נסיכת הכוכב
New member
האובדן שלי
אחותי הקטנה נהרגה ב ז בשבט , היתה חיילת בצה"ל היא היתה אהבת חיי ,התחליף לבן זוג ,ולבת שלא ילדתי , גידלתי אותה מיום שנולדה ועד מותה ., חשבתי עליה שהיא תהיה לצידי כל חיי , תשמור עלי בזקנותי חיכינו לה 9 חודשים זו היתה שמירת הריון מיוחדת , הריון אחרי 6 הפלות טבעיות בחודש 4 ו5 , 7 בנים , באחד היו תאומים ,לא היה אולטרסאונד, ושמירת הריון היתה נדירה 9 חודשים אמי שכבה כמעט שלא זזה ,וחלקם אושפזה בבית החולים השאירה את אחי ואותי לבד בבית , חיכו לה שתצא החוצה היא היתה המתנה לפורים מתנה ליום ההולדת שלי ולצערי עלי היה לתאם את ההלויה כי היא בחרה לרשום אותי כאיש הקשר, אחותה הגדולה , התחליף של אמא עבורה היתה תאונה גדולה, אוטובוס צבאי התהפך 24 פצועים הרוגה אחת, כולם חיילים וחיילות, בדרכן לבסיס כל משמרת הבוקר אותו היום שחררו לרדיו את השם בו נולדה, והוא שרה, והכירו אותה בשם שרי , כי ככה היא בחרה , אמרה שרה זה שם של אשה זקנה היא היתה בת 20 ו11 חודשים , נשארה בקבע כדי לשחרר איש קבע ללימודים , תרמה עוד חצי שנה לצבא, חודש לפני שחרור המון אנשים התקשרו הביתה , לוודא שזו השרי שלהם , אז ערב שלם עניתי לטלפונים , ואמרתי נכון זו השרי שלנו , והללויה תהיה מחר במקביל היה עלי להשגיח על אמי, נאלצתי לספר לה וגיסתי יותר מאוחר גם לאחי שהיא נהרגה , הם היו חצי מעולפים בהלם ,לא תפקדו בכלל במקביל להשגיח על אבי שלקח כדורים מתחת ללשון בלי סוף, היה חולה לב, הוא התחמק מהאנשים שנכנסו הביתה וזה רק ערב אחד בו נאלצתי להתמודד עם זה שצריך להיות יצוגית , כי אני בעצמי הייתי חיילת שנים רבות , ככה פרנסתי את כולם היא שהיתה אהבת חיי, לה הענקתי כל מה שאני לא קבלתי כל חיי, מתאריך 27/1/88 חלפו שנים ,אבל זה טרי בעיני כאילו זה אתמול , האובדן היה קשה כאילו כל עולמי חרב , אבל להסתתר מתחת לשמיכה לא ניתן היה , הצבא דרש נציג מהמשפחה שיפעל מולם לתיאומים , וצריך היה להחזיק את המשפחה שלא תתפורר מול העיניים, אז הקרבתי את חיי עבורם ועכשיו אולי תבינו כמה אני מבינה את הכאב של האובדן , ממקום אישי מאד , את זה לא ספרתי אף פעם בפורום של האלמנים והאלמנות אז אני מאד מבינה מה הם עוברים , העיניים נשואות אל ההורה שנותר , שאמורים לו להיות תשובות לכל , ולא תמיד יש לו וצריך להחליט לבד על דברים שבעבר חלקתם יחד, אבל זה לא הזמן לפרוש הצידה יום קודם לתאונה דברתי בטלפון המבצעי עם אחותי , משהו שלא עשינו אף פעם , וקבענו שהשבת היא באה הביתה ונדבר על מה עושים אחרי השחרור שלה ,שאוכל להשתחרר מהשמירה על ההורים , שאני אוכל להתחיל לחיות את החיים שלי, אז נכון שהיא באה , אבל לא לזה התכוונתי רציתי אותה חיה סביבי ואיתי , כך יצא שרק אני נפרדתי ממנה בלי לדעת ,ומרגע שסגרתי את הפון בכיתי עד שנרדמתי בלילה ובבוקר הבאתי למשרד קלטת שהכין לה חבר שלה , כך שאני לא שמעתי ברדיו על התאונה בצפון עד שהמפקד קרא לי אמר לי תשארי באיזור צריך להכנס למפקד הבסיס לא הבנתי מה יש לי עם המב"ס , משהו לא מתוכנן בכלל זוכרת את המפקד שקרא לי לבשר לי על זה שאחותי נהרגה, ואז שאלתי מי מארגן את ההלויה , הוא היה המום בשקט הסברתי לו שסבי אמר ה נתן ה לקח יהי שם השם מבורך ולפי האמונה אסור להלין את הנפטר,לכן קודם כל לארגן הלוויה ששפגשתי בו 10 שנים אחרי זה , בבית החולים תל השומר , אמר לי המפקד הקשוח הזה , שאפילו לא אמר בוקר טוב שאני נתתי לו דוגמה אישית איך לתפקד וזה עזר לו שאביו נפטר הוא שאב כוחות מההתנהגות שלי באותו רגע , איך שארגנתי את ההודעה למשפחה שלי ולחבר שלה , מהלשכה שלו עשיתי את התאומים , בלי בכי אלא עניינית דאגתי שלא יתנו לאבי לצאת מהעבודה , שגסתי תשמור על אמא בבית, שמישהיא אחרת תחליף את אימי ותשמור על סבא וסבתא זו היתה תורנות של אמי אותו הערב להיות איתם יחד עם המטפלת , ולמצוא את אחי שהיה בדרכים ,שנוכל לשחרר את השם לדובר צה"ל השנים חלפו חלק מהמשפחה כבר עם אחותי למעלה , עדיין חיה פה בחדר שחלקתי איתה , וגם אותה מיטה , מאז שנולדה ועד מותה, שנים היתה שותפה למיטה שלי והשבת הקרובה עבורי תהיה קשה ,הזכרון עולה ואני לבד בבית , נכון תהיה אזכרה בבית הכנסת שאני ארגנתי , לא אגיע לשם לצערי בשבת אני לא נוסעת והמרחק גדול מדי עבורי עדיין לא יכולה ללכת הרבה. אז אני לא גיבורה גדולה אבל גם לא מיסכנה , בורחת מרחמים גם אני בוכה לפעמים כמו שאני בוכה עכשיו , ממשיכה לתפקד כרגיל הערב דברתי עם דודתי בת ה79 שגידלה את החמולה שלה לבד, מאז שהיא התאלמנה בת 35 , היתה איתו מגיל 14 ופתאום היתה צריכה לקחת הכל בידיים , לגדל וחתן ילדים , לטפלבבן הקטן בן ה8 שהתקשה מאד היא שחייה התחילו בדמשק ואחר כך בבירות בלבנון במנטליות אחרת , להתרגל למנטליות העברית , ללמוד את השפה הזרה תודה לאל סבא היה איתה , וכל המשפחה היתה סביבה , המומים מהעובדה שהוא הרופא בכיר וידוע בקהילה ונפטר מסרטן היא אצילה בנפש הסתדרה לבד ועם 8 ילדים בבית לא רצתה לחפש בן זוג , היום המשפחה המבורכת עוטפת אותה בהמון כבוד הנכדות אחרי לידה מבקשות אותה להיות איתם בשבוע הראשון , היא הדוגמה האישית שלי , כל שיחה איתה מזכירה לי את אמי ז"ל שהן גדלו יחד וסבי שגידל אותן להיות נשים עצמאיות ושורדות , ש מתמודדות עם החיים עם כל מה שהם מזמנים לנו ספרתי לה על הפעילות בפורום של האלמנים והאלמנות וכמה זה חשוב לי לעזור כפי שעזרו לה , היא עודדה להמשיך לפעול בפורום של אלמנים והאלמנות ולשמור על עצמי למען אחי והאחיינים שלי , יודעת שהם צריכים אותי חזקה ואני אכן משתדלת להיות כזו אבל ויתרתי על הזוגיות , חיה לבד למרות שאני עם ים של צרות בבריאות ומדי פעם החברה של שח"ל מגיעים לעזור לךי במצוקה שלי ואני יודעת זה הכל בגלל האובדן שלי שאני נושאת בקרבי שנים
אחותי הקטנה נהרגה ב ז בשבט , היתה חיילת בצה"ל היא היתה אהבת חיי ,התחליף לבן זוג ,ולבת שלא ילדתי , גידלתי אותה מיום שנולדה ועד מותה ., חשבתי עליה שהיא תהיה לצידי כל חיי , תשמור עלי בזקנותי חיכינו לה 9 חודשים זו היתה שמירת הריון מיוחדת , הריון אחרי 6 הפלות טבעיות בחודש 4 ו5 , 7 בנים , באחד היו תאומים ,לא היה אולטרסאונד, ושמירת הריון היתה נדירה 9 חודשים אמי שכבה כמעט שלא זזה ,וחלקם אושפזה בבית החולים השאירה את אחי ואותי לבד בבית , חיכו לה שתצא החוצה היא היתה המתנה לפורים מתנה ליום ההולדת שלי ולצערי עלי היה לתאם את ההלויה כי היא בחרה לרשום אותי כאיש הקשר, אחותה הגדולה , התחליף של אמא עבורה היתה תאונה גדולה, אוטובוס צבאי התהפך 24 פצועים הרוגה אחת, כולם חיילים וחיילות, בדרכן לבסיס כל משמרת הבוקר אותו היום שחררו לרדיו את השם בו נולדה, והוא שרה, והכירו אותה בשם שרי , כי ככה היא בחרה , אמרה שרה זה שם של אשה זקנה היא היתה בת 20 ו11 חודשים , נשארה בקבע כדי לשחרר איש קבע ללימודים , תרמה עוד חצי שנה לצבא, חודש לפני שחרור המון אנשים התקשרו הביתה , לוודא שזו השרי שלהם , אז ערב שלם עניתי לטלפונים , ואמרתי נכון זו השרי שלנו , והללויה תהיה מחר במקביל היה עלי להשגיח על אמי, נאלצתי לספר לה וגיסתי יותר מאוחר גם לאחי שהיא נהרגה , הם היו חצי מעולפים בהלם ,לא תפקדו בכלל במקביל להשגיח על אבי שלקח כדורים מתחת ללשון בלי סוף, היה חולה לב, הוא התחמק מהאנשים שנכנסו הביתה וזה רק ערב אחד בו נאלצתי להתמודד עם זה שצריך להיות יצוגית , כי אני בעצמי הייתי חיילת שנים רבות , ככה פרנסתי את כולם היא שהיתה אהבת חיי, לה הענקתי כל מה שאני לא קבלתי כל חיי, מתאריך 27/1/88 חלפו שנים ,אבל זה טרי בעיני כאילו זה אתמול , האובדן היה קשה כאילו כל עולמי חרב , אבל להסתתר מתחת לשמיכה לא ניתן היה , הצבא דרש נציג מהמשפחה שיפעל מולם לתיאומים , וצריך היה להחזיק את המשפחה שלא תתפורר מול העיניים, אז הקרבתי את חיי עבורם ועכשיו אולי תבינו כמה אני מבינה את הכאב של האובדן , ממקום אישי מאד , את זה לא ספרתי אף פעם בפורום של האלמנים והאלמנות אז אני מאד מבינה מה הם עוברים , העיניים נשואות אל ההורה שנותר , שאמורים לו להיות תשובות לכל , ולא תמיד יש לו וצריך להחליט לבד על דברים שבעבר חלקתם יחד, אבל זה לא הזמן לפרוש הצידה יום קודם לתאונה דברתי בטלפון המבצעי עם אחותי , משהו שלא עשינו אף פעם , וקבענו שהשבת היא באה הביתה ונדבר על מה עושים אחרי השחרור שלה ,שאוכל להשתחרר מהשמירה על ההורים , שאני אוכל להתחיל לחיות את החיים שלי, אז נכון שהיא באה , אבל לא לזה התכוונתי רציתי אותה חיה סביבי ואיתי , כך יצא שרק אני נפרדתי ממנה בלי לדעת ,ומרגע שסגרתי את הפון בכיתי עד שנרדמתי בלילה ובבוקר הבאתי למשרד קלטת שהכין לה חבר שלה , כך שאני לא שמעתי ברדיו על התאונה בצפון עד שהמפקד קרא לי אמר לי תשארי באיזור צריך להכנס למפקד הבסיס לא הבנתי מה יש לי עם המב"ס , משהו לא מתוכנן בכלל זוכרת את המפקד שקרא לי לבשר לי על זה שאחותי נהרגה, ואז שאלתי מי מארגן את ההלויה , הוא היה המום בשקט הסברתי לו שסבי אמר ה נתן ה לקח יהי שם השם מבורך ולפי האמונה אסור להלין את הנפטר,לכן קודם כל לארגן הלוויה ששפגשתי בו 10 שנים אחרי זה , בבית החולים תל השומר , אמר לי המפקד הקשוח הזה , שאפילו לא אמר בוקר טוב שאני נתתי לו דוגמה אישית איך לתפקד וזה עזר לו שאביו נפטר הוא שאב כוחות מההתנהגות שלי באותו רגע , איך שארגנתי את ההודעה למשפחה שלי ולחבר שלה , מהלשכה שלו עשיתי את התאומים , בלי בכי אלא עניינית דאגתי שלא יתנו לאבי לצאת מהעבודה , שגסתי תשמור על אמא בבית, שמישהיא אחרת תחליף את אימי ותשמור על סבא וסבתא זו היתה תורנות של אמי אותו הערב להיות איתם יחד עם המטפלת , ולמצוא את אחי שהיה בדרכים ,שנוכל לשחרר את השם לדובר צה"ל השנים חלפו חלק מהמשפחה כבר עם אחותי למעלה , עדיין חיה פה בחדר שחלקתי איתה , וגם אותה מיטה , מאז שנולדה ועד מותה, שנים היתה שותפה למיטה שלי והשבת הקרובה עבורי תהיה קשה ,הזכרון עולה ואני לבד בבית , נכון תהיה אזכרה בבית הכנסת שאני ארגנתי , לא אגיע לשם לצערי בשבת אני לא נוסעת והמרחק גדול מדי עבורי עדיין לא יכולה ללכת הרבה. אז אני לא גיבורה גדולה אבל גם לא מיסכנה , בורחת מרחמים גם אני בוכה לפעמים כמו שאני בוכה עכשיו , ממשיכה לתפקד כרגיל הערב דברתי עם דודתי בת ה79 שגידלה את החמולה שלה לבד, מאז שהיא התאלמנה בת 35 , היתה איתו מגיל 14 ופתאום היתה צריכה לקחת הכל בידיים , לגדל וחתן ילדים , לטפלבבן הקטן בן ה8 שהתקשה מאד היא שחייה התחילו בדמשק ואחר כך בבירות בלבנון במנטליות אחרת , להתרגל למנטליות העברית , ללמוד את השפה הזרה תודה לאל סבא היה איתה , וכל המשפחה היתה סביבה , המומים מהעובדה שהוא הרופא בכיר וידוע בקהילה ונפטר מסרטן היא אצילה בנפש הסתדרה לבד ועם 8 ילדים בבית לא רצתה לחפש בן זוג , היום המשפחה המבורכת עוטפת אותה בהמון כבוד הנכדות אחרי לידה מבקשות אותה להיות איתם בשבוע הראשון , היא הדוגמה האישית שלי , כל שיחה איתה מזכירה לי את אמי ז"ל שהן גדלו יחד וסבי שגידל אותן להיות נשים עצמאיות ושורדות , ש מתמודדות עם החיים עם כל מה שהם מזמנים לנו ספרתי לה על הפעילות בפורום של האלמנים והאלמנות וכמה זה חשוב לי לעזור כפי שעזרו לה , היא עודדה להמשיך לפעול בפורום של אלמנים והאלמנות ולשמור על עצמי למען אחי והאחיינים שלי , יודעת שהם צריכים אותי חזקה ואני אכן משתדלת להיות כזו אבל ויתרתי על הזוגיות , חיה לבד למרות שאני עם ים של צרות בבריאות ומדי פעם החברה של שח"ל מגיעים לעזור לךי במצוקה שלי ואני יודעת זה הכל בגלל האובדן שלי שאני נושאת בקרבי שנים
