האושר

[liat1953]

האושר

פעם הייתי מאושרת אך אז לא ידעתי עד כמה חשבתי שעוד חסר אל האושר הרבה אך התברר שלא, בדיעבד התברר שכשהיינו משפחה שלימה האושר היה בשיאו. היום הוא איננו ולא ישוב לעולם למרות שיש ניצוצות של אושר דברים קורים וגורמים לשמחה אך האושר אינו מושלם גם לא יהיה מושלם לעולם תמיד יהיה חסר. מצטערת שמשתפת אתכם בחסר שלי אך הנושא הביאני הלום. הרבה חושבת על כמה הייתי מאושרת ולא ידעתי והיום אני יודעת שהאושר יכול להגיע רק בחלום כל לילה מתפללת אליו ומיחלת והוא כאילו מסרב להופיע ...

 

[נשמת]

ליאת יקרה ../images/Emo20.gif

קראתי אותך והתכווץ לי הלב. נגעת בי במילותייך. ראשית אל תתנצלי, אני מאמינה שיש מקום גם לאכזבה\פרידה [בין אם ממשית או לא] מהשלמה פנימית. אני חשה כי את חווית תחושה של מובן מאליו והתקשת להעריך מצב טבעי ובסיסי כביכול. כעת, לאחר שקראתי מעט בכרטיסך האישי, התרשמתי מהמצב ומלבד השתתפותי בצערך הרב

אינני מתיימרת להבין כאב אובדן כה עצום, כמו כריתת איבר מגופך. פיסה מנשמתך. יכולה רק לנסות להבין ולהרגיש את העוצמות ... כל כך כואב לקרוא כל כך עצוב לחוות. מקווה שאת זוכרת, הוא תמיד יהיה חלק ממך חלק בלתי נפרד. חלק שהשתרש בתוכך ולעולם לא יתפוגג. הוא איתך במקום שלאיש אין גישה או השפעה...בליבך, לנצח. ~

~

 

[liat1953]

תארת יפה את הדברים כפי שנראים מהצד

אכן מאד קשה לחוות,כואב כל הזמן אמנם בעוצמות שונות אך זה כל הזמן שם עם או בלי תזכורת. הוא תמיד חלק ממני בטוב וברע,בשמחה וגם בעצב. שלעולם לעולם לא תחווי.

 

[einatgross1]

בוכה איתך ביגונך../images/Emo16.gif

תודה ששיתפת.

 

[liat1953]

תודה לך שהשתתפת

 

[ה מוזה]

יקירתי

טוב לראותך פה ~

~ יש מקומות חסרים שיכאבו ויכאיבו לעד אלו המקומות שנתלשו להם מהלב ובמקומם יש חלל ריק לעיתים הוא כואב מעוצמת הריקנות שבו ולעיתים מכאיב מעוצמת הגעגוע בו ואחד הדברים הקשים מכל הוא למצוא מקום פנימי בין הצער והשכול בין הכאב על מה שלא ישוב עוד וצביטת הלב העצומה כשמבינים רק לאחר שאיבדנו עד כמה,איבדנו ועד כמה רגעים כ"כ יקרים חמקו מבלי שנוקיר אותם מבלי שנדע שהרגע שחלף היה תמצית אושר טהור בין כל אלו הכי קשה למצוא מקום פנימי של השלמה את מוזמנת לכתוב לחלוק לשתף תמיד ובכל עת שתרצי

 

[liat1953]

ה מוזה יקרה

היטבת לתאר... מעולם לא התחברתי לתאור כמו שאת תארת כעת... החלק שניתלש מהלב...כל כך נכון... הוא כבר לא שלם ולעולם לא יהיה כזה... שום טוב ויפה שבעולם לא יחזירו לקדמותו. החיים אמנם ממשיכים...אך עם חסר עצום כבר שום דבר אינו מושלם. מאז שאיננו החיים אחרים לגמרי החיים מתחלקים לשניים-עד אותו יום ומ-אותו יום נורא... כשמאז הכל אחרת... תודה על ההזמנה שלך אני כאן לא מעט קוראת אך לא תמיד מצליחה לשתף או לכתוב.

 

[lr1903]

מזדהה עם כאבך...../images/Emo16.gif../images/Emo189.gif

גם אצלי האושר היה קיים עד לפני 5 חודשים...5 חודשים ארורים אך המפליא הוא שאז ידעתי להעריך את הימים היפים עם ליאורי-ביתי היחידה שנהרגה בתאונת דרכים בגיל שנה ו-5 חודשים.ניצלתי איתה כל רגע וחייתי עימה כאילו אין מחר.כל הזמן רק הייתי עסוקה במחשבה לאן נטייל ואיך נבלה ביחד. לכן כיום,כאמא,אין לי נקיפות מצפון על כך שלא ביליתי עימה יותר.אני כל כך מזדהה עם המשפט "תחיה את הרגע כי אולי לא יהיה מחר...".בעצם,באופן אירוני ובדיעבד,כשאני מביטה לאחור,אני מבינה שכך נהגתי. אם הייתם שואלים אותי אז אם אני מאושרת הייתי עונה בלי כל ספק שכן למרות הטירדות היומיומיות כמו לכל זוג צעיר.כיום אני יודעת שהאושר ההוא,התמים,האמיתי לא יחזור ואין ספק שאף פעם לא יהיה שלם גם עם הילדים שיבואו בעזרת השם...משהו גדול מת בתוכי באותו יום גם אם אני ממשיכה לחיות...

 

[ה מוזה]

../images/Emo23.gif../images/Emo16.gif../images/Emo23.gif