת רק את המשפחה תקועה

אם היה אפשר הכל, וגם משפחה לא היתה מהווה בעיה בטח שהייתי עושה את זה.
והייתי משתזף לי עכשיו על חוף באוסטרליה או משהו.. וכן בנוסף לזה אני גם צריך לדבר אנגלית.

 

[הלנצח]

המחסום שלי הוא בעצם המשפחה

הילדים שיהפכו לסוג ז' וההורים ששיבתם תרד ביגון שאולה.
הילדים זו בעיה מוסרית אמיתית.
עם ההורים זה יותר עניין רגשי.
עם השאר הייתי מסתדר. בכל אופן הייתי קופץ למים.
ישתבח שמו שפרנסתי אינה תלויה בעבדיו.
אני גם לא נזקק להשכלה פורמלית.
אני מניח שלא לגמרי פשוט למצא חברה חדשה ולהשתלב בה, למרות שיש לי כמה חברים יוצאים.
כאמור, הייתי קופץ.