המפוזרת מכפר אזר
New member
האחות נורה
את האחות נורה, תפגוש אתה, הזר, בכל בית חולים שמכבד את עצמו עד כדי כך שתהיה בו מחלקת ילדים. היא תמיד נמצאת שם, נמצאה שם ותימצא שם. האחות נורה היא קצוצת שער, וקוציה מסודרים היטב באדמומיות/כתמתמות/סגלגלות מובהקת. האחות נורה שמה את עיניה בפוך, ושוכחת להוציא אותן משם. האחות נורה נראית בריאה מאוד, היא זקופה, שדיה כמגדלות, היא לא שמנה, חלילה, אבל מה שמכונה"בריאה" בשפת העם. האחות נורה גבוהה יותר מן האוייב תמיד, והיא תמיד נועלת נעלי ספורט/קרוקס/כפכפים נוחים מאוד, כי היא עובדת קשה. האחות נורה היא בת בלי גיל, לא חשוב מה גילה, באמת לא חשוב, היא מופיעה תמיד כאחות נורה, בת עשרים וחמש, או בת ארבעים ותשע. והיא עובדת קשה, האחות נורה, היא לוקחת על עצמה מחלקה שלמה כשחסרה אחות, ומתפעלת אותה לבד. היא נותנת ערויים, מחלקת תרופות, מודדת סימנים חיוניים, ודואגת לרשום הכל בתיק החולה. האחות נורה לא עושה טעויות. היא יודעת שהיא חכמה מאוד, תת מודע שלה משדר לה כל הזמן: למה לא הלכת לרפואה, הרי הרופאים שואלים אותך שאלות לפעמים. המודע שלה מחזיר אותה לבית עם אמא שהייתה אחות בעצמה, ובכלל למי יש כסף ללמוד רפואה? ותתהמודע עוזר למודע, כשהוא מנסה לשכנע את הצד המתוסכל ע"י רמיזות לחתונה עם הרופא הצעיר ההוא....... האחות נורה גמרה לימודי סיעוד כולל תואר ראשון בהצטיינות. היא בחרה להגיע למחלקת ילדים. השיקולים שלה היו כאלה: ילדים לא מדברים יותר מדי. מבוגרים מדברים יותר מדי. יש מי שמחליף לילדים חיתול. למבוגרים היא צריכה להחליף חיתול. האחות נורה לא חשבה בגמר לימודיה. אחרת הייתה יודעת את מה שהיא יודעת היום: במחלקות של המבוגרים שוכבים מבוגרים חולים. הם חסרי אונים, קשה להם לדבר יותר מדי, הם זקוקים לה לעזרה. במחלקות של הילדים שוכבים מבוגרים בריאים. הילדים הם החולים שם. והמבוגרים הבריאים דואגים יותר מדי לילדים, ומתוך שכך, הם לא מפסיקים לדבר , להתלונן, לבקש........ לאחות נורה אין כמעט אוייבים. הרופאים רועדים מפניה. האחות יוליה נחמדה אליה, כי היא יודעת שהאח אדוארד יתחתן איתה ולא עם נורה. ההורים שלה אוהבים אותה. והמנקות עושות סיבוב גדול כדי לא לעבור דרכה כשהיא בקריזה. אבל יש לה אוייב אחד. אוייב על. האחות נורה לא מצאה לו פתרון עדיין, והיא מנסה כבר המון זמן. היא מתעבת אותו, את האוייב. לו יכלה, הייתה מעיפה אותו לכל הרוחות, ולפעמים הצליחה להעיף אחד, אבל האוייב מורכב מהרבה פרטים, והם ממשיכים לחזור שוב ושוב. יש לו שם, לאוייב, האחות נורה חושבת שהיא המציאה את השם. השם מגיע כמעט תמיד ביידוע, לפעמים ה-ה' נשמטת, אבל זה קורה בלילות קשים במיוחד. האחות נורה קורא לו, לאוייב: |האמא. האמא תמיד מבקש דברים. לאמא תמיד לא טוב. האמא תמיד צריכה עוד מגבות, אוכל, קרור, חימום, שמיכה, מדידת חום, אקמולי. האמא לעולם לא שומרת על מי שהיא צריכה: הילד. הילד חולה, הילד בוכה, הילד עשה את צרכיו לא במקום הנכון, הילד נפל מהמיטה. תמיד משהו לא בסדר איתו, וזה בגלל האמא. האחות נורה לומדת עם השנים לשים את האמא במקום הראוי לה. האמא אחרי האמא מקבלות אצלה את הטיפול הראוי. שתנסה רק לומר שצריך אור/תרופה וכן הלאה. האחות נורה נעמדת, ידיים על המותניים, ופותחת בהרצאה על ההתנהלות במקום: אני עובדת הלילה לבד, ויש הרבה חולים חדשים, אולי את רוצה שאני אאכיל גם את הילד שלך מבקבוק? או , יש לי רעיון טוב הרבה יותר, אולי אותך אני אאכיל מבקבוק? תתאזרי בסבלנות, אני אגיע. אה, ואל תעיזי לצלצל בפעמון, זה עושה לי התקף לב, רוצה משהו? בואי אלי לתחנה. אה, ואל תעיזי להשאיר את הילד לבד במיטה, הוא כבר נפל לך אתמול , נכון? האמא האמא, את חייבת לשמור עליו יותר טוב האחות נורא ממשיכה בעבודתה בלהט . האמא , שילדתה נותחה לפני שעתיים והיא תצטרך שיקום רציני, יושבת חסרת אונים מול האחות, רוצה לבכות ולא יכולה כי צריך לשמור על פסון, רוצה לצעוק אבל זה לא תרבותי ואולי לא יתייחסו יפה אל בתה אחר כך, ויודעת: לא חשוב כמה כמוה האחות נורא תחסל, תמיד יהיו עוד, ויום אחד, האחות איום, תלך לה לביתה, ותשאר שם לצרוח על בעלה [שהוא ממש לא הרופא הצעיר או האח אדוארד, הם התחתנו עם האחות יוליה היפה והשקטה והחכמהוהיעילה לא פחות אבל פחות צועקת]. והילדה שלה תחלים ותגיע הביתה בשלום [בעזרת השם], והאחות נורא ואיום תהפך לזיכרון מעומעם. וזהו.
את האחות נורה, תפגוש אתה, הזר, בכל בית חולים שמכבד את עצמו עד כדי כך שתהיה בו מחלקת ילדים. היא תמיד נמצאת שם, נמצאה שם ותימצא שם. האחות נורה היא קצוצת שער, וקוציה מסודרים היטב באדמומיות/כתמתמות/סגלגלות מובהקת. האחות נורה שמה את עיניה בפוך, ושוכחת להוציא אותן משם. האחות נורה נראית בריאה מאוד, היא זקופה, שדיה כמגדלות, היא לא שמנה, חלילה, אבל מה שמכונה"בריאה" בשפת העם. האחות נורה גבוהה יותר מן האוייב תמיד, והיא תמיד נועלת נעלי ספורט/קרוקס/כפכפים נוחים מאוד, כי היא עובדת קשה. האחות נורה היא בת בלי גיל, לא חשוב מה גילה, באמת לא חשוב, היא מופיעה תמיד כאחות נורה, בת עשרים וחמש, או בת ארבעים ותשע. והיא עובדת קשה, האחות נורה, היא לוקחת על עצמה מחלקה שלמה כשחסרה אחות, ומתפעלת אותה לבד. היא נותנת ערויים, מחלקת תרופות, מודדת סימנים חיוניים, ודואגת לרשום הכל בתיק החולה. האחות נורה לא עושה טעויות. היא יודעת שהיא חכמה מאוד, תת מודע שלה משדר לה כל הזמן: למה לא הלכת לרפואה, הרי הרופאים שואלים אותך שאלות לפעמים. המודע שלה מחזיר אותה לבית עם אמא שהייתה אחות בעצמה, ובכלל למי יש כסף ללמוד רפואה? ותתהמודע עוזר למודע, כשהוא מנסה לשכנע את הצד המתוסכל ע"י רמיזות לחתונה עם הרופא הצעיר ההוא....... האחות נורה גמרה לימודי סיעוד כולל תואר ראשון בהצטיינות. היא בחרה להגיע למחלקת ילדים. השיקולים שלה היו כאלה: ילדים לא מדברים יותר מדי. מבוגרים מדברים יותר מדי. יש מי שמחליף לילדים חיתול. למבוגרים היא צריכה להחליף חיתול. האחות נורה לא חשבה בגמר לימודיה. אחרת הייתה יודעת את מה שהיא יודעת היום: במחלקות של המבוגרים שוכבים מבוגרים חולים. הם חסרי אונים, קשה להם לדבר יותר מדי, הם זקוקים לה לעזרה. במחלקות של הילדים שוכבים מבוגרים בריאים. הילדים הם החולים שם. והמבוגרים הבריאים דואגים יותר מדי לילדים, ומתוך שכך, הם לא מפסיקים לדבר , להתלונן, לבקש........ לאחות נורה אין כמעט אוייבים. הרופאים רועדים מפניה. האחות יוליה נחמדה אליה, כי היא יודעת שהאח אדוארד יתחתן איתה ולא עם נורה. ההורים שלה אוהבים אותה. והמנקות עושות סיבוב גדול כדי לא לעבור דרכה כשהיא בקריזה. אבל יש לה אוייב אחד. אוייב על. האחות נורה לא מצאה לו פתרון עדיין, והיא מנסה כבר המון זמן. היא מתעבת אותו, את האוייב. לו יכלה, הייתה מעיפה אותו לכל הרוחות, ולפעמים הצליחה להעיף אחד, אבל האוייב מורכב מהרבה פרטים, והם ממשיכים לחזור שוב ושוב. יש לו שם, לאוייב, האחות נורה חושבת שהיא המציאה את השם. השם מגיע כמעט תמיד ביידוע, לפעמים ה-ה' נשמטת, אבל זה קורה בלילות קשים במיוחד. האחות נורה קורא לו, לאוייב: |האמא. האמא תמיד מבקש דברים. לאמא תמיד לא טוב. האמא תמיד צריכה עוד מגבות, אוכל, קרור, חימום, שמיכה, מדידת חום, אקמולי. האמא לעולם לא שומרת על מי שהיא צריכה: הילד. הילד חולה, הילד בוכה, הילד עשה את צרכיו לא במקום הנכון, הילד נפל מהמיטה. תמיד משהו לא בסדר איתו, וזה בגלל האמא. האחות נורה לומדת עם השנים לשים את האמא במקום הראוי לה. האמא אחרי האמא מקבלות אצלה את הטיפול הראוי. שתנסה רק לומר שצריך אור/תרופה וכן הלאה. האחות נורה נעמדת, ידיים על המותניים, ופותחת בהרצאה על ההתנהלות במקום: אני עובדת הלילה לבד, ויש הרבה חולים חדשים, אולי את רוצה שאני אאכיל גם את הילד שלך מבקבוק? או , יש לי רעיון טוב הרבה יותר, אולי אותך אני אאכיל מבקבוק? תתאזרי בסבלנות, אני אגיע. אה, ואל תעיזי לצלצל בפעמון, זה עושה לי התקף לב, רוצה משהו? בואי אלי לתחנה. אה, ואל תעיזי להשאיר את הילד לבד במיטה, הוא כבר נפל לך אתמול , נכון? האמא האמא, את חייבת לשמור עליו יותר טוב האחות נורא ממשיכה בעבודתה בלהט . האמא , שילדתה נותחה לפני שעתיים והיא תצטרך שיקום רציני, יושבת חסרת אונים מול האחות, רוצה לבכות ולא יכולה כי צריך לשמור על פסון, רוצה לצעוק אבל זה לא תרבותי ואולי לא יתייחסו יפה אל בתה אחר כך, ויודעת: לא חשוב כמה כמוה האחות נורא תחסל, תמיד יהיו עוד, ויום אחד, האחות איום, תלך לה לביתה, ותשאר שם לצרוח על בעלה [שהוא ממש לא הרופא הצעיר או האח אדוארד, הם התחתנו עם האחות יוליה היפה והשקטה והחכמהוהיעילה לא פחות אבל פחות צועקת]. והילדה שלה תחלים ותגיע הביתה בשלום [בעזרת השם], והאחות נורא ואיום תהפך לזיכרון מעומעם. וזהו.
