האדם הנאור -

האדם הנאור -

"חיי הנאור הם כמו פעולת השמיים ומותו הוא השינוי המשותף לכל הדברים. כשאינו נע, סגולותיו הן כמו של היין וכשהוא נע הוא מופץ כמו היאנג. הוא אינו לוקח יוזמה על מנת ליצור שמחה או אסון. הוא מגיב להשפעה הפועלת עליו וזז כשהוא מרגיש לחץ. הוא קם ופועל רק כאשר הוא מרגיש מחויב לכך. הוא משליך חוכמה וזיכרונות עבר. הוא הולך בעקבות קווי השמיים (הטבע שניתן לו) ולכן אינו ניפגע מהאסון הבא מהשמיים. אין דבר המתערב בענייניו, אין בו אשמה מצד אנשים אחרים והוא אינו סובל מתוכחת רוחות המתים. חייו נראים כזורמים מעצמם, מותו נראה כמנוחה. הוא אינו מעלה ספקות חרדתיות, לא מניח תוכניות מראש, אורו אינו מוצג לראווה, אמונתו הטובה אינה באה בעקבות הכנות מוקדמות. הוא ישן ואינו מופרע על ידי חלומות, התעוררותו אינה מלווה בצער, רוחו תמימה וטהורה, נשמתו אינה מהווה עניין לדאגות. ריק וללא חשיבות עצמית, שליו ואדיש, הוא מסכים עם סגולות השמיים."

אין לי מה להוסיף, רק הדגשתי משהו שנכתב עליו הרבה, בפורום הזה, והפוסט עליו נצפה ברייטינג שיא - מוארות.
ובכל זאת
- יש בפסקה הזו הרבה מאוד ידע, בכמה תחומים.
 

lightflake

New member
אהממ.. הקטע המודגש

אף לא אחד מאותם מורים שהוצגו בשרשור ההוא לא מציג אורו לראווה...
אז אני מוחה על הקישור שעשית...

וכדאי לך לראות את הקישור ששמתי לג'ף פורסטר, בלי קשר לנושא הדיכאון הוא מדבר שם עם הנקודה הזו ועל איך הוא רואה את עצמו או יותר נכון לא רואה את עצמו, לא כמואר ולא כשום דבר אחר, וזה בדיוק מה שקורא כשאדם מתעורר, כל ההגדרות העצמיות נופלות, אדם הוא לא עוד X או Y אלא פשוט חיים בפני עצמם ללא הגדרות ומכאן גם נובע החופש של אדם כזה
 
חבר הסקת מסקנה שגויה. לא אמרתי שאחד

המורים שם מציג מוארותו לראווה. הקישור הוא לנושא המוארות. שאלו מי הוא מואר, אז הנה דרך לדעת מי אינו מואר - זה המציג מוארותו לראווה.
 
בחייך מה זה כסף? זוזים. בא מפה הולך לשם

קטן עלינו.
אתה יודע שגם הסינים מתייחסים לכסף כזוזים. פעם מישהו בהונג קונג אמר לי - כסף לא צריך להשאר במקום אחד. צריך להזיז אותו כל הזמן.
ועוד בעניין כסף - הסינים מברכים בראש השנה, זה את זה, לשמחה וכסף - קונג היי פאט צ'וי.

ואלא היו פילוסופיות על כסף, על רגל אחת.
 

lightflake

New member
המממ... איך הגיעו 350 איש לפורום מדיטציה ?

זה מוזר...

אהבתי על הזוזים - לא חשבתי על זה
 
350 איש. רק רואים את המילים מורה

מואר, נדלקות להם העיניים
.
זה סימן טוב שיש הרבה.
 

למואל א

New member
משתמע מכך שזו לא בחירה

בימים האחרונים עיכלתי את רוב הדברים שקראתי על מוארים ומי שפגשתי, וגם ככה אני יותר ויותר נוכח לדעת שרוב המעשים שלנו לא ממש מבחירה חופשית.
כל התיאורים של המואר כמישהו שלא עושה בעצם כלום, ושכל ההתנהלות היומיומית שלו נעשית והוא פשוט חש את העצמי, חי את זה, ואין לו כבר צורך בתרגול כלשהו, כל ההסברים שאין מה לעשות בכלל אלא פשוט חיים את זה - עוד יותר מדגיש את הדעה של ראמש בלסקר ושות' שאין מה לעשות, כי גם אם תנסה "להירגע" זה גם סוג של מאמץ לקראת ההארה ובכלל כל השאיפה להארה זו כביכול שגיאה, כי אין אף אחד ששואף להארה כלשהי, בנוסף יש כאן אלמנט של אנוכיות וכו'

אז במקום להסתבך עם כל מה שלא ניתן להסבר ולרדוף אחרי הזנב של עצמך, אז מה שמלמדים ביוגה ובודהיזם, ובכלל הרוב: שיש להתרכז באיך להתקדם בתרגול, ואז תגיע להארה וסוף הסבל.
או שפשוט לא לעשות כלום ולא לדאוג לגבי זה, למרות שבעצם מדובר על אותו דבר, כי אפשר "להעביר את הזמן" עד ההארה בחוסר מודעות וסבל ואפשר לעשות תרגולים שיפחיתו את הסבל ויקרבו אותך למצב הטבעי, ואז כשתהיה ה"אדם הנאור" זה פשוט יקרה כתופעת לוואי
 
כן זה יפה, אבל אתה מה עוד יפה...

במקום אחר נכתב - ללא תוכניות לא ניתן לבנות דבר.
זו אחת הסיבות שאני אוהב את הספר, הזה. הכל פתוח ולאדם ניתנת הבחירה. כדאי שהיא תהיה בהתאמה לשמיים, לרגע, לטבע.
 

ינוקא1

New member
זו סתירה כמו "תנועה ללא מאמץ"

צריך את הכוונה "לעשות משהו" כדי לעשות ולכן ללא תוכניות לא ניתן לבנות דבר.
אך המאסטר קשוב לשינויים בכל כל רגע , ולכן איננו מתכנן מרגע אחד למשנהו - ולכן הוא לא מתכנן כלום.

אני בדיוק מתכנן עכשיו קורס ויש לי התלבטויות בנושא הזה.
אני אומנם יודע בדיוק מה אני רוצה להעביר בסופו של דבר , אך כנראה שלא אתכנן "מערכי שיעור" , אלא בכל תחילת שיעור אראה מה עושים.
 
בעניין הקורס....

במקרה כמו שתיראת, אני חושב שצריך :
1. נושאים ממוקדים לכל מפגש.
2. נקודות ציון לכל נושא.
3. לקרוא את המונחים ולמקד אותם היכן שהם הולכים לאיבוד.

אנשים צריכים מיקוד כשהם באים ללמוד משהו.
יש לי חבר מלמד בזרימה, אין אצלו שני שיעורים זהים ואני רואה אותו מבולבל לגמרי. כל שבוע עולה לו חומר חדש, הוא מבלבל את התלמידים שלו ותקוע עם ה"הוראה" שלו כבר שנים רבות.
המורה צריך לזרום עם עצמו, אבל כשהוא עם התלמידים, כדאי מאוד שתהיה לו דרך. הדרך צריכה להגיע בשלב מסויים לזרימה, אבל לא מהתחלה. כמו כל דבר.
כשמלמדים צריך לגם דעת את מי מלמדים. מה המטרה לגביהם. אני לא מלמד תלמיד מתחיל כמו תלמיד מתקדם, כך שהדרך והאופן בו הולכים בה, משתנה עם ההתקדמות. מומלץ להתחיל מבסיס תפישתי נוח לקליטה.
כשאני מלמד בסדנאות חד פעמיות של "פאן" למשל, אני זורם, ממציא, נותן לאנשים את מה שהם צריכים ורוצים. פחות את הדרך. את הדרך אני מציג בפניהם, נותן להם לטעום ממנה. משאיר להם משהו אחר ממה שהם מכירים. הדרך, היא התכנון לצורך העניין.
 

ינוקא1

New member
אני מסכים :

צריך לדעת בבירור "מה רוצים ללמד" - סוג של "הצהרת כוונות".
ואני אכן הולך לרשום לעצמי את כל הנושאים והנקודות שאני הולך להעביר..

מעבר לכך אני הולך להיות מאוד קשוב למי שאני הולך ללמד - אני מתכווין להקדיש זמן בתחילת כל שיעור לתיאומי ציפיות , רשמים , כיוונים חדשים , בעיות וכו'.

אבל חוץ מזה , אשתדל להיות בזרימה כמה שיותר.

זה כמו תנועה -
מבצע התנועה צריך לדעת בבירור "מה" הוא הולך לעשות. וכאן צריך את התכנון.
אבל לגבי ה"איך" אני מאמין שהוא צריך להיות קשוב לשינויים בכל רגע. וכאן צריך בעיקר לשחרר.

(בשנה שעברה עשיתי קורס "פיילוט" לקבוצה קטנה של הצ'י גונג "שלי" , גם לא גביתי מהם תשלום על כך כי מבחינתי זה היה נסיון , עבדתי בדיוק באותו האופן ולמיטב שיפוטי החבר'ה שהיו יצאו מרוצים).
 

למואל א

New member
אם מתרחש בחייו מעשה איוב

שמתים לו אנשים, או כמו בשואה למשל, והוא חולה, או אם יש לו אלצהיימר, זה לא יכול "להוריד" אותו מהדרגה שהוא נמצא בא?
ז"א מהיכן הביטחון שמצב ההארה קבוע, הרי אנשים משתנים
 
למעלה