האינתיפדה
אינתיפדה אינה מלחמה שהפיקוד העליון מכריז עליה, אלא התפרצות ספונטנית של מעשי איבה ללא תיאום: פה זורקים אבנים, שם חוסמים כביש, כאן מבצעים פיגוע וכך הלאה.
בד בבד- במקומות אחרים השגרה נמשכת: אנשים קמים לעבודתם, עוסקים בעניניהם, המערכות מתפקדות באופן כללי..
בקיצור - יש מקום לתהות מה ההבדל בין אינתיפדה לשיגרה? בשני המקרים יש תקריות ואירועים שאין יד מכוונת מאחוריהם וכל אחד עומד בפני עצמו, ובשני המקרים עולם כמנהגו נוהג.
רוצה הדבר לומר שההבדל בין אינתיפדה לבין מצב בו אין אינתיפדה (כרגע אין) הוא בהיקף האירועים החריגים (גם כיום יש ידויי אבנים, פיגועים מזדמנים וכו'; אך פחות) ובתחושה שיש איזה הלך רוח משותף מאחוריהם ולא תיאום מלמעלה.
כל ההקדמה הזו היא בעקבות סרטו של אמנון לוי על השד העדתי, סרט שאולי לא חידש הרבה מבחינת התוכן למי שעוקב אחר מה שמכונה "אקטיביזם מזרחי", אבל לראשונה במלוא הדרו בפריים טיים בטלוויזיה.
http://panim.nana10.co.il/Article/?ArticleID=995592
באופן כללי המסר הוא שדבר לא השתנה: הייתה אפלייה עדתית בשנות ה-50 ויש אפלייה גם כיום, ומי שמעיז להתלונן ישר מאשימים אותו בהתבכיינות וכו'.
מצד אחד - לי נדמה שכמעט הכל בסדר: אני בתחום המחשבים ורואה סביבי הרבה מזרחיים, יש לי כבר קרובי משפחה מזרחיים, חברים מזרחיים מהפורומים בתפוז, חברים מזרחיים של הטף מהכיתה והגן, שכנים מזרחיים וכו'. אני מזהה אותם לפעמים לפי שמות המשפחה, לפעמים לפי מה שהם מספרים, ולעיתים לפי המראה החיצוני. במקרים רבים אני אפילו לא יודע מה מוצאם.
אני לא צריך להתלבט בתת מודע "מה מותר ומה אסור" לפני שאני מדבר איתם כפי שקורה לי לא פעם עם ערבים או חרדים ואולי לפעמים עם עולים מרוסיה - כל אלו אנשים שמשהו מפריד ביני לבינם, ולמען האמת אני בקושי מודע לזה שהם מזרחיים. נניח, אם אספר לאישתי איזו אנקדוטה מהעבודה אני עשוי לפתוח ב-"יש אצלנו אחת חרדית, אבל ממש בסדר.." אבל אין סיכוי שאפתח ב-"יש לנו בצוות מרוקאי אחד אבל דווקא אחלה בנאדם.." מכיוון שזה לא רלוונטי, בערך כשם שלא רלוונטי שהוא אוהד של מכבי או גר בגבעתיים.
מצד שני- מה אומר ומה אגיד? השבוע שמענו על אחד שזכה במשפט נגד התעשייה האווירית שלא קיבלה אותו לעבודה בגלל מוצאו, יש פערי שכר והשכלה משמעותיים בין אשכנזים למזרחיים, אנשים מרגישים מופלים ואנשים סוחבים צלקות על אפלייה שהם או הוריהם נפגעו ממנה בעבר, וכו'; וכמו באינתיפדה - לכל נתון כזה יש תירוץ מצויין, אבל כל כך הרבה אירועים - לא ניתן לתרץ בכך שמדובר בצירוף מקרים..
מצד שלישי- מאי נפקה מינה "מזרחיים שהם בדיוק כמוני"? הם בטח משתכנזים רחמנא ליצלן..
כאן עלי לגרד מעט בפדחתי ולתהות מה הכוונה במזרחי משתכנז? נניח- שהוא לא לובש גלביות וחובש מצנפות מוזרות כמו המרוקאים במימונה והרב עובדיה יוסף בשאר ימות השנה? שאינו מדבר בספניולית או בערבית מרוקאית/עירקית/תימנית? שהוא מאזין לזמרים משתכנזים כדוגמת מירי מסיקה או אהוד בנאי? שאינו מתנהג בגסות רוח אותנטית כמו ערס (לטעמו של הנאשם מהתעשיה האווירית)? שהוא הלך ללמוד באוניברסיטה עם כל הפרופסורים והחנונים שם? שבצהריים הוא אוכל המבורגר או גרוע מכך - סלט - ולא משהו ב-ח' ו-ע' גרוניות?
ואני- מה איתי? הרי אינני מדבר יידיש ואוכל גפילטע פיש כאבות אבותי האשכנזים, אלא מתנהג כקשיש מערב אירופאי או אמריקאי (או מזרחי משתכנז) טיפוסי בן גילי.. ווזווז דה לה שמטע!
אינתיפדה אינה מלחמה שהפיקוד העליון מכריז עליה, אלא התפרצות ספונטנית של מעשי איבה ללא תיאום: פה זורקים אבנים, שם חוסמים כביש, כאן מבצעים פיגוע וכך הלאה.
בד בבד- במקומות אחרים השגרה נמשכת: אנשים קמים לעבודתם, עוסקים בעניניהם, המערכות מתפקדות באופן כללי..
בקיצור - יש מקום לתהות מה ההבדל בין אינתיפדה לשיגרה? בשני המקרים יש תקריות ואירועים שאין יד מכוונת מאחוריהם וכל אחד עומד בפני עצמו, ובשני המקרים עולם כמנהגו נוהג.
רוצה הדבר לומר שההבדל בין אינתיפדה לבין מצב בו אין אינתיפדה (כרגע אין) הוא בהיקף האירועים החריגים (גם כיום יש ידויי אבנים, פיגועים מזדמנים וכו'; אך פחות) ובתחושה שיש איזה הלך רוח משותף מאחוריהם ולא תיאום מלמעלה.
כל ההקדמה הזו היא בעקבות סרטו של אמנון לוי על השד העדתי, סרט שאולי לא חידש הרבה מבחינת התוכן למי שעוקב אחר מה שמכונה "אקטיביזם מזרחי", אבל לראשונה במלוא הדרו בפריים טיים בטלוויזיה.
http://panim.nana10.co.il/Article/?ArticleID=995592
באופן כללי המסר הוא שדבר לא השתנה: הייתה אפלייה עדתית בשנות ה-50 ויש אפלייה גם כיום, ומי שמעיז להתלונן ישר מאשימים אותו בהתבכיינות וכו'.
מצד אחד - לי נדמה שכמעט הכל בסדר: אני בתחום המחשבים ורואה סביבי הרבה מזרחיים, יש לי כבר קרובי משפחה מזרחיים, חברים מזרחיים מהפורומים בתפוז, חברים מזרחיים של הטף מהכיתה והגן, שכנים מזרחיים וכו'. אני מזהה אותם לפעמים לפי שמות המשפחה, לפעמים לפי מה שהם מספרים, ולעיתים לפי המראה החיצוני. במקרים רבים אני אפילו לא יודע מה מוצאם.
אני לא צריך להתלבט בתת מודע "מה מותר ומה אסור" לפני שאני מדבר איתם כפי שקורה לי לא פעם עם ערבים או חרדים ואולי לפעמים עם עולים מרוסיה - כל אלו אנשים שמשהו מפריד ביני לבינם, ולמען האמת אני בקושי מודע לזה שהם מזרחיים. נניח, אם אספר לאישתי איזו אנקדוטה מהעבודה אני עשוי לפתוח ב-"יש אצלנו אחת חרדית, אבל ממש בסדר.." אבל אין סיכוי שאפתח ב-"יש לנו בצוות מרוקאי אחד אבל דווקא אחלה בנאדם.." מכיוון שזה לא רלוונטי, בערך כשם שלא רלוונטי שהוא אוהד של מכבי או גר בגבעתיים.
מצד שני- מה אומר ומה אגיד? השבוע שמענו על אחד שזכה במשפט נגד התעשייה האווירית שלא קיבלה אותו לעבודה בגלל מוצאו, יש פערי שכר והשכלה משמעותיים בין אשכנזים למזרחיים, אנשים מרגישים מופלים ואנשים סוחבים צלקות על אפלייה שהם או הוריהם נפגעו ממנה בעבר, וכו'; וכמו באינתיפדה - לכל נתון כזה יש תירוץ מצויין, אבל כל כך הרבה אירועים - לא ניתן לתרץ בכך שמדובר בצירוף מקרים..
מצד שלישי- מאי נפקה מינה "מזרחיים שהם בדיוק כמוני"? הם בטח משתכנזים רחמנא ליצלן..
כאן עלי לגרד מעט בפדחתי ולתהות מה הכוונה במזרחי משתכנז? נניח- שהוא לא לובש גלביות וחובש מצנפות מוזרות כמו המרוקאים במימונה והרב עובדיה יוסף בשאר ימות השנה? שאינו מדבר בספניולית או בערבית מרוקאית/עירקית/תימנית? שהוא מאזין לזמרים משתכנזים כדוגמת מירי מסיקה או אהוד בנאי? שאינו מתנהג בגסות רוח אותנטית כמו ערס (לטעמו של הנאשם מהתעשיה האווירית)? שהוא הלך ללמוד באוניברסיטה עם כל הפרופסורים והחנונים שם? שבצהריים הוא אוכל המבורגר או גרוע מכך - סלט - ולא משהו ב-ח' ו-ע' גרוניות?
ואני- מה איתי? הרי אינני מדבר יידיש ואוכל גפילטע פיש כאבות אבותי האשכנזים, אלא מתנהג כקשיש מערב אירופאי או אמריקאי (או מזרחי משתכנז) טיפוסי בן גילי.. ווזווז דה לה שמטע!
