האם אתם נוטים לחשוב שמציאת בן זוג זה בגדר "קרוב אליך הדבר", או שאתם מרגישים שכדי למצוא את האחד צריך לחפש זמן רב, מעבר לאנשים שאנחנו באים איתם במגע ביום יום, עם מאמץ להכיר כמה שיותר אנשים כדי למצוא את האחד שבאמת מתאים?
עד לאחונה לא עניינה אותי האהבה. ואפילו דיי הייתי אנטי-אהבה.הרגשתי שזה קיצ'י ומיותר. כששמעתי שאנשים בני 30 רווקים ומחפשים אהבה,חשבתי שהם פשוט עוף מוזר. אבל לאחרונה הבנתי שאהבה היא רק עניין של מזל. גם אם נחפש אחרי'ה 24 שעות ומעבר לים או נישב על הספא בבית,כשהקב"ה יחליט שהגיע זמננו האהבה תגיע... (מכירים תסיפור אהבה של קרן פלס?)
היה היה לפני שנים רבות בעיר תל אביב בחורה העונה לשם קרן פלס.
סתם,בקיצור זה הלך כך. קרן פלס הוזמנה לבית של כתב להתראיין לעיתון וכשהיא הגיעה לקומה היו 2 דלתות. אחת של הכתב והשני של דייר בבניין. היא דפקה על דלת הדייר כביכול במקרה.כשהדייר פתח את הדלת שתיהם התאהבו אחד בשני. התחתנו...........והתגרשו
אבל תראו איזה יופי,היא התבלבלה בדלתות וכך מצאה את אהבתה...
יש איזה משפט שאני לא זוכרת איך הוא הולך אבל הרעיון שלו הוא שאהבה באה כאילו מתגנבת מאחורי גבך, ובלי שתבחין היא פתאום צצה, וזה נכון לא לנסוע רחוק ולא להתאמץ מידי להיות חייכן, לנסות בכיף, וזה יבוא... (אתה תראה .. היידים הקפוצות יתארכו..." וואלה, רוצה לשמוע איך הכרתי את הדוגמנית שלי?