פיה ומכשפה
New member
האיש ובובותיו
היה לו חלון ראווה שלם. בחלון עמדו בובות. כל בובה היה לה את הלבוש שלה, הגינונים שלה, החן שלה,כפתור ההפעלה שלה. והוא? הוא היה עובר ביניהן ומפעיל אותן. היה לו מברג קטן, אפור כזה. בעזרת המברג היה מתקן את הדרוש תיקון בהפעלת הבובות. הוא אהב את הבובות שלו. היה מטפח אותן, אף פעם לא באמת היה אכפת לו איך הן נראות. יותר מכל היה לו חשוב שהמנגנון הבובתי יפעל. בעזרת המברג היה מכוונן אותן על התדר שלו. בקולו היה מפעיל אותן. לפעמים היה מחבק בובה אחת לעיני חברותיה והן, מה הן? בובות בסך הכל, ללא רגשות. כל יום הוא בדק מי הכי מתאימה לו לאותו יום. התחביב שלו היה לרקוד. לרקוד עם הבובה הכי מתאימה. בובה הוכרזה מתאימה אם עברה את הבחינה על ידיו ועל ידי זינו.האיש והזין ברגעים אלה היו תאומים. חשבו והתנהגו אותו דבר. מתוחים, נרגשים, זקופים,נרטטים לרגע המגע עם הבובה.הבובה שנבחרה היתה מטופלת כמו אישה. האיש וזינו היו עושים הכל, אבל ממש הכל כדי שהבובה תרגיש אישה. הם היו מחניפים לה, מלטפים לה את הגוף ואת האגו, מנשקים את נשיותה הפנימית והגופנית. הם היו גם מתערטלים בתוכה, צמאים למגע אך יותר מכך רוצים להעניק מגע, לפרוץ דרך לחדור עמוק עמוק פנימה. הריקוד היה מדוד,מתוכנן, העבודה של האיש היתה כל כך מקצועית ,נעימה ומוצלחת עד שהבובות נענו לו כל כך בשימחה.ביום אחד קרה דבר נורא. הוא טעה לחשוב שאישה אחת היא בובה. טעות מרה. הטעות הגדולה יותר היתה שאותה אישה דמיינה עצמה לחשוב שהיא בובה. והמברג לא עזר, והכיוונון העדין לא הואיל,לא ניתן היה להפוך את האישה הזאת לבובה. לא ניתן היה להתערב בגזירת הבריאה.
היה לו חלון ראווה שלם. בחלון עמדו בובות. כל בובה היה לה את הלבוש שלה, הגינונים שלה, החן שלה,כפתור ההפעלה שלה. והוא? הוא היה עובר ביניהן ומפעיל אותן. היה לו מברג קטן, אפור כזה. בעזרת המברג היה מתקן את הדרוש תיקון בהפעלת הבובות. הוא אהב את הבובות שלו. היה מטפח אותן, אף פעם לא באמת היה אכפת לו איך הן נראות. יותר מכל היה לו חשוב שהמנגנון הבובתי יפעל. בעזרת המברג היה מכוונן אותן על התדר שלו. בקולו היה מפעיל אותן. לפעמים היה מחבק בובה אחת לעיני חברותיה והן, מה הן? בובות בסך הכל, ללא רגשות. כל יום הוא בדק מי הכי מתאימה לו לאותו יום. התחביב שלו היה לרקוד. לרקוד עם הבובה הכי מתאימה. בובה הוכרזה מתאימה אם עברה את הבחינה על ידיו ועל ידי זינו.האיש והזין ברגעים אלה היו תאומים. חשבו והתנהגו אותו דבר. מתוחים, נרגשים, זקופים,נרטטים לרגע המגע עם הבובה.הבובה שנבחרה היתה מטופלת כמו אישה. האיש וזינו היו עושים הכל, אבל ממש הכל כדי שהבובה תרגיש אישה. הם היו מחניפים לה, מלטפים לה את הגוף ואת האגו, מנשקים את נשיותה הפנימית והגופנית. הם היו גם מתערטלים בתוכה, צמאים למגע אך יותר מכך רוצים להעניק מגע, לפרוץ דרך לחדור עמוק עמוק פנימה. הריקוד היה מדוד,מתוכנן, העבודה של האיש היתה כל כך מקצועית ,נעימה ומוצלחת עד שהבובות נענו לו כל כך בשימחה.ביום אחד קרה דבר נורא. הוא טעה לחשוב שאישה אחת היא בובה. טעות מרה. הטעות הגדולה יותר היתה שאותה אישה דמיינה עצמה לחשוב שהיא בובה. והמברג לא עזר, והכיוונון העדין לא הואיל,לא ניתן היה להפוך את האישה הזאת לבובה. לא ניתן היה להתערב בגזירת הבריאה.