האלה לבדד תשכון

[Stop the slaughter]

האלה לבדד תשכון

אלה את ואני אצלך קרוב ובדידודך אותי אופפת אלה את ובשמיך הנוגים הרוח סובבת וענני אפור מתקבצים מרגלותיך ודרכי, נתיבך אינה בונה והורסת ובעפר הארץ אשב דומם ועיני אינן רואות. עכשיו מאום לא אקרא כאתמול ומחר לבד שיר משמרת בשתיקת מילים אדבר אלתי את ורוחך הקרה אלי חודרת. אלה את ואני יגונך נושא וריקנותך בי נוגעת אלה את וברקיעיך הדוויים הסער בוכה ועבי שחור מתאספים מראשותיך וידי, כרמך אינה זורעת ושומדת ונפשך ממני אניח בדד וקולי אינו קורא. עתה דבר לא אשא כאז ואילך רק שיר מזכרת באלם קול אומר אלתי את וידך הצוננה בי אוחזת.

 

[ריקי די]

סמטאות לבי

רסיסים משתברים בקול רעם בסמטאות לבי השקטות, בת צחוק רפה משפתייך רעדה על סף דמעותי מוחה געגועי אהבה. נגוהות קשת צבעים זוהרים,רועדים באחזם בקרעי ליל הנדודים שפרע חובו ונשר. חבוקה מבקשת סערה נצנוץ של חיים להניף להט חרבך אל קרבי אש להדליק בשמך.

 

[Stop the slaughter]

שיטפון

היא תדע קולו של איש המתגלגל ממרחק כקול הרעם והמופיע פתע כמכת ברק והנושא בשמי גופו חשרת עבים אשר גשמיהם יציפו אדמת אישה.

 

[אביב וסתיו]

אכן שיטפון

שטף המילים שאין לו סוף זולת הלב ומעט כאב

 

[Stop the slaughter]

גם למילים יש סוף

גם למילים יש סוף שאלו את המתים ולעתים גם אין להן התחלה שאלו את אלה שכה רצו לדבר ואף לא הצליחו להשמיע זעקה

 

[החיים שלי איתך]

לילות לבנים

ברקיע הכוכבים, את מסלולם מציירים. במחול, השמש והירח פוצחים. את שביל החלב, מתרדמתו מעירים. נכספים הם, ללילות אחרים. ולי, הלילה שחור. ואין, ריחות מתמזגים. רק הבזקי זיכרון, שבאים והולכים . לבד בן הסדינים הקרים, עיניי נעצמות לעיתים, חולמת, על גבעות הרים. חלומות מתוקים, על לילות לבנים.

 

[Stop the slaughter]

בים של קרה

בים של קרה עיני מחפשת אחר צוהר דלתך. בים של דממה אוזני חותרת פני רזי שקט קולך לשמוע. בים של עצים ידי מפלסת נתיב בו לבטח אצעד אל מפתן ביתך. בים של חשכה מבטי תר אחר גחלת אהבתך. בים של דמעות נפשי שוחה עלי גל סוער נשמתך למצוא. בים של חולות רגלי יוצרת שביל בו פעמי ילכו אל עורק לבך.