האם אני תקועה?

האם אני תקועה?

אני מקווה שזה הפורום הנכון, ואם לא - אנא הפנו אותי לפורום אחר. ילדתי את בתי הבכורה לפני שנה וחודשיים. בהתחלה הייתי "האמא המושלמת". לאט לאט התגלו הבעיות, שעימן עד היום לא הצלחנו להתמודד. קשה לי לשחרר אותה. העברנו אותה לחדר משלה רק לפני יומיים (התכנון היה לעשות זאת כשהיא תהיה בת 3 חודשים), כי לא רציתי אותה רחוקה ממני. אני מניקה, הרבה מאוד יחסית לגילה. וגם שואבת פעם ביום. וגם את זה אני לא רוצה להפסיק. רוצה שהיא תינק לנצח. שהיא תישאר התינוקת הפיצפונת שלי. בעיה נוספת היא הקריירה. עד הלידה עבדתי המון שעות ביום, 10-14 שעות ביום. ואהבתי את זה. (בתחום ההייטק) אחרי הלידה סדר העדיפויות השתנה, רציתי להגיע מוקדם הביתה.... לעשות, לפחות מבחינת שעות, את מה שאני מחוייבת לו ולא דקה אחת מעבר לכך. אחרי חופשת הלידה הבוס שלי וגם אני חשבנו שאולי כדאי שאני אעבוד במקום קבוע. אז במקום פרוייקטים הלכתי לעבוד בחברה מסויימת כעובדת קבלן (אאוטסורסינג). חשבתי ואמרתי לעצמי שזה מצב זמני, אני יודעת שפה אני לא מתפתחת ומתקדמת, בטח לא בקצב שהתקדמתי קודם... אבל שוב נתקעתי. כי נוח פה. כי נחמד פה. כי כולן כאן אמהות. הבוס עזב את החברה, הקים חברה משלו, ואני החלטתי לעזוב בעקבותיו. קיוויתי שאני אוכל להישאר כעובדת קבלן במקום בו אני נמצאת, רק מטעם הבוס החדש. הבוס וגם החברה בה אני עובדת מעוניינים בכך, אך החברה שאני עוזבת טירפדה את זה. ידעתי, ידעתי שיש אפשרות שאני לא אוכל להישאר פה, פשוט הדחקתי את זה. ואז זה נחת עליי ברעם ביום בהיר. פתאום כבר אין לי חשק לכלום - לא לעבור לבוס החדש, להישאר בחברה שלי אני לא יכולה כי כועסים עליי שרציתי לעזוב, רוצה להישאר עובדת קבלן איפה שאני ולא יכולה. רוצה להתחיל את העבודה החדשה עם טעם טוב, ורק מקוננת בבכי על כך שלא אוכל להישאר איפה אני. (מקוננת או מקננת - זאת השאלה שצריכה להישאל). איפה השאיפות שלי? מתי הפכתי לייקית שונאת שינויים? ואם נחזור לבעיית הילדה - איך אני מכניסה לעצמי לראש שזה שהיא גדלה ומפסיקה להיות תינוקת קטנטונת שתלויה לי על הציצי זה דבר טוב? איך אני נותנת לה להתקדם? מאיפה אני אמורה לקחת את הכוחות הנפשיים להכול? ואיך אני מסדרת לעצמי בראש מה אני רוצה, לפחות מבחינת הקריירה? אשמח לכל עצה שתוכלו לתת. בבקשה אל תשלחו אותי לאימון/טיפול, אני עדיין לא מוכנה לזה.
 
שלום אסנת ונסי../images/Emo140.gif

את מתארת מצב נורמלי מאוד: אישה צעירה, קרייריסטית כל חייה, יולדת את ביתה הראשונה
, וחייה משתנים. פתאום סדר העדיפויות בחיים משתנה, וילדה קטנה שבאה לעולם היא במקום הראשון, לפני כל דבר!
ברוכה הבאה לעולם האימהות
עולם שבו לומדים לעשות ג'אגלינג בין הקריירה והבית. כל הזמן. אל דאגה, אם עובדים על זה, מגיעים לאיזון בית-קריירה נפלא! וכבר בכתיבתך בפורום עשית את הצעד הראשון
כל הכבוד! אני קוראת המון בלבול בדברייך. ועל מנת לנסות לעזור, אני מזמינה אותך לכתוב: מהו המצב האופטימלי מבחינתך? איך היית רוצה שייראה יום שיגרתיי בחייך? איך היית מעוניינת לשלב בין הילדה המקסימה שלך והקריירה שלך? מהן שאיפותייך הקרייריסטיות? ומשם נמשיך.. אל יאוש! את בחברה טובה..
 

bridges

New member
ברוכה הבאה לפורום

היי אסנת, הפנייה לפורום מראה על הרצון שלך לקחת אחריות על החיים שלך. אני מוקיר אותך על האומץ לשתף בנושאים כאלה אישיים. אני נמצא במצב דומה לשלך (למרות היותי גבר). אני אימצתי ילד מחו"ל וכרגע אני מתקרב לסוף חופשת האימוץ (שזה כמו חופשת לידה) ואני מתלבט מאוד בקשר לעבודה שלי (גם בהייטק). העוצמה של שינוי סדר העדיפויות בעקבות האימוץ הפתיעה אותי. די דומה למה שאת מתארת, פתאום הילד הוא במקום הראשון וכל השאר הרבה פחות חשוב. אז מה שאני אומר פה, אני אומר גם לעצמי (חלק מהדברים הם תובנות שעלו לי רק ממה שסיפרת). אני לא מבין איפה ה"ייקית שונאת השינויים". את עברת את אחד השינויים הגדולים ביותר בחיים (אני קלטתי את גודל השינוי רק לאחר שחוויתי אותו בעצמי). לי זה נשמע הגיוני שבתחומים אחרים תנסי לשמור על קרקע יציבה. אני מציע מילה אחרת להגדרה שלך של תקיעות: 'נקודת שבר'. איך שאני מבין את מה שכתבת אז בתחום העבודה היית על קרקע יציבה ופתאום הקרקע נשמטה מרגלייך (בעקבות עזיבת הבוס שלך ואת בעקבותיו). בעצם כרגע את חווה מצב שבו בשני תחומים חשובים בחייך המצב לא ברור: גם באמהות וגם בקריירה. לא מפתיע שאת חווה הצפה רגשית. אני מזמין אותך לבחור את אחד התחומים האלה ולראות איך את מגיעה לקרקע יציבה באותו תחום בדרך המהירה ביותר: מה יהווה עבורך קרקע יציבה בתחום הזה (שבחרת)? מה תהיי (כבת אנוש) כשתהיי על קרקע יציבה באותו התחום? מה תהיה הרגשתך? רונן
 

ענבל כהן חמו

מאמנת אישית בכירה ומדריכת מאמנים מוסמכת
מנהל
גדילה

בקשר לילדה - אפשר להבין שאת רוצה לשמור אותה הפיצפונת שלך - זה הצורך שלך. אך להיות אמא טובה דורש מאיתנו הרבה יותר - לפעמים זה דורש לעשות מה שאנו רוצים פחות לעשות, אבל נכון יותר לילד. מה נכון עבור הבת שלך? מה היית אומרת לחברה שהייתה מתארת לך מצב כזה? נדמה שיש כאן עוד משהו שקשור - נדמה שכרגע הילדה מכילה את כל הרגשות שלך, עד כדי כך שאין לך בשביל עצמך. היום בעבודה את עסוקה בנוחיות ולא בהתפתחות. התינוקת מתפתחת (למרות שהיית רוצה להשאיר אותה קטנה) אבל את נשארת במקום. האם יש מקום לשתיכן לצמוח? לשנות את הקשר תינוקת - אמא עם הצמיחה של שתיכן? תינוקת הופכת לילדה, ואמא הופכת לאמא עם קריירה, עם שאיפות? האם אפשר לתת לקשר הזה להתפתח ולצמוח?
 

isaacm

New member
../images/Emo13.gif בודאי שאת תקועה

חשבת על זה שאולי בזמן הזה זה הדבר הכי טוב שאת יכולה לתת לעצמך? מישהי אחרת הייתה שואלת איך אני לומדת את הקצב החדש הזה, ואת מקוננת (או מקננת) על זה שכל כך מהר את מתאימה את עצמך לקצב החדש, לי זה לא מובן. מה שמאד מסקרן אותי, ואשמח אם תבחרי לשתף, זה מהו מקור התחושה שפתאום אין לך חשק לכלום. ודבר נוסף שאני מרגיש צורך לחלוק איתך (ואני מקווה שלא תיפגעי או תכעסי), הילדה היא לא בעיה, והצורה שאת מתנהלת אמרת את זה בכל המילים. בסה"כ בקצת ששיתפת ראיתי מישהי שמסתגלת בצורה בריאה לעדיפויות משתנות, נראה לי ששווה לך להשקיע קצת בזיהוי היכולות שלך - ואז לדעת שזה בסדר להיות במקום בו את מרגישה נכון בלי לחשוש שלא תוכלי לזוז ממנו בבוא הזמן. אני רואה בהודעה שלך מספר דברים שאולי תרצי להתמודד אתם טוב יותר משאת מתמודדת אתם היום. * תחושה לא טובה בחברה שלך (כועסים עלי כי רציתי לעזוב) מחשבה בכיוון - לא מובנים לי השילובים האלה של כועסים ורציתי לעזוב. מה הקשר? אלה אינם דברים אישיים - אין כאן מקום לכעסים. * הקצב של קליטת העובדה שהילדה גודלת אינו מתאים לך. את רוצה שקצב ההסתגלות שלך יהיה מהיר יותר. חשבת שאולי זה בדיוק הקצב הנכון? * איך את מסדרת לך בראש מה את רוצה, לפחות מבחינת קריירה? למה לפחות? אפשר גם בכלל, מה דעתך? יכול להיות שיש עוד דברים שפיספסתי - אשמח אם תאירי את עיני. ובסיכומו של דבר - אם את רוצה לעבוד כאן על אחד או יותר מהסעיפים שהעליתי (או מאלה שפיספסתי
), נשמח ללוות אותך במסעך. סקרן לקרא את שתבחרי לשתף. איציק
 
ואוו, נתתם לי המון חומר למחשבה

מסתבר שבאמת כתבתי בפורום הנכון
אני אענה לכולכם ולעצמי בפירוט אחרי שאחשוב על הכול. תודה תודה תודה
 

הגר שקד

New member
שאלה

הי אסנת, שאלה לי אליך: מניסיוני האישי למדתי שנשים שהחתימה שלהן היא תאריך הלידה של ילדיהן הן עפ"ר נשים שעברו טיפולי פוריות ממושכים. האם את שייכת לקבוצה זו? אם כן, זהו נדבך נוסף וחשוב שיש להתייחס אליו בתהליך שאת עוברת.
 
לא

תיכנסי לפורום הורים לתינוקות (פורום ה"בית" שלי), שם החתימה של כולן היא תאריך הלידה של הילדים שלהן
 
למעלה