האחריות שלי - בגידה!

[ידע הוא כוח]

האחריות שלי - בגידה!

אני מצטטת כאן את הודעתי, שנכתבה כתגובה לשרשור •"שאלון לאמיצות שבינכן" שפתחה EcoT

תודה על התגובות החמות שכללו גם חומר למחשבה.

דבריי בהודעה ההיא:

כן, אני יודעת שחמותי מאמינה שבנה מסכן ושנפל עליו חלילה "אסון" בזה

שהוא נשוי ציטוט : ל"אישה שנהייתה נכה ,שמי יודע אם מחר הוא לא יצטרך להחליף לה הטיטולים?!"-


היא מרגישה שבגדתי בה ובו כי חליתי בעל כורחי.

האם לדעתכם אפשר לשנות את תפיסת העולם שלה???

ולמי שמעוניין הנה הסיפור שלי ...



מגיע לך

בעלי ואני עמדנו תחת החופה לפני X שנים.

נשבענו לאהוב

בבריאות ובחולי, בעושר ובעוני, בשמחה ובצער

עד שהמוות יפריד ביננו .(לא נאמרה שם מילה על חמותי

)

עמדנו שם צעירים, חסונים ובריאים, עם תכניות וחלומות לעתיד ורוד.

איזה אושר!

ארחנו, פינקנו, שימחנו, שמחנו ,בנינו מערכת יחסים טובה (לפחות כך האמנתי),

רכשנו דירה, יצאתי ללימודים ובמקביל שנינו עבדנו,

הבאנו לעולם ילדים ורקמנו תכניות נוספות.

ואז, בוקר אחד,

בלי שום אזהרה מוקדמת

, זה קרה.


בעלי הועמד בפני מבחן לא קל:

מבחן העמידה בשבועה!

חליתי. מחלה כרונית אוטואימונית בלתי צפויה וחשוכת מרפא, אמרו הרופאים.

בעקבות המחלה - פוטרתי מהעבודה!

החלומות על המשך לימודים התנפצו להם וגם הסיכוי להשתלב מחדש בשוק התעסוקה.

התחיל מסלול של שיקום הגוף.

כן, אני יודעת שלא לזה הם פיללו. גם לא אני!


מכתב מהמוסד לביטוח לאומי היה החותמת לכך שהפכתי באופן רשמי להיות נכה.

כבר כמה שנים אני מנסה להתקדם,

אבל לצערי הרב אני נזקקת יותר ויותר לתמיכה בי.


והיא אשמה. כל זה בגללה . בגלל העובדה שהיא מביאה אותם איתה.

אוי הכאבים האיומים האלה. אוי השרירים הנוקשים...

המחלה הארורה הזו הורגת לי בהדרגה את איכות החיים,

את מערכות היחסים עם אנשים מסוימים,

שדווקא היה לי אכפת מהם מאוד אבל הם החליטו ,

שאני סוג ג' מאז שחליתי (רמז: מדובר בחמותי,חמי, גיסיי, גיסותיי, וילדיהם)

המחלה הארורה הזו , חשוכת המרפא,

הורסת לי הרבה ממה שבאמת נחוץ לי כאישה/ כבן אדם .

נמאס לי להאבק מול בני משפחתו,

להתפייס עימם כשהם מכריזים עלינו "ברוגז",

לנסות לרצות אותם ב"מחירים" לא שפויים עבורי.


נמאס לי שכשהוא לא נוכח (בעיקר בטלפון) הם גורמים לי להרגיש היטב

את הבוז הנוטף מהם כלפיי וממלא אותם חשיבות עצמית.

למילים יש כח. מילים גם הורגות או יכולות להרוג- תרתי משמע.

נמאס לי לשמוע מהם כמה "מגיע לי",

נמאס לי לשמוע ש"עליי לשחרר אותו",

שהוא לא צריך אותי;

שהוא צעיר ויכול לבנות משפחה חדשה,

שהוא מסכן,

וש"המדינה תוכל לשלוח את ילדינו לפנימיה כשתתגרשו",

"בשביל זה יש עובדת סוציאלית" הם אמרו...


"תוכלו להתחלק חצי- חצי ברכוש כי זה הכי הוגן" -הם אומרים לי- לא לאוזניו.

(הם רק שוכחים שהבנק למשכנתאות שותף

)

נמאס לי לשמוע מילים בוטות , עלבונות ובוז;

נמאס לי לשמוע כמה אני חסרת תועלת-

ואיך הם ידאגו שנתגרש,

נמאס לי שהם בונים עבורי תוכניות לעתיד,

בפרט כאשר מעולם לא ביקשנו מהם עזרה

והם מעולם לא הציעו כזו גם כשהייתי מאושפזת והמצב הכלכלי הורע.


מילים קשות נאמרו לי .

מובן שלא לאוזניו ובוודאי שלא בנוכחותו.


כדי להיטיב עם ילדיי, עם בעלי ועם עצמי,

ניתקתי מהם מגע בלי רעש, בלי צעקות.


בני משפחתו שוחחו עם בעלי לא פעם על עניין הגירושין ל"טובתו"-

הוא לא מוכן לשמוע!!! אומר ומוכיח שהוא אוהב אותי

.


תמיד זה מתיש להסתיר את הכאב שטמון עמוק בלב.

להבליג על העלבון הפנימי והחיצוני התמידי.

עלבון שנובע בעיקר מכך שגופי בגד ובוגד בי

ומעורר כלפיי עוינות;

מעורר כלפיי בגידה רוחנית

מבני משפחתו בהם נתתי אמון.

למרות זאת בדרך כלל אני מצליחה לשמור על תקווה,

לשמור על אופטימיות .הרבה בזכות בני משפחתי וחברים.

זה כוחה של האהבה הרבה שיש כלפיי מצד כולם.

ועל כך- אני מודה לאל ולהם.

מה עשיתי ומה הייתי משנה?

לו יכולתי לשנות -

לו יכולתי הייתי בוחרת להשיב את הגלגל לאחור,

להיות בריאה וחזקה שוב,

עובדת בעבודה מתגמלת עם קידום,

אולי אם הייתי משתפת בכאב במקום לחשוב שאסור לי לצער אותם-

אולי הייתי מצליחה לשנות את הדעות הקדומות שנוצרו סביבי.


אולי הייתי ממלאת טופס הגרלה, מתעשרת ו"קונה" את ליבם

בשורה התחתונה הטעות הכי גדולה שלי היתה

שלמרות מצבי התאמצתי לרצות ולא שיתפתי במצבי הגופני האמיתי.


את הנעשה אין להשיב וחבל לבכות על חלב שנשפך.



האם לדעתכם המצב עם בני משפחתו הפיך? ואיך אוכל לשנות?


תודה לכם על ההקשבה ושבת שלום

 

[mykal]

מגיבה לך גם כאן,

את בחרת 'בלי צעקות' אבל אני מרגישה,
שעדין הן מחרישות את אוזניך.

אין לי מושג מה הנתק ואם אין לכם כלל קשר,
ואת עדיין רוצה להיות כן בקשר.
אני גם מניחה שיש עלבון וכעס על היחס ועל ההתערבות. ובצדק.
ולי יש שאלה--האם ש רופא או אדם שהם כן נשמעים לו--שיסביר להם,
שלא בגדת, ולא עשית בכונה, שזו מחלה בלתי ידועה מראש?
שהדרך שהם בוחרים גורמת לך רע, וכך גם לבן שלהם?
שנאמנות נבחנת בדיוק במצבים מרכבים וקשים ולא כשהכל בסדר.

מה אומרים ילדיך? האם הם כן בקשר עם המשפחה שלו?

מאחלת לך להתחזק. ולהעריך את הזוגיות שלכם ולטפח אותה.
מאחלת בריאות טובה וחיים שמחים.

 

[הדסהש1]

אני מזועזעת כי במשפחתי יש מקרה

שבחורה צעירה חלתה בטרשת נפוצה בגיל צעיר למדי
ובעלה טיפל בה עד לסוף .לא אשפז בבית חולים סיעודי אלה עם
מטפלים בבית.הכל תלוי באדם.אנו שנינו נכים מקבלים קבצה מבטוח לאומי
ובחיים בעלי לא חשב על עזיבה.ביתי הגדולה שהיא במצב כלכלי טוב
תומכת בנו אם צריך.אם הוא שומע בקול משפחתו זה גרוע
כי הטפטוף למוח יכול להוציא אדם מדעתו.

 

[ידע הוא כוח]

הדסהש1

קבלי חיבוק ואיחולים לבריאות איתנה לכל החולים.

טרשת נפוצה - היא מחלה קשה מאוד! זה מה שהרופאים אומרים שיש לי ...

כל הכבוד לביתך.

כל הכבוד לך.

בעלי לא שומע בקולם אבל את צודקת צריך לבטל את "הטפטוף"...

שבת שלום

 

[EcoT]

קבלי ממני המון כוח ותמיכה

ארבע שנים עבדתי עם בחור שסבלה מטרשת נפוצה וראיתי את ההתקדמות של המחלה מול עיני וזה בהחלט לא דבר שהייתי מאחלת לאף אחד ואני מקווה שתצליחי להילחם בהתדרדרות שלה.

תיראי את עצתי למטה נתתי לך ואני חושבת שאת ומשפחתך עומדים מאוד יפה באתגרים לא קלים ומתמודדים בזה כמשפחה אבל לפעמים מבחוץ לא רואים את זה.

אני אספר לך סיפור
היה לי דוד (נשוי לאחותה של אמא שלי) בחור מבריק הלך ללמוד בארצות הברית באמת עילוי, אבל שהם היו שם בחו״ל עקצה אותו קרציה, דבר קטן נכון? אבל היא הדביקה אותו במחלה קשה שניתן לטיפול אבל בזמנו אף אחד לא עלה על זה עד שהיה מאוחר מידי והמחלה פשוט ׳אכלה׳ לו את המוח והוא נותר במצב של צמח מהלך, בקושי מתקשר ומצריך טיפול יום יומי לכל פעולה. דודה שלי טיפלה בו בבית במשך 30 שנה וגידלה את שני הילדים שלהם ותמכה בו עד שהוא ניפטר. אני מאוד מעריכה את הדרך שהיא בחרה ואת האהבה והמסירות שלה, אבל לה שלא כמו אצלכם לא היתה כבר זוגיות כי כבר לא היה בן אדם שם בפנים (לפחות אני מקווה שלא כי אם היה שם מוח חושב כלוא בתוך גוף ולא מסוגל להביא את עצמו זה פשוט הדבר הכי נורא שאני יכולה לתאר, אני מעדיפה לחשוב שהאדם שבו כבר לא היה) רק גוף לטפל בו וזיכרונות (ושוב זאת נקודת מבט של מישהו מבחוץ). היו פעמים שכן, חשבתי שאולי כדי לדודה הנפלאה והאוהבת שלי להניח לעול שלה ולהעביר אותו למוסד סיעודי ולמצוא מישהו שיעשה אותה מאושרת, אני לא יודעת אם זאת מחשבה יפה או לא אבל זה לפעמים מה שמרגישים כשמסתכלים מבחוץ (אבל כמובן שמעולם לא אמרתי לה את זה וכיבדתי את הבחירה שלה)

זה כמובן לא הסיפור שלך, אני יודעת שיש לך מחלה נוראית אבל את עדיין את ויש לך חיים ומשפחה ומי שמנסה לחבל בזה עושה לכם עוול. כמו שאמרתי למטה זה אולי מבורות ומפחד או מאהבה אנוכית לבן/אח שלהם שרואה את טובתו במקום אחר. אני יודעת שמילים יכולות ׳להרוג׳ ומאוד לפגוע אבל תהיי חזקה בפנים ובזוגיות שלך ואולי אם אתם רוצים תתנו להם עוד הזדמנות ואם לא זה כמובן בסדר אבל חשוב שתתמכי בבן זוגך כי לא קל להיות באמצע ואני בטוחה שהצורך הזה בבחירה בין השפחה שלכם למשפחה שלו, למרות מה שהיה, עדיין קשה.

הרבה חוזק ואושר ונצלי את החיים עד תום

 

[ידע הוא כוח]

wow EcoT תודה

על השיתוף והעידוד ועל הרגישות שביטאת.

בהחלט כל הכבוד לדודתך.

דברייך: "אני יודעת שיש לך מחלה נוראית אבל את עדיין את ויש לך חיים ומשפחה ומי שמנסה לחבל בזה עושה לכם עוול"- שווים ציטוט.

מתכוננת לשבת עימו השבת לשיחה רגועה ולהחליט לגבי המשך היחסים עם משפחתו.

שבת שלום

 

[הדסהש1]

מצבינולעומת טוב יותר בעלי חולה רק "בסרטן"

אני צוחקת כח המחלה באה מטופל בכימו ומה לא.נותנת מעט אויר וחוזרת
יש תקווה להחלמה .אני נכה ב 75% עדיין על רגלי.אנני יודעת מה מצבך
אבל מגיע לך בשלב מסוים סיוע של מטפל קבוע.תבררי את זכויותיך
בבטוח לאומי.שלא תזדקקי לעזרה ממשפחתו של בעלך.

 

[ידע הוא כוח]

הדסהש1

קודם כל בריאות, החלמה מהירה ואושר לך, לבעלך ולכל מי שתבקשי.

תודה על ההמלצה לגשת לביטוח לאומי.

שכולם יעמדו על הרגליים ולא יזדקקו לאיש לעולם. אמן.

את נהדרת!

 

[ידע הוא כוח]

mykal מותק

כמה רגישות, עוצמה וחכמה יש בדברייך.

אתחילמ זה שיש לבעלי ולי זה את זה, את הילדים הנהדרים

את בני משפחתי, וגם חברות וחברים שמושיטים יד גם מיוזמתם.

תודה לאל .


כן. נעלבתי , התאכזבתי קשות על רקע ציפיותיי .

בעיקר - כי כמוך- אני מאמינה שמשפחה מלוכדת

היא מקור לעוצמה, לחוסן ולאנרגיות.

מערכת היחסים היתה טובה (לפחות בעיניי ) עד שחליתי.

אז היו לי ציפיות מהם. הן התפוצצו בפניי...

כן, ההתערבות האינטנסיבית כדי להפריד ביני לבין אהוביי ויקיריי מתסכלת.

אני מבינה את המקום ממנו הם מדברים ופועלים.

ניסיתי לא פעם לשים עצמי בנעליהם.

אלא שלא עם כל מה שאני מבינה אני גם מסכימה אוטומטית.

יזמתי נתק מוחלט והילדים מסרבים ללכת לשם. כרגע זה המצב.

בעלי בקשר והיתה גם הזמנה מצידם לחוה"מ סוכות -

הוא סרב ללכת לשם בלעדיי!

לא צריך איש מקצוע להסביר להם.

אם הם באמת רוצים להבין- מי שרוצה שואל, מתעניין, מוצא.

אם חשוב להם אז יש את גוגל והם יודעים מה יש לי...

לדעתי, קל להם יותר להפנות אצבע מאשימה -

מסיבותיהם הם וחלק מהמניעים הובהרו לי בשרשור הקודם בתגובות השונות.

בכל מקרה אני לא מצפה מהם לסיוע מכל סוג שהוא.

ככה ביננו,

לפעמים מתחשק לי לצרוח עליהם, שיסתכלו עליי, אני דוגמה חיה

לכך ש"לא לעולם חוסן".


תודה לך ושבת שלום

 

[mykal]

אני מזדהה עם דבריך

במיוחד עם המשפט הבא:
"לפעמים מתחשק לי לצרוח עליהם, שיסתכלו עליי, אני דוגמה חיה
לכך ש"לא לעולם חוסן".

זה אולי מהות תפיסת החיים, ואת לא חייבת לצרוח עליהם את זה,
את יכולה לכתוב זאת ולהדביק להם על הדלת החיצונית.
סוג של פלייר.

רק רוצה לומר לך, שהם כנראה, מספיק אטומים כדי לא להבין.

ועוד משפט--למרות שאני מבינה את הכעס והעלבון--
אולי באמת הנכון הוא להתיחס ולהתמלא כח מחצי הכוס המלאה.
העובדה --שבעלך וילדיך איתך, שמשפחה וחברים תומכים.
זה כ"כ חשוב.
תלמדי להנות ולשמוח עם ה"יש" ותנסי להקל על עצמך במה שאפשר.

שוב מאחלת לך הרבה טוב

 

[ידע הוא כוח]

שלי או שלהם?

הדלת, הכוונה...אהבתי!!!

מתמלאת מהאהבה ומהתמיכה העצומה.

מגלה את עצמי מחדש ומגבשת דרך חיים אחרת.

וגם חשוב מאוד - שבעלי האהוב והיקר

מגלה את תעצומות הנפש שלו ואת גודל האהבה.

 

[mykal]

במחשבה ראשונה,

ראיתי את הדלת שלהם, כי לשם בקשת לצרוח.

אחרי השאלה שלך--אולי גם לך, כדי לזכור להנות 'מהיש'.
ועם עוד קצת חושבים--אז לכולנו, כי נדמה לנו, שבאמת אנחנו
שולטים על חיינו, שאנחנו קובעים, ובעצם, איך אומר השיר של 'תיסלם'
'שירו של שףשף'--"מה אני אני בסך הכל בן אדם"
כן צניעות על היכולות שלנו--הן בהחלט ראויות.
וזו אמירה בהחלט שמבטאת את 'האין אונים האנושי'.

רוצה לומר לך עוד משהו--(סיפורך 'מעסיק את מחשבותי')
הניק שלך הוא ידע הוא כוח'
וזה נכון, אם חלילה היית חולה במחלה מדוברת, (כמו סרטן)
הם היו נרתמים לעזור, כי זה נפוץ, ויש לזה הרבה אמפטיה.
טרשת נפוצה--פחות מוכרת יש לה פחות לובינג והתגייסות.
ואז אני חוזרת לאותו אדם שהיה צריך ללמד אותם, מה המחלה, סיכונים וסיכויים,
אולי אז היו מרפים ואפילו מתגיייסים.
חוסר הידע שלהם מחליש אותם לעצמם, ומחזק אותם נגדך--כאילו את בחרת.

באמת תראי לבעלך את השרשור הזה,
אולי תוכלו לחשוב מחדש על דרכי פעולה.
כדי לתת לו כח ולהם הרפיה.

מחבקת אותך בחום. ומאחלת לך טוב.

 

[ידע הוא כוח]

 

[ayaht]

מישהי חכמה אמרה פעם:

"אויבים לא מכניסים הביתה".

אחרי כל מה שתיארת, איך את רוצה שהמצב עם משפחתו יראה?
איך זה שבכלל יש לך רצון לראות אותם? להיות איתם בקשר?
הם האנשים ששרוצים לקחת ממך את כל מה שיש לך ולזרוק אותך לכלבים.
הם הדוגמא של הרוע האנושי בצורתו הטהורה.

כן, חלית. אבל את עדיין חיה. הם מבחינתם כבר קברו אותך ומחפשים פנימיה לילדים.
לדעתי, מעבר לעובדה שיש לך בעל מקסים שמגיעה לו כל התודה שבעולם,
את צריכה להפסיק להרגיש שאת צריכה להתנצל.

לך קרה משהו לא טוב.
את חלית.
את מרגישה לא טוב.
את זו שסובלת וצריכה עזרה.
אין מה להאשים אותך בזה.
את לא בגדת באף אחד.
הגוף שלך חלה. זהו.
זו צריכה להיות נקודת הפתיחה שלך, כדי להתחיל להרגיש יותר שלמה עם עצמך.
ותרי על המשפחה שלו. הם לא היו לטובתך אף פעם.
מבחינתם הם צרכנים, ואת חברת הסלולר. היתה תקלה והם מצפים לפיצוי.
זה לא עובד ככה.

הרבה בריאות

 

[EcoT]

לא נראה לי שמישהו היה רוצה להיות חברת סלולר

הם נבלות שלא ברא השטן

 

[ידע הוא כוח]

ayaht ,הזכרת לי

את מירי בלקין...

תודה על העידוד ומיקוד התמונה.

מדהים.

 

[ayaht]

נכון, זאת היא.

גיסתי היתה הולכת אליה פעם וסיפרה לי על זה.

היא התכוונה לממתקים ואוכל משמין, אני יותר מיישמת את זה על מרגרינה ואנשים לא נחמדים

 

[יערה היחיד]

אני קוראת פעם ראשונה כאן בפורום

והסיפור שלך מעורר בי הערצה כלפיך וסלידה ממשפחת בעלך.

אני מציעה לך לדאוג לבריאות הנפשית שלך. ונדמה לי שהדבר הטוב ביותר עבורך הוא לנתק את הקשר עם משפחת בעלך ולהסביר לילדים תלוי בגיל שלהם מה סיבת ניתוק הקשר.

מבחינה רפואית את תלויה ברופאים אני מבינה, אבל הפאן הנפשי לא פחות חשוב והתנהגות בזויה כזו מן הסתם לא גורמת לך לשלוות נפש.

אולי כדאי שתלכי עם בן זוגך ליועץ לענייני נישואים לא כי יש לך/לכם בעיה אלא כדי שהוא יחזק אתכם כזוג וכמשפחה ויתן לכם כלים להתמודד עם משפחת בעלך.

כי אולי אנחנו כאן לא חושבים על אפשרויות שיש בידי איש מקצוע.

בלי קשר אני מאחלת לך בריאות טובה ובשורות טובות ושלוות נפש.

 

[ידע הוא כוח]

יערה היחיד תודה על העידוד והעצות

וגם על האמפטיה.

שבת שלום

 

[נסיכונת מבולבלת]

יקירה, אהבה נמדדת בדיוק ברגעים כאלו!

לא כשהכול וורוד.
קודם כל מאחלת לך רפואה שלמה, איכות חיים ובריאות.

דבר שני- מכירה את זיבי? אז זיבי. שימי עליהם פס אחד גדול. בעלך איתך וזה מה שחשוב, הם עלובים, ובוחרים להתייחס אלייך כאילו את חפץ שצריך לזרוק כשהוא "מתקלקל" או פחות כשיר, ועל כך הם צריכים להתבייש, כי זה יכול לקרות לכל אחד! לכל אחד!