האדם כמכונה?

האדם כמכונה?

הוא בכה הוא תמיד בוכה כשחושך מגיע , לא מצליח להסתדר עם חושך , עם השחור , עם הלבד , השועלים יללו , התנשמת עפה במעגלים , הלב שלו דפק בחוזקה , תוציאו אותי מפה הלב שלו צעק, לא יכול להתמודד יותר עם הלבד הזה, עם החושך הזה עם הפחד הזה. שוב הרעשים הבלתי מוסברים , שוב הקולות , שוב הרעש של אנשים פצועים , שוב הריח של הנשק , של הפגזים של המטענים , הוא לא יכול להתמודד עם זה , הבעייה היא שהוא חובש , הוא צריך לטפל בהם , להציל אותם , להיות שם בשבילם , והוא כבר לא יכול לראות דם , לא יכול לראות הרוגים , לא יכול . בשלב מסוימם הוא הפך למכונה ללא רגש ללא תחושות פנימיות , ללא שנאה , אהבה, פחד , זעם ,מכונה. והיא כבר לא הכירה אותו , הוא השתנה לה, מאדם שחיבק ואהב הוא הפך למכונה קרה , לא מחבק יותר, לא מדבר על רגש, אולי לא אוהב משתנה משונה , והניצוץ שלו בעניים והאור שהיה בו הכל נעלם והטקסטים שהם נהגו לקרוא הטקסטים השתנו כל כך טקסטים אלימים , על מלחמות , על הרוגים , על מוות הוא משתנה לה כל כך ומה היא יכולה לעשות? איך מתמודדים עם אדם שהוא מכונה? או מכונה שהיא אדם ?
 

רותי ב.

New member
עצוב עצוב עצוב, אבל אולי זה מן

מנגנון הגנה כזה, שהופך אותנו לפעמים למכונות, פעולות מכניות בלי מחשבה, רק כדי לשרוד עוד רגע, ואולי מה שחשוב זה שבמרחק של זמן נדע לקרוא לזה בשם האמיתי, אולי זו תחילת הדרך להפוך את עצמנו שוב למה שאנחנו כל הזמן, בעצם בתוכנו, לבני אדם. כל כך מקוה שכך, ללמוד מחדש התחלה של רגשות, כעס, זעם, אהבה, פחד, חמלה, ועוד כל כך הרבה ביניהם, ללמוד להביט, להקשיב, לחבק, להיות קרוב, להרגיש.. אין לי כח לעוד מילים, מקוה שהמשמעות של אלו הובנה.. בתוכנו תמיד נהיה בני אדם, ההיוליות, הראשוניות, החומר הכי אמיתי.. היסוד.. כך הייתי רוצה לחשוב, ואולי אז, שהחומר הראשוני הזה קיים אפשר לאט לאט לשחזר תחושות שהיו פעם, הרגשות.. משהו המשהו האחד הזה שמיחד אותנו..
 

קספר

New member
קארל ...

קראתי את מה שרשמת. אז איך מתמודדים אם אדם שהוא מכונה ? אין לי שום שמץ של מושג ... פשוט אותו אדם צריך לעבור את התקופה הקשה הזו של אחרי הצבא. לא לבד אבל אם האנשים שאוהבים אותו. אני יודע על מה אתה מדבר.וזה לא נעים. לפעמים השירות מכהה את החושים.משנה בני אדם.אני לפני הצבא הייתי אדם מופנם.אבל עכשיו יותר משוחרר. אבל זה תלוי לגבי כל אדם מהו מי הוא אם הוא לוקח ללב ... גם אני הייתי אחד כזה.אני עדיין אחד כזה. חשבתי שיעבור לי השירות בקלות. אבל עדיין יש צלקות.אני לא אפאתי אני צוחק מחייך שצריך אבל אני לא סגור. צריך לצאת מזה איכשהו. אני יודע שאני עושה את זה ונלחם בכל יום אם הסיוטים והמחשבות שמה יקרה אם.אבל זה לא קל.למרות זאת אני עובר את זה איכשהו. וגם אתה ... מתישהו ... אוהב אותך איש ...
 
קארל..

יש לו לב.. הוא לא מכונה.. זה כמו שרותי אמרה.. לפעמים אנו נסגרים ופועלים בלי לחשוב יותר מידי רק כדי לשרוד עוד כמה רגעים.. ולצאת מזה.. זה כבר קשה.. אני מבין אותך אחי.. מבין..גם אני הייתי שם.. לפעמים אי אפשר לבד וצריך להוציא את הכל החוצא.. לפעמים זה עוזר.. אתה יודע איך להשיג אותי.. ליט`
 
למעלה