האחות הקטנה

[אפרתש]

האחות הקטנה

יש לי ילדה בת שלוש וילדה בת חמישה חודשים. בזמן האחרון, הגדולה משמשת כ"דוברת אינטרסנטית" של הקטנה. "אמא, מיתר רוצה לראות חתולים בצמרת". הקשבתי באוטו לתוכנית שהגדולה לא אוהבת "אמא, הרדיו מפריע לתינוקת". חשבתי שזו רק דרך לנסות להשיג דברים תוך כדי שהיא נראית כ"ילדה טובה" דואגת לאחותה. אבל אתמול היה השיא - אני ונגה עמדנו ליד האוטו, מיתר כבר ישבה בכסא שלה. עבר כלב גדול, ונגה מיד נצמדה אלי. אחרי שהכלב עבר, היא אמרה "אמא, מיתר תפסה אותך כי היא פחדה מהכלב".

 

[לאה_מ]

האסוציאציה שלי לא היתה דוקא של

נסיון להיות "ילדה טובה" אלא איזשהו נסיון של נגה לומר "דרך מיתר" דברים שהיא חשבה שלא יתקבלו בעין יפה, שהיא חשבה שלא ימצאו חן בעיניך (למשל, לא רצתה לבקש ממך לכבות את הרדיו, ולכן אמרה שהוא מפריע למיתר; פחדה מהכלב אבל לא רצתה להראות "פחדנית" ולכן אמרה שמיתר מפחדת ממנו). מהיכרותי איתכן, קשה לי להאמין שאת משדרת לה איזו חוסר שביעות רצון ממנה, אבל כדאי אולי לחשוב בכיוון הזה באספקט של מה באמירות שלך או בהתנהגות שלך יכול לגרום לנגה לרצות "לשפר את התדמית שלה" בעיניך. בינתיים הייתי מנסה לתת לגיטימציה להתנהגות שלה / לבקשה שלה ("חתולים בצמרת עוד לא מעניין את מיתר, אבל אם את רוצה לצפות בקלטת, אני בשמחה אשים לך אותה בוידאו"; "את מעדיפה לשמוע מוסיקה ברדיו? נעביר מיד עם סיום התכנית הזו"; "כלבים שלא מכירים באמת לפעמים קצת מפחידים אותנו"). מה את חושבת?

 

[נעה גל]

אני לא בטוחה שזה מאפיין את אפרתש

באופן ספציפי - (דבר ראשון, אני מסכימה עם הניתוח של לאה) אני חושבת שלהרבה ילדים בכורים (אם נרשה לעצמנו להכליל לרגע) יש את הנטיה לרצות לעמוד בציפיות של ההורים.

 

[אפרתש]

אנ לא לגמרי בטוחה

לגבי הקלטת - היא בקשה לראות אותה בשעה שהיא יודעת שכבר לא רואים קלטות יותר כי עוד מעט הולכים לישון. כנראה היא חשבה שאם זה למען מיתר נוותר, כי מיתר תינוקת. אז אמרתי לה שתסביר למיתר שעכשו לא רואים קלטות. זו דווקא היתה הזדמנות טובה להראות לה שגם בשביל מיתר לא "מכופפים חוקים". לגבי הרדיו - כנראה את צודקת. האמת - זה היה "ורדה רזיאל ז'קונט". נגה לא סובלת את התוכנית הזאת, אבל בכל פעם אני לא מתאפקת, שמה אותה, ואחרי רגע נגה דורשת שאכבה. (ואני מכבה, אבל כמה ימים אחרכך מנסה שוב). אולי היא חשבה שאם הפעם היא תבקש בשם מיתר זה יביא אפקט יותר רציני. המקרה עם הכלב בלבל אותי. מעולם לא קרה שנגה פחדה ממשהו ואנחנו זלזלנו בזה. תמיד אמרנו שבאמת הכלב/נדנדה גבוהה/רעמים וברקים יכולים להיות לא נעימים. יכול להיות שיש כאן רצון להרשים אותי. אני מתארת לעצמי שהיא שמעה ממקומות אחרים ש"ילד גדול לא מפחד מכלבים", או עצם העובדה שהיא ראתה שאני לא מפחדת גרמה לי להבין ש"גדולים לא מפחדים". יכול להיות שהיא היתה נבוכה לראות שבעצם רק היא פחדה - גם מיתר וגם אני לא הבענו פחד. אני מאד לא רוצה שנגה תהיה ילדה שמנסה לשפר את תדמיתה בעיני. וכמו שאת יודעת - היא ילדה עם בטחון עצמי. אבל אני אשתדל להיות עם היד על הדופק.

 

[Shellylove]

ועם כל זה

שבאמת יכול להיות שהיא "השתמשה" במיתר כדי להגיד דברים שהיא רצתה, אני חושבת שזה יהיה נחמד אם בהזדמנות תגידי לה כמה זה נפלא שהיא יודעת מה אחותה הקטנה רוצה ושהיא עוזרת לך להבין את מיתר (כי לא תמיד זה קל להבין תינוקות).

 

[עירית ל]

לגבי הפחד

אני הרבה פעמים מסתבכת עם עצמי. מרב שאני לא רוצה להכניס ליונתן רעיונות לראש - שילד גדול לא מפחד, שילד גדול עושה בסיר ועוד כל מיני שטויות - אני מרגישה שאני נלחמת במין רצון טבעי שלו 'להיות גדול'. זה מוציא ממני כל מיני הערות תמוהות: "אמא, אני גדול?", "גם גדול וגם קטן". לא צריך מסרים ממני כדי שהוא ירגיש מה של גדולים ומה לא. אני רואה שהוא מתעסק עם זה מעצמו. הוא שואל אם אני מפחדת מהשואב אבק למשל, אני עונה שלא ואז הוא מוסיף בתקווה" "אבל ממשאיות את כן מפחדת?".