האם אנו בתחילת תהליך שינוי חשיבה בקרב אנשי ספורט הלחימה?
כדאי לקרא.
האם הם מתחילים להבין שטאיסבקי ותנועה (ובעיקר - "אי-ספיגה"!!) הם הדבר החשוב ביותר?
שימו לב:
"ילד שנכנס היום למועדון MMA, בין אם הוא רוצה ללמוד בשביל הכיף או להיות אלוף ה-UFC כשיגדל, אלו אמנויות הלחימה שבהן יאמנו אותו. שאר אמניות הלחימה, ובעיקר המסורתיות, נמצאות היום בדעיכה משמעותית.
ההבנה שזו השיטה ואין בלתה הובילה את הענף למצב של אמת כמעט אבסולוטית. האבולוציה אמנם הייתה מואצת, בוודאי יחסית לענפי ספורט אחרים, אבל המצב באוקטגון של ה-UFC פחות או יותר זהה למה שקורה על הדשא של הכדורגל ועל הפרקט של הכדורסל. אנחנו יודעים למה לצפות.
או שלא?
לאחרונה החל לתפוס תאוצה טרנד חדש של לחימה: טרנד התנועה. על פניו, העיקרון המוביל הוא הגיוני ומתבקש - לזוז ולהילחם בלי להיפגע. נשמע פשוט, אבל מסובך ביותר לביצוע. האנשים שמובילים את הטרנד הזה הם דומיניק קרוז, האלוף במשקל תרנגול (61 קילו), קונור מקגרגור - והחשוב מכולם לדעתי, סטיבן תומפסון
כדאי לקרא.
האם הם מתחילים להבין שטאיסבקי ותנועה (ובעיקר - "אי-ספיגה"!!) הם הדבר החשוב ביותר?
שימו לב:
"ילד שנכנס היום למועדון MMA, בין אם הוא רוצה ללמוד בשביל הכיף או להיות אלוף ה-UFC כשיגדל, אלו אמנויות הלחימה שבהן יאמנו אותו. שאר אמניות הלחימה, ובעיקר המסורתיות, נמצאות היום בדעיכה משמעותית.
ההבנה שזו השיטה ואין בלתה הובילה את הענף למצב של אמת כמעט אבסולוטית. האבולוציה אמנם הייתה מואצת, בוודאי יחסית לענפי ספורט אחרים, אבל המצב באוקטגון של ה-UFC פחות או יותר זהה למה שקורה על הדשא של הכדורגל ועל הפרקט של הכדורסל. אנחנו יודעים למה לצפות.
או שלא?
לאחרונה החל לתפוס תאוצה טרנד חדש של לחימה: טרנד התנועה. על פניו, העיקרון המוביל הוא הגיוני ומתבקש - לזוז ולהילחם בלי להיפגע. נשמע פשוט, אבל מסובך ביותר לביצוע. האנשים שמובילים את הטרנד הזה הם דומיניק קרוז, האלוף במשקל תרנגול (61 קילו), קונור מקגרגור - והחשוב מכולם לדעתי, סטיבן תומפסון