Imaginaerum ממש מוצלח.
קטע סמפוני ממש מלוטש ומעניין. הדיסק כמכלול ממשיך באופן ישיר את DPP, רק הרבה יותר סמפוני (כן, איך שהוא). אנט נשמעת יותר טוב, בעיקר כי היא לא שרה הרבה. הפסגה שלה נמצאת ב Slow, Love, Slow, קטע ג'אזי מאוד נחמד. למען האמת, הדיסק לא נשען בכלל על קטעי ווקאלס (=מאוד סאונדטראקי). המלודיות נחמדות ברובן, אף אחת לא "וואו". I Want My Tears Back נשמע כמו הקטע האינסטרומנטאלי מDPP. שיר מאוד מציק. Song Of Myself חופר. סוג של DEAD BOY POEM, רק בלי רגש. Ghost River הכי מוצלח. ------------- בקיצור, הדיסק נשמע כמו מה שחשבתי. בעיה המרכזית: אין בו נשמה.