האהבה מציקה לי.....
אני בת 16 וחצי כמעט, ולפני 4 חודשים בערך ניפרדתי מחבר שלי שאיתו הייתה 10 חודשים. למרות שאהבתי אותו הייתי חייבת להיפרד ממנו, פשוט כי לא היה לו האומץ כניראה להיפרד ממני. בהתחלה הכל הלך טוב, נכנסנו לחופש פסח והקשר איתו כמעט נותק לגמרי. הייתי הרבה עם חברות-חברים וניסיתי כמה שיותר לא לחשוב עליו. בסוף החופש הוא פיתאום אמר שהוא נורא מתגעגע וקבענו להיפגש כדי שאני גם אקח ממנו משהו. ואז הייתי ממש שמחה, כי לא הרגשתי אליו שום דבר, ממש שמחתי לראות אותו אבל יותר מזה- כלום. בהמשך התחלתי לעשות טעויות, נתתי לו ולי להתקרב, וכל הזמן אמרתי שצריך להפסיק עם זה אבל זה שוב ושוב קרה. בכמה חודשים האלה אני מרגישה יותר ויותר רע. בגללו, בגלל הטיפשות שלי, בגלל שאני מרגישה שאף אחד/ת לא באמת זוכרים שאני קיימת. אני גם לוקחת בי12, וכשגיליתי שהכדור שאני לוקחת באופן יומיומי אמור להיות לשבוע ובאמת יש לי יותר מדי בי12 (לפי בדיקת דם) התחלתי להוריד את המינון עד שהגעתי לפעם בשבוע. מאז התחלתי להיות עייפה כל הזמן בלי קשר לכמה ישנתי, התחלתי בגלל זה להיות הרבה יותר עצבנית ועצובה וחזרתי לקחת את הבי12 יום כן יום לא. עכשיו אני באמת פחות עייפה, אבל עדיין עם מצב רוח ירוד, והזיכרון שלי פתאום נידפק משום מה- גם מוסיף לי למצב רוח.
בקיצור- יש בי גם כעס וגם הרבה אכזה גם מהבחר לשעבר ( שאני מאוד מבולבלת אם אני אוהבת אותו איך שהיה פעם ולא את איך שהוא עכשיו, ואולי בכלל רק תחושת האהבה היא שחסרה לי), כועסת ומאוכזבת מעצמי, מהחברות, על הבית ספר...הכל. אני פשוט כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי, ומאוד חסר לי מישהו לדבר איתו, ככה שאני מנסה להתמודד עם הדברים לבד- אבל זה לא מצליח לי
*מצטערת שיצא ארוך*
אני בת 16 וחצי כמעט, ולפני 4 חודשים בערך ניפרדתי מחבר שלי שאיתו הייתה 10 חודשים. למרות שאהבתי אותו הייתי חייבת להיפרד ממנו, פשוט כי לא היה לו האומץ כניראה להיפרד ממני. בהתחלה הכל הלך טוב, נכנסנו לחופש פסח והקשר איתו כמעט נותק לגמרי. הייתי הרבה עם חברות-חברים וניסיתי כמה שיותר לא לחשוב עליו. בסוף החופש הוא פיתאום אמר שהוא נורא מתגעגע וקבענו להיפגש כדי שאני גם אקח ממנו משהו. ואז הייתי ממש שמחה, כי לא הרגשתי אליו שום דבר, ממש שמחתי לראות אותו אבל יותר מזה- כלום. בהמשך התחלתי לעשות טעויות, נתתי לו ולי להתקרב, וכל הזמן אמרתי שצריך להפסיק עם זה אבל זה שוב ושוב קרה. בכמה חודשים האלה אני מרגישה יותר ויותר רע. בגללו, בגלל הטיפשות שלי, בגלל שאני מרגישה שאף אחד/ת לא באמת זוכרים שאני קיימת. אני גם לוקחת בי12, וכשגיליתי שהכדור שאני לוקחת באופן יומיומי אמור להיות לשבוע ובאמת יש לי יותר מדי בי12 (לפי בדיקת דם) התחלתי להוריד את המינון עד שהגעתי לפעם בשבוע. מאז התחלתי להיות עייפה כל הזמן בלי קשר לכמה ישנתי, התחלתי בגלל זה להיות הרבה יותר עצבנית ועצובה וחזרתי לקחת את הבי12 יום כן יום לא. עכשיו אני באמת פחות עייפה, אבל עדיין עם מצב רוח ירוד, והזיכרון שלי פתאום נידפק משום מה- גם מוסיף לי למצב רוח.