האם, איך ומה מספרים?

[lihico]

האם, איך ומה מספרים?

היי, אני לא כותבת פה הרבה. סקאלי אולי זוכרת אותי. לא עושה לי טוב "לבחוש" בנושא כל הזמן, אבל יש זמנים שזה חזק ממני. פתאום עכשיו, זה זמן כזה. ורציתי לשאול (אני לא יודעת אם כבר שאלו - לא ראיתי בחיפוש): איך ומה מספרים? או האם בכלל? ספציפית - מה אתן מספרות לאנשים ששואלים לגבי אמא שלכן? אז ברור שתלוי בדרגת הקרבה, וחברות קרובות יודעות. אבל אני מוצאת את עצמי מתפתלת מול זרים למחצה, כמו עמיתים לעבודה וכד', ובסוף משקרת (אמא שלי התאבדה כשהייתי בת 7, וממש לא בא לי לשתף בזה כל אחד). ופתאום אני לא מצליחה להמנע מהשאלה - מה לספר לבת שלי? כמה? מתי? ולא שזה מאוד רלוונטי - היא בת שנה וחודש

- אבל לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה... מה דעתכן?

 

[עודליל]

../images/Emo39.gifלפי דעתי

הכיטוב זה לא להסתיר לעמיתים לעבודה את יכולה לספר שאמא שלך נפטרה כשהיית בת 7 ואם הם ממשיכים לשאול איך ומה את יכולה לומר שאת מעדיפה לא לדבר על זה. הבת שלך גדלה לתוך מציאות בה אין סבתא (כמו הבן שלי) ולהערכתי עם הזמן היא תשאל איפה ואיך ואת יכולה לענות לה, אני לא הייתי מסתירה ממנה את האמת אבל כל פעם חושפת עוד קצת לפי הגיל והבשלות של הילדה הצלחה לך וגידול מהנה זה גיל מקסים

 

[Ofra m]

אני מאוד מאמינה

בלהגיד את האמת, בלי להסתבך כי כשמשקרים זה גובה מאיתנו המון אנרגיות וצריך כל הזמן לזכור מה סיפרת ולמי ואין לזה סוף לכן את יכולה להחליט לעצמך עד כמה מהאמת את מוכנה לחשוף ולמי, נאמר בעבודה את יכולה לספר שאימך נפטרה ממחלה קשה, את לא משקרת כי מי שמגיע למצב של התאבדות סובל ממחלה נפשית לא קלה, לגבי הילדה שלך, באמת כמו שכתבת היא מאוד קטנה עכשיו, אבל אם מאוד את רוצה לשתף אותה את יכולה בלהתחיל להראות לה תמונות שלה, ולספר לה בגיל יותר מאוחר שאימך נפטרה ואת יכולה להסביר לה מה היה לה וכו' לגבי איך לספר לה ומה את צריכה להתייעץ עם איש מקצוע מקווה שעזרתי מעט, יום טוב לך עופרה.

 

[כנפיים לבנות]

שלום לך..

אני מאמינה שזה תמיד חלק מאיתנו.. אבל לא תמיד זה לוקח כל כך הרבה מקום.. כשזה עולה.. צריך לתת לזה את המקום הראוי ולשתף מישהו קרוב.. בקשר לשאלה מי איך ומה לספר.. זה עניין של הרגשה אישית שלך.. אני מכירה את המצב הזה מאוד מקרוב (ההבדל בנינו הוא שאני הייתי בת שנה וחצי כשהיא עשתה את זה..) ומכירה את המצבים הלא נוחים האלו.. מסכימה עם מה שכתבו לפני.. עדיף תמיד ובכל מצב לומר את האמת.. אחרת זה בזבוז אנרגיות שלנו.. מה שאני עושה כשעולה הנושא זה קודם כל אומרת שהיא נפטרה, ואם ממשיכים לשאול או שאני אומרת שאני לא אוהבת לדבר על זה, או שאני אומרת שאפשר לומר שהיא הייתה חולה. אחר כך זה תלוי עם מי אני מדברת ועד כמה אני רוצה לשתף אותו/ה. בקשר לביתך.. אני עדיין לא בשלב הזה

אבל גם כאן אני חושבת שהכי טוב לומר את האמת.. גם בשבילה וגם בשבילך.. ולדעתי הכי טוב ללכת לפי ההרגשה שלך... כשתרגישי שהיא מוכנה תספרי לה בעדינות מה שמתאים לך ולה.. שוב.. כל זה זו רק דעתי, אני עדיין לא בשלב של לספר לילדים.. שיהיה בהצלחה, ונשמח לראותך כאן שוב..

 

[סְקָאלִי]

../images/Emo99.gif היי ליהי ../images/Emo70.gif

קודם כל מזל טוב!

איך הזמן עובר ... כשנכנסת לפה בפעם הראשונה עוד היית בהריון, לא? שנית, כמובן - טוב לראות אותך כאן שוב. וזה לאמשנה באיזו תכיפות את כותבת ... העלית כאן שתי סוגיות. הראשונה - בקשר ל'לספר לאנשים'. שמתי לב שהשאלה הזו מטרידה הרבה בנות. כעקרון, יש כאלה שבשבילן לספר על כך שאימא איננה זו עובדה ביוגרפית, ויש בנות שאצלן זה 'אישיו' שלם, ששואב מהן המון אנרגיות - האם, מתי, ואיך לספר. אני מניחה שאצלך יש מורכבות נוספת, בגלל סיבת האובדן. יחד עם זאת, הייתי מציעה לך לברר עם עצמך מאיפה בדיוק נובע החשש שלך לספר. ממה בדיוק החשש? בקשר לשאלה השניה, חפשתי בשבילך במאמר האירוח של תמר גרנות בפורום, ומצאתי 3 שאלות ותשובות רלונטיות. שאלה 6 בשרשור הזה, ושאלה 16 ואולי גם 17 בשרשור הבא.

 

[A GIFT OF LOVE]

"סורי אדוני השוטר אבל לא גנבתי"!

היי. אני חושבת שלא צריך להסתיר. סליחה אני גנבתי משהו? אני רצחתי את אמי?! לא! בדיוק לפני כמה ימים חברה ללימודים שאלה מדוע היא שומעת אותי מדברת רק עם אבי? מה אסור לי לתת יחס לאמי? חייכתי נתתי מין גיכוך כזה נשמתי עמוק ואמרתי בקול הכי רגוע ושלו שרק יכלתי: "את אמא שלי כבר אי אפשר להשיג בטלפון אלא אם כן תשיגי לי מכשיר טלפון מיוחד ישיר לגן עדן" המשפט הזה היה מלא כאב שמשולב בהומור. ואז הגיעו אלפי התנצלויות וסליחות והחברה כמעט שחכה לישאול על אמי. ירד ממני הרבה עול. אני יודעת שאם לא אסתיר אני אחסוך הרבה חוסר נעימות בקשר לביתך אין לי עדיין מה לומר לא חשבתי על זה ויש לי הרבה זמן לחשוב עד שיהיה לי בייבי בבית אז אם עזרתי לך ואפילו במעט אני שמחה ו... תקפצי לביקורים כשיתחשק לך! אשמח לשמוע ממך!

 

[keren007]

תמיד טובה האמת

כמו שכבר אמרו- לומר שהיא נפטרה, ואם ממשיכים לחפור תגידי שאת מעדיפה לא לדבר על זה ואנשים יכבדו את זה. אישית- לא יצא לי להתמודד עם זה כ"כ. כמעט כל מי שאני מכירה, אפילו חברותיי הקרובות ביותר יודעות מחברות אחרות ומאנשים אחרים. כשחושבים על זה, רוב החברות הטובות שלי אף פעם לא העלו את הנושא הזה בשיחה איתי. מעניין לחשוב מה דיברו על זה עם אחרים..

 

[Darkmatter]

היי ../images/Emo13.gif

אני מספרת רק לאנשים שאני מרגישה קרובה אליהם מאוד. לחלק אני משקרת (למשל: יצא לי לספר למישהי חדשה שהכרתי שחזרתי בשאלה. אז היא שאלה אותי אם לאמא שלי זה מפריע? אז עניתי לה שזה לא מפריע לה. ובדוגרי, זה נכון. חחח... שקר לבן.). לחלק אני מספרת חלק מהאמת. ולאנשים הכי הכי קרובים אלי אני מרחיבה, שוב לפי דרגת הקירבה. אני חושבת שזה באמת תלוי בדרגת הקירבה. את לא חייבת לספר לאנשים שלא הכי קרובים אליך את האמת. אז מה? שלא ידעו. תרגישי חופשיה לשקר. ותרגישי גם חופשיה לספר אמת וחלקי אמת למי שאת מרגישה איתו בנוח. אצלך במיוחד זה מורכב בגלל הסיבה הדי מורכבת. בקשר לבתך, קודם כל תני לה לגדול קצת

ויותר מאוחר, תספרי לאט לאט בשלבים. בהתאם להבנה שלה ולרצון שלה לדעת. קבלי חיבוק-

 

[חייכנית ואופטימית]

את מזכירה לי...

שאחרי שנמאס לי מתגובות חמלה מעצבנות, מכל מיני מכרים רחוקים של אמי שלא שמעו על מותה ושאלו לשלומה, התחשק לי להגיד להם שאמא שלי בחוץ לארץ (מה זה לא נכון?)

 

[Darkmatter]

אכן נכון. ../images/Emo6.gif