האם אני בדכאון?

[ע ז ר ה ל י]

האם אני בדכאון?

הי רקע עלי אני אמא ל 3 ילדים בן 8 בת 5 ובת שנתיים... אני גרושה כשנה וחצי מבן זוג שהתעלל בי נפשית והיה לי מאד קשה לקבל אומץ לקום וללכת אבל הלכתי בסוף (היום יש לי גרוש שמנסה להתעלל בי נפשית אבל אני למדתי לא ועדיין לומדת לא לתת לו את זה) איבדתי את העבודה בזמן שהתגרשתי אך התחלתי לעבוד לפני כחצי שנה אחרי שנה אבטלה ויש לי בחצי שנה+ האחרונה בן זוג מקסים ואוהב ויש לי משפחה שתומכת ונמצאת שם בשבילי אם אני רק צריכה אותם אז למרות שיש לי ילדים מקסימים ובן זוג אוהב ועבודה ומשפחה נפלאה ונחלצתי מנישואים לא טובים שפגעו קשה בי ובבטחון העצמי שלי ובאמונה שלי בעצמי אני הרבה מאד עצובה. כשקורים דברים אפילו טובים במקום לראות את הצד החיובי בהם אני הרבה פעמים כאילו מחפשת אבל את מה שלילי במה שקורה אני מפקפת בהרבה דברים טובים שקורים סביבי ובעצמי אני מתחילה לבכות בקלות מדברים (תמיד הייתי ככה ..אבל איכשהו אני מרגישה את זה יותר) אני מותשת ועייפה ומרגישה הרבה פחות מכילה וסבלנית עם הילדים מאשר הייתי פעם (אם פעם יכלתי למצוא דך מתוחכמת להתמודד עם כל מכשול או התנגדות בדרך למה שרוצה מול הילדים היום אני פחות סבלנית והרבה פעמים דורשת שיעשו מה שביקשתי וזהו) אני מרגישה ריגשית כבויה (לפעמים אפילו מול הילדים) אני מרגישה לפעמים שאני הורסת דברים טובים שיש לי בחיים שלי רק כי אני עסוקה לחפש מה לא טוב ועצובה האם זה דכאון? האם זה טיבעי? אני תמיד הייתי בן אדם צוחק ואופטמי ועליז (לפחות על פני חוץ..כי עברתי דברים קשים בנישואים ושמרתי אותם בפנים ולא שיתפתי אף אחד) אז למה דוקא עכשיו כשאני נמצאת במקום שהוא יותר טוב שאליו רציתי להגיע אני מרגישה כלכך הרבה עצובה ולא נהנית או מעריכה דברים טובים או שמחים שקורים לי ולחוצה כל הזמן ורק מחפשת את מה ששלילי או לא טוב במה שקרה (כאילו בכל טוב אני מחפשת את ה"אבל זה היה יכול להיות יותר טוב")

 

[גרא.]

עזרה לי,מאד טבעי למצוא את עצמך בתוך סבך

הרגשות השליליים שאת מתארת,וזה,על רקע הטראומות שחווית בעבר הלא רחוק, במערכת היחסים הזוגית הקודמת שלך,שבעטיין נאלצת להתגרש,לעזוב את הבית,לעזוב את מקום העבודה,להתמודד עם מצוקות ילדייך שהתקשו מן הסתם להבין מדוע את עושה מה שאת עושה,מדוע הוריהם נפרדים,אחת התופעות המלוות גרושה שהתחתנה בשנית,היא הרצון העצום,מבחינת המשא הרגשי,שלא לחזור על שגיאות העבר שהביאו לשבר שהיה. והצורך הזה,הכמעט כפייתי להיות תמיד בסדר,עלול להביא למצב של חיפוש תמידי אחרי מה לא בסדר,בכדי לתקן,או לגרום לכך שיעלם.העובדה שבנית את חייך מחדש,מצאת בן זוג חם ואוהב,עבודה אחרת,למרות שיש בכך המון פיצוי על מה שהיה,ותקווה אופטימית לעתיד,העובדה הזו אינה יכולה למחוק באחת את הסבל שעברת. וכפי שאת מתארת את המצב,חל בך שינוי שבמשמעותו,אובדן משמעותי של שמחת החיים שהיתה לך בזמנו. אכן כן,יש במצבי רוחך סממנים של דכאון שלא יחלפו סתם כך.לא ציינת אם עברת טיפול פסיכולוגי כלשהוא במהלך הגירושין ולאחריהם,צורך השכיח למדי אצל נשים רבות.ואם לא עשית את זה,זה הזמן לעבוד על רגשותייך לעבד,ולאבד חלק מהן,בכדי להחזיר לעצמך את מה שנגזל/נלקח בזמנו,עקב משבר הזוגיות והנישואין.את חייבת את זה לעצמך,וודאי לילדייך ולבן זוגך הנוכחי.רצ"ב קישור על דיכאון.