האינטרנט הורג

[lady_anne]

האינטרנט הורג

לינק לכתבה מחרידה שהופיעה בוויינט, על בחור בן 21 מארה"ב שעשה אוברדוז תוך צ'יטוט ב-IRC, מבלי שהמצ'וטטים מולו מבינים את חומרת המצב ואף מעודדים אותו להמשיך ולקחת כדורים. מזעזע, מבעית, מצמרר. וחוץ מזה אני בתקופה לא קלה בחיים, ופוחדת להחשף. זו הסיבה שאני ממעטת לכתוב כאן.

 

[נטע....]

כפי שנאמר בכתבה

האינטרנט הוא לא מה שהרג את אותו בחור אלא הטמטום של המצ'וטטים איתו ואולי גם שלו, אם לא היתה לו כוונה אמיתית להתאבד.

 

[e-magine]

מצמרר

ואני בהחלט מסכים עם נטע. אבל מה, שאלתי את עצמי ואי שואל גם אתכם: האם האינטרנט כאן הוא רק כלי? כלומר, האם הוא כמו הבקבוק של המשקה החריף? אני חושב שלא, כי ההשתתפות בצ'אט ועצם יצירת הגוף הזה שאנחנו קוראים לו קהילה וירטואלית, הוא תופעה חברתית בפני עצמה. במקרה הזה בפרוש היתה השפעה לאותה קהילה וירטואלית על התנהגותו של המתאבד. ומצד שני מוכרים בוודאות מקרים של התערבות וירטואלית בקבוצות תמיכה, בין של חברים ובין של אנשי מקצוע, אשר הצליחו למנוע מקרים מצערים כאלה. ובאשר למשפט האחרון בהודעה שלך, ליידי אן, אני מצטער לשמוע לעובר עלייך עכשיו משהו רע. כמובן אני לא יודע מה זה, אך אני ממש מקווה שיעבור מהר ובהשלכות מינימליות.

 

[נודדת בין הכוכבים]

אני לא חושבת שהשאלה היא האם הוא כלי

כבר ידוע לנו שלולא האינטרנט לא היינו פוגשים אנשים מעבר לים, לא היינו נקשרים לבני אדם שלא בסביבתנו, ולא היינו יכולים לקבל כל כך הרבה ידע בשניות ספורות. (יתרון) כבר ידוע לנו שהאינטרנט מאפשר לאנשים לממש פנטזיות יותר מצורות אחרות, כבר ידוע לנו שאנשים נפגעו לא רק רוחנית אלא גם פיזית לאחר שדרך הכתיבה אנשים שלא בהכרח (ואולי בדרך כלל) לא היו האנשים שהם אמרו שהם, הסיבות שלהם לכתיבה ו"חשיפה" היו סיבות אחרות לגמרי מהצד השני, וזה הוביל אף לאסונות. (חסרון) השאלה היא בעצם היכן הגבול, אחי הקטן (בן 10) מבקש כל הזמן את האינטרנט. אני מכירה את אחי, הוא רוצה להראות שהוא יודע הכל, שמגיע לו הכל ובעצם מתנהג כמו ילד שחי בתקופה שלנו, אך אם הוא לא מקשיב למה שאומרים לו במציאות בחיי היום יום, אם זה קורה, האם הוא יקשיב כש"ילד" מהצד השני ישאל אותו שאלות ואנחנו נאמר לו לא למסור פרטים? הרי הוא מנסה להגמיש את הגבולות בכל יום, האם ינסה גם הפעם ובסוף יתברר שזה כלל לא ילד? היכן הגבול של הידע, היכן הגבול של מסירת מידע? היכן הגבול של התקשרות לאנשים אחרים? מה הגבול של "קהילה וירטואלית"? אני יכולה לספר על עצמי שפעם הגבול הזה היה ממש דק ולא פעם הגמשתי אותו. מסרתי מידע על עצמי, על החיים האישיים שלי, וישנם אנשים שמעבר לידע על החיים האישיים שלי והחוויות שלי ידעו גם את מספר הטלפון שלי ואיך אני נראית (ואיפה גרתי). האם אני יכולה לומר שזה נתן לי משהו? האם זה תרם לי באיזה שהוא צורה? הגמשתי את הגבולות עד כמה שאפשר וברוב המקרים זה פגע בי. נתתי לאמון שלי ב"קהילות וירטואליות" לפגוע בשיקול הדעת שלי (שדי טוב לעיתים) וחשפתי את נשמתי במקום שלא הייתי צריכה. אני יכולה לומר שהגבול הזה כבר לא גמיש כיום. הפסקתי לתת ולחשוף, והרגישות שלי למילים מאנשים שלא מכירה קטנה. אך האם זה אפשרי רק דרך הניסיון לומר "זה הגבול"? לא, כי הידע הולך וגדל, ולא רק באינטרנט אלא בכל תחום בחיים, וילדים יותר ויותר מפסיקים להגביל את עצמם ולהורים פחות ופחות יש כוח, אך מצד שני עדיין יש המון כוח ל"מקובל", ל"שונה" ושלל מילים המראות על חוסר שוויון ורצון להיות כמו קבוצה מסויימת. אות ילד/נער רצה להראות את כוחו ושהוא חזק ויכול לעשות הכל, וכמובן שכשאמרו לו "נראה אותך", הוא לא חשב עד הסוף, הוא לא חשב שכש"יקפוץ" הוא יכול חס וחלילה למות, ולצערנו הרב זה קרה. קבוצות יש בבי"ס ויש גם באינטרנט, רוצים להתאים את עצמך למה שיש, בכדי להרגיש שאתה רצוי ומקובל וגם לך יש כוח והגבול כבר לא קיים. האם זה כלי? בוודאי שכן(לדעתי) מה הגבול? אין לי מושג וגם אין לי מושג איך להעביר אותו הלאה אני.

 

[וונוס ממילו]

ליידי אן יקירתי..באמת שאלתי עליך

פה כי לא הבנתי לאן נעלמת חזקי ואמצי.... בהחלט יכולה להבין אותך מבלי לדעת כלום...

 

[lady_anne]

תודה מאדאם ../images/Emo23.gif