ב ר ד ק י ס ט י ת
New member
האומנם?
ישנם אירועים חברתיים כאלה, שלפעמים אני נאלצת להשתתף בהם. ניתן לראות שם מצעד של אנשי משק וכלכלה, המגיעים בדרך כלל, עם בנות זוג לבושות בחליפות שחורות קטנות, ומפגינות עדיים מן הקולקציה הפרטית. פעם אחת, גם אני ניסיתי לשחק בתפקיד "אשת חברה" ולבשתי חליפה שחורה, לא קטנה, ובמשך כל שעות האירוע, חשבתי רק על פלגי הזיעה שזרמו במורד גבי. מאז, אני תמהה כיצד יתר הנשים בשחור לא נמסות מתחת לחליפותיהן, אלא נראות כה רעננות, כאילו נוצקו עבור התלבושת הזו, בעוד שאני מרגישה נוח רק בבגדי הזרוקים. באחרונה, ישבתי מאחורי נימפה, ביטוי אחר לא יצליח לתאר את אותה נערה יפיפייה, שנראתה כאילו יצאה מספר אגדות. היא נראתה כבת 18, לבושה מערכת מעוצבת ביד אמן : תשלובת של מכנסונים ומעיל מן הסוג שמלכת אנגליה לבשה בעת הכתרתה, שיערה הפזור, בצבע אגוז, הגיע עד למותניה, והאיפור האומנותי של עיניה שיווה לה מראה של בובה מדברת. לא הקשתי למה שאמרה, כי הייתי כל כך מרותקת למראה. אני מודה כי מעודי לא ראיתי נערה כל כך יפה, מטופחת ומתוכשטת. היא באה כבת זוגו של גבר המבוגר ממנה בשנים רבות, איש כלכלה מבריק, ולמראה השניים, שדיברו בנועם של זוג נאהבים, אי אפשר שלא לחשוב על כל מה שמעבר למראה עיניים : כשאתה מגיע למעמד כלכלי בו השמיים הם הגבול, אתה יכול להרשות לעצמך (כמעט) הכול. בהפסקה, שהייתה מחוייבת המציאות, התרוממו הנימפה בכל 180 הס"מ שלה ובנזוגה, ויצאו לשוטט כדי להיראות, והם הוציאו את העיניים. "אומרים שזה יבוא מרוסיה" ליחשו מאחוריהם אנשים. "אומרים שיש משרד המספק את הנערות האלו" לחשה חברתי. ואני, שאלתי את עצמי, האם אני הייתי מעיזה להופיע בציבור שכזה עם חתיך בגילו, נגיד, של החבר של ביתי?, בכלל, האם היה זה יכול להיות תענוג גדול לקנות שירותיו של גבר צעיר, ולצפות כי יחזיר לי את ההשקעה? השמיים הם הגבול, האומנם?
ישנם אירועים חברתיים כאלה, שלפעמים אני נאלצת להשתתף בהם. ניתן לראות שם מצעד של אנשי משק וכלכלה, המגיעים בדרך כלל, עם בנות זוג לבושות בחליפות שחורות קטנות, ומפגינות עדיים מן הקולקציה הפרטית. פעם אחת, גם אני ניסיתי לשחק בתפקיד "אשת חברה" ולבשתי חליפה שחורה, לא קטנה, ובמשך כל שעות האירוע, חשבתי רק על פלגי הזיעה שזרמו במורד גבי. מאז, אני תמהה כיצד יתר הנשים בשחור לא נמסות מתחת לחליפותיהן, אלא נראות כה רעננות, כאילו נוצקו עבור התלבושת הזו, בעוד שאני מרגישה נוח רק בבגדי הזרוקים. באחרונה, ישבתי מאחורי נימפה, ביטוי אחר לא יצליח לתאר את אותה נערה יפיפייה, שנראתה כאילו יצאה מספר אגדות. היא נראתה כבת 18, לבושה מערכת מעוצבת ביד אמן : תשלובת של מכנסונים ומעיל מן הסוג שמלכת אנגליה לבשה בעת הכתרתה, שיערה הפזור, בצבע אגוז, הגיע עד למותניה, והאיפור האומנותי של עיניה שיווה לה מראה של בובה מדברת. לא הקשתי למה שאמרה, כי הייתי כל כך מרותקת למראה. אני מודה כי מעודי לא ראיתי נערה כל כך יפה, מטופחת ומתוכשטת. היא באה כבת זוגו של גבר המבוגר ממנה בשנים רבות, איש כלכלה מבריק, ולמראה השניים, שדיברו בנועם של זוג נאהבים, אי אפשר שלא לחשוב על כל מה שמעבר למראה עיניים : כשאתה מגיע למעמד כלכלי בו השמיים הם הגבול, אתה יכול להרשות לעצמך (כמעט) הכול. בהפסקה, שהייתה מחוייבת המציאות, התרוממו הנימפה בכל 180 הס"מ שלה ובנזוגה, ויצאו לשוטט כדי להיראות, והם הוציאו את העיניים. "אומרים שזה יבוא מרוסיה" ליחשו מאחוריהם אנשים. "אומרים שיש משרד המספק את הנערות האלו" לחשה חברתי. ואני, שאלתי את עצמי, האם אני הייתי מעיזה להופיע בציבור שכזה עם חתיך בגילו, נגיד, של החבר של ביתי?, בכלל, האם היה זה יכול להיות תענוג גדול לקנות שירותיו של גבר צעיר, ולצפות כי יחזיר לי את ההשקעה? השמיים הם הגבול, האומנם?