טוב, לצערי
לא מצאתי את הציטוט המדויק שעליו חשבתי כשכתבתי לך את מה שכתבתי, אז במקום זאת אצטט לך את דבריו של פאקצ'וק רינפוצ'ה מהפעם הראשונה שבא לישראל. הנושא שהוא דיבר עליו היה נתינה, וזה מה שרינפוצ'ה אמר בציטוט חופשי שלי ובתרגום מאנגלית לעברית:
'ישנם שלוש רמות של נתינה. ברמה הראשונה, יש נותן, יש מקבל ויש נתינה. ברמה הזו הנותן נותן ומצפה מן המקבל לאיזושהי תמורה, ואפילו כסוג כלשהו של הכרת תודה. ברמה השנייה, עדיין יש נותן, יש מקבל ויש נתינה, אולם פה הנותן כבר אינו מצפה כלל לתמורה. ברמה השלישית והגבוהה ביותר, זו של הריקות, הנותן מבין (לא בשכלו
) שבאמת באמת הוא כנותן איננו, וגם המקבל איננו, ובאמת באמת גם מעולם לא התרחשה, לא מתרחשת וגם לא יכולה להתרחש שום נתינה.
לכן אין לנו ברירה אלא להבין, ולו רק בהבנה המוגבלת של שכלנו, שאם אין *פועל*, מנקודת מבטה של האמת המוחלטת גם אין *פעולה*, כיוון שזו, כמו מציאותו של הפועל, אינה אלא קונבנציה שבתפישה של התודעה ואין לה מציאות ממשית, בלתי-מותנית וקבועה משל עצמה.
זה נכון שהבודהה לא שולל את קיומה של הצורה, וכאן נכנסים השיעורים על האמת היחסית, האמת המוחלטת, אחדותן כשני היבטים יסודיים של אותה מציאות וכו', אבל שוב, אם הבודהה לא שולל את הצורה, בוודאי גם שלא שלל את קיומו של האני, ולו רק כקונבנציה תודעתית-חוויתית וכקונבנציה שבדיבור.
אבל שוב, כפי שינוקא טוען וכפי שאביבה טוענת וכפי שאני טוען, האמת המוחלטת אינה באה על חשבון האמת היחסית, אלא רק משלימה אותה כהיבט נוסף של המציאות שרובנו פשוט אינם מתנסים בו. ההבדל בין הבודהות לביננו הוא שהם רואים את המציאות על כל חלקיה והיבטיה מבלי לקבל ומבלי לדחות דבר, בעוד שאנחנו תמיד עסוקים בלחייב או לשלול ובהחזקת עמדה אחת על פני האחרת.
בלי שום קשר לכל זאת, אני לא מפסיק לשאול את עצמי איך כל כך לפתות אותך ברטוריקה של הארה. הארה יש לה סימנים אובייקטיביים, ואם מישהו לא מסוגל להראות אותם בפועל ממש, הלכה למעשה, הרי שדיבוריו תמיד יוותרו בגדר דיבורים ולא יותר, ולא משנה עד כמה חכמים או מוארים הם יישמעו. ייתכן והאומר אותם באמת הואר, אבל אין לנו שום דרך לוודא את הארתו של מישהו כזה או אחר, אלא אם כן יוכל להראות על פי אותם סימנים שהוא הואר.
ייתכן ותאמר שגם איננו יכולים להוכיח את הארתו של הבודהה ותצדק כמובן, אבל מכיוון שהוא למעשה האבא הגדול של המושג הזה והוא גם מי שיצק את תוכנו, למרות שאיננו עוד בגופו עימנו, לפחות כלפיו אנחנו יכולים ליהנות מן הספק שהוא אכן מואר. לגביי אלה עימנו הטוענים בדרך ישירה או עקיפה להארתם, דווקא בהם לא הייתי ממהר לתת את אמוני, ולא משנה עד כמה דבריהם יכולים להישמע מוארים.
