האהבה הראשונה...

[Anna begins cc]

האהבה הראשונה...

צהריים טובים יקירי,
כולם מסביבי מדברים על יום האהבה ומאחלים אחד לשני איחולים,
אבל אף אחד לא מדבר על האהבה עצמה,
ולבי מייחל לכמה סיפורים רומנטים ומרגשים..

ספרו לי על האהבה הראשונה שלכם,
זו יכולה להיות אהבה לא ממומשת, או האדם איתו התחתנתם בסוף
אבל אני רוצה לשמוע על הפעם הראשונה בה הבנתם שהרגש הזה קיים,
ושאתם מרגישים אותו.
הרגע הזה בו המושג "אהבה" הפך למשהו ממשי עבורכם.

http://www.youtube.com/watch?v=PnNC2Nb7vIk

 

[purehoney]

אני יענה בשאלה...

הקדמה זה שרק לפני יום יחפה כתבה לי משהו על האח אני אצטט "לא יודע שיש אהבה בעולם"...באמת?
זה מה שאני גם חשבתי תמיד מאז גיל 12 אבל עכשיו חושבת על זה שמה זה בכלל הדבר הזה ומאיפה הביטחון הזה או אולי תמימות הזאת שיש?

 

[Anna begins cc]

אני יודעת שהיא קיימת

כי ראיתי אותה מול העיניים,
ואחרי שרואים אותה, יודעים שהיא לא דומה לשום דבר אחר.

להגיד לך מה זאת אהבה, אני לא יכולה.
אין לי איך להגדיר אותה,
וגם לו הייתה לי דרך- כנראה שההגדרה שלי לא הייתה מדברת אליך ולהפך,
כל אחד מאיתנו רואה אהבה בצורה שונה.

ויש סיכוי שהתפיסה שלי תמימה,
אבל אם זה כך, נראה לי שאני מעדיפה להיות תמימה בנושא הזה,
מאשר מפוכחת.

 

[purehoney]

למה ככה?

לא משנה מצטערת

 

[Anna begins cc]

פיורי..

אמרתי משהו שפגע בך?
כי ממש לא התכוונתי,
אני מקווה שאת יודעת..

 

[purehoney]

הרגשתי התנשאות קצת בכמה מהדברים

אבל זה כנראה רק אצלי...קוראת את מה שכתבת עוד פעם אולי לא הבנתי נכון משהו פעם נוספת ובא לי לבכות

 

[Anna begins cc]

יקירה,

אני מתנצלת אם משהו שכתבתי הובן כהתנשאות,
זה באמת הדבר האחרון שהתכוונתי אליו,
ובטח שלא לגרום לך לרצות לבכות..

אני שולחת חיבוק גדול

 

[purehoney]

אני מצטערת גם

שיצא ככה כי זה קורה ובכלל שכתבתי את מה שכתבתי פה מקודם

 

[יחפהבפארק]

דובשי

אח שלי אולי לא יודע שיש אהבה בעולם, וזאת בגלל מגבלותיו. בגלל שהוא לא זכה לאהוב. הוא לא זכה להיות נאהב. זה לא אומר שאין אהבה בעולם.
עדיף לחוות אהבה נכזבת, אהבה שוברת לבבות, אהבה בלתי מושגת, כל אהבה שהיא ולו רק כדי לדעת אהבה.

 

[purehoney]

תשמעי יחפה רציתי להגיב לך על מה שכתבת לי

בהודעה ההיא שאת הגבת לי אבל קיבלתי הרגשה ממך של "קיר" חוסם אז ירדתי מזה...אני לומדת עכשיו בדרך קשה דברים וגם על זה בין היתר
הייתי מוסיפה עוד משהו קשור לא קשור אבל אני מרגישה פה פתאום במיעוט כזה אז אני אוותר

 

[יחפהבפארק]

אבל את לא במיעוט

למה את חושבת שאת במיעוט?
את חושבת שלא מבינים את הרגשתך?
אני בטוחה שלא רק אני מבינה אלא הרבה מבינים. אני יודעת שזה קשה לתת אמון באנשים. אבל אין לנו ברירה. אם לא ניתן אמון באנשים אנחנו נישאר לבדנו עם עצמנו.
אני יודעת שאנחנו לא באותו הסטטוס ולא באותו המצב, אבל אני מנסה להבין כמיטב יכולתי.

 

[purehoney]

בהבנה יש קבלה ומאחלת לך שלא תביני את זה אף פע

אני במיעוט כן ואני לא חושבת אני רואה ומרגישה את זה מכל דבר כל יום ככה כן ולתת אמון נראה לך?

 

[יחפהבפארק]

אני תמיד נתתי אמון באנשים

גם כשנכוויתי קשות. ויותר מזה יקירה, אני לא מאחלת לאף אחד ולאף אחת לעבור את מה שעברתי בחיים. ולא אוסיף להגיד יותר, כי זה כבר יהיה כואב.

 

[purehoney]

אני מצטערת

ומצטערת גם על שמה שכתבתי פה התרחק נורא מהנושא המרכזי שעליו כל זה נפתח..יחפה

 

[יחפהבפארק]

אין דבר

זה מה שיפה בכל אשכול שמתחילים אותו עם משהו אחד ומסיימים אותו עם משהו אחר...

 

[purehoney]

לא תמיד

לא נראה לי שזה תמיד ככה אולי את יודעת יותר טוב ממני

 

[יחפהבפארק]

צהריים טובים אנושקה

בחיי שאין לי שום סיפור רומנטי

אהבתי רבות
בכל מיני צורות
כואבות יותר וכואבות פחות
אבל האהבה הראשונה שעדיין זכורה לי,
זאת הייתה האהבה הלא ממומשת לשכן הצעיר מעבר לרחוב הצר. אני בת 16 הוא בן 18. עולה חדש. המרפסת שלו ממש קרובה לחלון חדרי הקטן. הוא היה יוצא לעשן. שיערו שחור ועיניו אפורות. לא ידעתי את שמו ולכן הכינוי שלו בפי היה 'אפור' כל זמן שרציתי לדבר עליו עם חברותיי. אפור פה ואפור שם. היום הוא הסתכל עליי, היום לא. אפור לבש חולצה לבנה. אפור עישן סיגריה. ולבי יצא אליו כמו שלב של בת 16 יכול לצאת. יום אחד אמי אשר הרגישה באהבתי אליו, ניסתה לשדך והלכה לשכנה לשתות כוס קפה ולגשש מה הסטטוס של הבן. חזרה עם בשורות שהוא פנוי והתחילה לייעץ לי איך ליזום מהלך, יענו איך לגרום לזה שמשהו יקרה. היינו מביטים זה בזאת מרחוק. לא ידעתי אם הוא רואה אותי בכלל או רק מהרהר תוך כדי עישון. כתבתי עליו אפילו שיר. לא יודעת איפה השיר הזה היום.
יום אחד ראיתי אותו ברחוב מחובק עם מישהי מהכיתה המקבילה שלי. נשבר לי הלב לרסיסים. לא חשבתי עליו יותר. עברתי הלאה לאהבה הבאה בתור. אחר כך הפסקתי לספור

 

[Anna begins cc]

זה בדיוק מסוג הסיפורים שרציתי..

זה לא חייב להיות סיפור שנגמר בהפי אנד,
אבל הצלחת לתאר כל כך יפה את הרגש,
ממש ראיתי אותך בעיני רוחי מציצה על אפור במרפסת.. ולמרות שזה לא התמשש, נהניתי לקרוא..

 

[יחפהבפארק]

אני שמחה שהצלחתי להעביר את הזיכרון הרחוק הזה שלי

כמה שזה בנאלי, אבל אהבה ראשונה לא שוכחים גם כשהיא לא נחשבת אהבה בכלל...

 

[שרוני68]

האהבה הראשונה....

לקראת הסוף ביסודי...הוא היה בן כתתי. ספורטאי מצטיין, חתיך ומקסים.
נו. מלך הכתה. היה לי ברור שאין לי שום סיכוי איתו.
הוא לא יודע את זה, אבל בגללו הפכתי להיות מה שנקרא אז: "חולת ספורט"... בעצם, עד היום.

לידו, אף פעם לא ידעתי מה להגיד, תמיד הייתי נבוכה.
הוא היה בנבחרת הכדורסל של בית הספר, ואני לא פספסתי שום משחק
שלהם. הייתי מושכת בכוח את חברתי כדי להגיע לכל המשחקים.


לפני מספר חודשים, הייתה לנו פגישת מחזור ראשונה. לא ראיתי עוד מאז
כתה י"ב.
הרבה מחברותיי לא יכלו להגיע למפגש וקבעתי עם שתי חברות שיחכו
לי בכניסה.
הגעתי בצעדים מהוססים, לא כל כך יודעת מי נגד מי, ומרחוק אני שומעת
חיבוקים, צעקות ונשיקות.
עוד לפני שהגעתי למפגש, אני שומעת מישהו קורא לי. הוא רץ אליי בהתרגשות,
לא זיהיתי אותו בהתחלה ואז הוא אמר לי: "את לא זוכרת? זה אני! חן!"

לרגע השתתקתי ופתאום כבר לא הייתי אותה ילדה ביישנית, ואני חושבת שעמדנו שם (שנינו נשואים+) שעה שלמה ורק דיברנו: מה היה אז, מה את/ה עושה? מה עם ההורים? הם באותו מקום? כמה ילדים? איפה
את/ה גר/ה? והיה כיף. כיף אמיתי.
ואגב, לא היו לי פרפרים בבטן, לא הרגשתי מאוהבת, למרות שהוא נשאר חתיך עם קסם אישי שלא פג עד היום.