האיש בגלימת הקטיפה
New member
האם אני בדיכאון?
שלום, אני חושב שהרבה מאד זמן אני חש בחוסר מוטיבציה לעשות דברים שעשויים לקדם אותי בחיים, ודוחה אותם במחשבה שבעתיד כן אמצא מוטיבציה לעשות אותם. דברים כגון לימודים אקדאמיים (אני בן 21), פיתוח תחביבים ותחומי עניין שאני מוצא בהם עניין. אקדים ואומר שבשנה האחרונה כן מצאתי כוחות נפשיים לפתח תחביב שממזמן ערגתי לו, נגינה בפסנתר ובשבשנים האחרונות גם למדתי לנגן על גיטרה. אך עדיין אני חש תסכול רב מכך שאני צריך לאזור כוחות נפשיים רבים כדי ללמוד יצירה כלשהי לפסנתר, למרות שהיא מאד מרגשת אותי ואני יודע שכשאנגן אותה היא תסב לי סיפוק נפשי רב. אני חש תסכול שמא אני מבזבז זמן יקר שבעתיד יחסר לי מאד, כשאתחיל ללמוד ואמצא עבודה יותר רצינית שתגזול הרבה יותר זמן מהיום שלי. אותו דבר אני חש כלפי קריאה. אני נהנה לקרוא, אך צריך להכריח את עצמי ללכת לספריה, לקחת ספר ולקרוא אותו. אני ממש מרגיש שאני צריך לאזור כוחות נפשיים גדולים כדי לעשות את זה. אני רוצה כבר במשך תקופה ארוכה ללמוד תאוריה של המוזיקה, יש לי זמן פנוי רב, אך פשוט אין מוטיבציה למרות שאני מאד רוצה להבין תאוריה. הדבר העצוב הוא שקיים בי ניגוד, מצד אחד יש לי שאיפות רבות לעשות דברים משמעותיים, להבין דברים, אך מצד שני לא מוצא כוחות כדי לעשות אותם. כמו כן, גם חש תסכול רב על כך שאיני מוצא כוחות בכדי להרחיב את המעגל החברתי המאד מצומצם שלי. נפגשתי עם מעט אנשים שהכרתי דרך האינטרנט, היה לי נחמד בחברת חלקם, אך לא מצאתי את הכוחות להמשיך ולהיפגש, ולכן לא יזמתי דבר. מצד שני, אני לא בטוח עד כמה הייתה כימיה. העובדה שאין לי ממש חברים מסבה לי תסכול רב, על אף שאני יודע שאני אדם אינטילגנטי ובעל כישורים חברתיים ממוצעים לפחות.
כרגע אני עובד בהוראה פרטית, מעט מאד שעות כל יום (2-3 ולפעמים אף פחות), כך שנשאר לי הרבה מאד זמן שאני מרגיש שאני פשוט שורף לשווא. אני כועס על עצמי כל כך שאני לא מנצל היטב את הזמן שלי, ויודע שבעתיד אכעס על עצמי עוד יותר על שלא ניצלתי תקופה זאת על מנת להתעצם בפן האישי. מדי פעם אני זוכה ל"זמן חסד" כלשהו שבו פתאום כן יש לי מוטיביציה לעשות דברים למשך כמה שעות, אז אני מתקדם עם יצירות שאני רוצה לנגן, הולך לספריה ומביא ספרים שרציתי לקרוא, יוצא וכו'. אני לא יודע אם אני בדיכאון כי קראתי מאמרים על דיכאון והבנתי שסבל נפשי הוא סימפטום מרכזי של דיכאון. אני לא חושב שאני חווה סבל נפשי קשה, אני פשוט מרגיש מאד קהה וחסר מוטיבציה ברוב הזמן. לא מרגיש טוב, לא מרגיש רע. באמצע. הייתי רוצה לחוות את הדברים בצורה יותר חדה, להרגיש יותר מעורב, לחוש מוטיבציה גדולה לעשות דברים שמעניינים אותי. להפסיק להגיד לעצמי ש"אולי פעם" אני אעשה את הדברים האלו.
לקראת הסוף אני אציין שאני לא מעוניין ללכת לטיפול פסיכולוגי משום שאני חושש מלחשוף את המחשבות הכמוסות והרגשות שלי בפני אדם זר, כמו כן, אני לא חושב שיש לי את האפשרות הכלכלית. סורי על ההודעה הארוכה.
שלום, אני חושב שהרבה מאד זמן אני חש בחוסר מוטיבציה לעשות דברים שעשויים לקדם אותי בחיים, ודוחה אותם במחשבה שבעתיד כן אמצא מוטיבציה לעשות אותם. דברים כגון לימודים אקדאמיים (אני בן 21), פיתוח תחביבים ותחומי עניין שאני מוצא בהם עניין. אקדים ואומר שבשנה האחרונה כן מצאתי כוחות נפשיים לפתח תחביב שממזמן ערגתי לו, נגינה בפסנתר ובשבשנים האחרונות גם למדתי לנגן על גיטרה. אך עדיין אני חש תסכול רב מכך שאני צריך לאזור כוחות נפשיים רבים כדי ללמוד יצירה כלשהי לפסנתר, למרות שהיא מאד מרגשת אותי ואני יודע שכשאנגן אותה היא תסב לי סיפוק נפשי רב. אני חש תסכול שמא אני מבזבז זמן יקר שבעתיד יחסר לי מאד, כשאתחיל ללמוד ואמצא עבודה יותר רצינית שתגזול הרבה יותר זמן מהיום שלי. אותו דבר אני חש כלפי קריאה. אני נהנה לקרוא, אך צריך להכריח את עצמי ללכת לספריה, לקחת ספר ולקרוא אותו. אני ממש מרגיש שאני צריך לאזור כוחות נפשיים גדולים כדי לעשות את זה. אני רוצה כבר במשך תקופה ארוכה ללמוד תאוריה של המוזיקה, יש לי זמן פנוי רב, אך פשוט אין מוטיבציה למרות שאני מאד רוצה להבין תאוריה. הדבר העצוב הוא שקיים בי ניגוד, מצד אחד יש לי שאיפות רבות לעשות דברים משמעותיים, להבין דברים, אך מצד שני לא מוצא כוחות כדי לעשות אותם. כמו כן, גם חש תסכול רב על כך שאיני מוצא כוחות בכדי להרחיב את המעגל החברתי המאד מצומצם שלי. נפגשתי עם מעט אנשים שהכרתי דרך האינטרנט, היה לי נחמד בחברת חלקם, אך לא מצאתי את הכוחות להמשיך ולהיפגש, ולכן לא יזמתי דבר. מצד שני, אני לא בטוח עד כמה הייתה כימיה. העובדה שאין לי ממש חברים מסבה לי תסכול רב, על אף שאני יודע שאני אדם אינטילגנטי ובעל כישורים חברתיים ממוצעים לפחות.