האזינו השמים.

[ציקימינגו 22]

האזינו השמים.

שמים רבים.
וביחיד?

צ'י

 

[trilliane]

אין יחיד... ובכל מקרה זה לא שם עצם ספיר

 

[Common Denominator]

כשמדובר בש"ע בלתי ספיר

אז בתכלס הוא לא לשון יחיד ולא לשון רבים, אלא משהו באמצע שעשוי לקבל את צורת היחיד או הרבים. למשל חול (הפזור על בשפת הים) הוא שם עצם בלתי ספיר, אך מקבל התייחסות של יחיד: "החול הזה יפהפה", וכך לגבי זהב וכסף אך כשמדברים על מים ושמים מתייחסים אליהם בלשון רבים. לא ידוע לי גרע ואף לא ניסיתי להבין את ההסבר לעובדה שלפעמים מתייחסים לש"ע בלתי ספיר בלשון יחיד ולפעמים בלשון רבים, אבל ייתכן שיש הסבר.

מעניין אם היה מישהו מהמשוררים הקדמונים שהחליט על דעת עצמו ליצור את 'צורת היחיד' של השמים (אולי 'שָׁם'). לא אתפלא אם יימצא דבר כזה. בפרט בתקופת תור הזהב (אך גם קודם ולאחר מכן), ניתן למצוא לא מעט חידושים מקוריים שהמשוררים יצרו, בעיקר לצורך חריזה. צערו של אחד מחכמי ימי הביניים (אולי אבן עזרא) על הנושא של חריזה תוך רמיסת כללי הדקדוק או שיבוש הלשון העברית - ידוע.

 

[איתי שלר]

המשקל קובע

אם המילה במשקל רבים או זוגי, מינה הדקדוקי גם כן יהיה רבים בדרך כלל.

 

[Common Denominator]

אכן, כמה פשוט.

וכעת השאלה למה מראש לאחד יש משקל רבים ולשני לא. אבל זה נראה לי כבר באמת מאחורי יכולת הניתוח שלנו.

 

[ציקימינגו 22]

תודה על תשובותיכם. ובהמשך למה.

כתף וברבים. כתפיים ולא כתפים,
כמו אופן וברבים אופנים ולא אופניים.
וכן עין. אוזן .וכ"ו.
בתודה מראש
צ'י

 

[אבל השם שרציתי תפו]

אתה מתכוון לזוגי

רוב איברי הגוף הזוגיים מקבלים סיומת ריבוי זוגי בעברית: ידיים, רגליים, נחיריים...
&nbsp
ישנן מילים אחרות כגון יומיים ,שנתיים כל המילים האלה הן שתיים מאותו הדבר.
&nbsp
&nbsp

 

[איתי שלר]

חלק

אחרי חלק מהמילים קשה להתחקות, אבל לגבי חלקן יש השערות יפות.
לדוגמה: משערים שהמילה צהרים שקולה במשקל הרבים, כי המ"ם הוספית ששימשה בתחילה בתור סופית של תואר הפועל (כמו במילה יומם) נתפסה כסמן זוגי (כמו במילה רגליים). ההשערה הזאת מבוססת על השוואה ללשון המואבית, שבה סיומת הרבים היא נו"ן סופית ובכל זאת צהרם במ"ם - משמע אין זו סיומת הרבים או הזוגי.