איציק , אתה צודק.
גרמת לי לקום מהכורסא .(אזור הנוחות שלי) אתמול התחלתי לעשות בירורים עם חברות וחברים. בתחום הפרסום: התחלתי לברר לגבי בניית אתר וקידום . יש לנו חבר אגרונום (חבר של בעלי) שהזמנתי אותו להפגש בסוף השבוע ולבדוק אפשרות של להתחבר יחד כדי להקים את העניין .(יותר נעים לי לחשוב שיהיה מישהו לצדי) סיפרתי לחברה על הנושא ו..היא לא צחקה עלי . טוב, נו- קצת היא צחקה על זה שלא סמכתי עליה לספר לה מה מתבשל אצלי. אמרה : " אני מכירה אותך, מחשבה מעניינת אבל נראה כמה אומץ באמת יהיה לך לפרוץ דרך." חשבתי אולי כדי לא לטלטל את הספינה לא לעזוב מייד את מקום העבודה הנוכחי שלי ,אלא לנסות בו זמנית גם למצוא את הדרך לשים גבולות לבוס שלי , להרגיע את האמוציות שלי בקשר לאשמה שהוא מעורר בי ותחושת חוסר הערך ובד בבד אולי להתחיל להתכוון לקראת הקמה של הגינה הטיפולית אולי כבר אחרי החגים. לשאלתך - לא מצאתי 3 קבוצות?!? של אנשים שיצחקו עלי . בקושי אני מכירה 10 אנשים שדעתם חשובה בעיני . (ביניהם ההורים ובעלי - איך לא..) והם לא צחקו . הם נראו לי מופתעים ,הם הזהירו אותי לא לעשות תפניות כלכליות דרסטיות , ו.. גילו הבנה לגבי הרוויה שיש לי מהבוס. אני חושבת שמתוך התחשבות , אצטרך בהתחלה לעשות את הגינון הטיפולי בשעות הפנאי או בימי שישי בבוקר , ורק כשאראה שיש ביקוש (הלוואי שיהיה), אז אולי להרחיב את השעות. מה שמביא אותי לשאלה הבאה- כשאתה כותב שיש דרך ללא שיווק עצמי - למה אתה מתכוון? ו..כן אני עדיין פוחדת שלא אצליח . כי אני מודדת הצלחה גם במושגים כלכליים . לא רק הצלחה טיפולית , עם אגו אני לא הולכת למכולת . זה כבר פחד די ממשי - לא? כנראה ששם יש לי עוד הרבה מה לעבוד.על הפחד שלא יהיה לי כסף ואוכל במקרר. המון המון תודה על השאלות החדות . הבאת אותי לחקור ולבדוק עם עצמי דברים מאוד נוקבים. חוץ מזה - אהבתי את ההומור .