האדם הבוחר
באחת ההודעות הקודמות כתבתי על הצד שהאדם הוא מכני.
כאן ניקח את הצד ההפוך :
נתייחס לאדם כאל יצור בוחר :
(שני הצדדים נכונים , כי מכניות ובחירה הם מונחים יחסיים).
פעם טיפלתי במישהי.
ואחד הדברים שהיא אמרה לי בתחילת הטיפול היה :
" אבחנו אותי עם הפרעה כזאת וכזאת , אני כזאת וכזאת , אתה תצטרך להתיישר לפי זה".
המשמעות של האמירה הזו , היא "ניעור האחריות" :
היא למעשה אומרת :
"אני מטומטמת , אבחנו אותי כמטומטמת , ואתה צריך להתייחס אלי כמו למטומטמת , כי אחרת תתאכזב"
התשובה שלי לאמירות מהסוג הזה היא :
"אני מסרב להתיישר לפי הטמטום שלך , אני מסרב להתייחס אליך כמו למטומטמת , נתחיל בזה שתקחי אחריות על הטמטום במקום לזרוק אותו אלי
"
וזה הסוד של האדם החופשי , האדם הבוחר :
נטילת אחריות.
ככל שהאדם פחות חופשי , הוא יותר זורק את האחריות אל כל מיני נסיבות.
למעשה הוא תמיד יציג את עצמו כ"קורבן של נסיבות" :
למה אני כזה וכזה ? כי אמא ואבא שלי היו כאלו וכאלו , כי הסביבה שלי היתה כזאת וכזאת , כי הרביצו לי בגן ומאז לא התאוששתי , כי בגיל 5 מישהו דרך לי על הרגל ומאז אני בטראומה , כי התעללו בי מינית ..... וכדומה וכדומה.
כיום "מערכת הטמטום" הזו כל כך השתכללה עד שיש גם "אישור שאני דפוק" - שאיזשהו פסיכיאטר אבחן אותי כ"דפוק" , וזה נותן לי את האישור והלגיטימציה להיות דפוק עד סוף חיי ....
האמת היא שכל צורת ההתיחסות הזו , היא פסיכיות וטירוף של בני אדם :
בג'ונגל , זה ממש לא מעניין אם אתה דפוק כי גדלת בסביבה דפוקה. אם אתה דפוק אתה תיהפך לארוחה של מישהו , ובכך יסתיים הסיפור.
בג'ונגל אין לך מנוס מלקחת אחריות על עצמך , וגם אם אתה דפוק לעשות הכל כדי לצאת מזה
וזה הסוד של ההבראה , וגם הסוד של הבחירה :
להפסיק לראות את עצמך כקורבן של נסיבות.
לעשות הכל כדי לצאת מזה.
לדעת שזה לא מעניין אף אחד "למה אתה דפוק" -
לדעת אם לא תיקח אחריות על עצמך , אתה תיהפך לארוחה - לארוחה של הטמטום שלך שיאכל אותך עד סוף חייך
וזה לא מעניין אף אחד מה התירוץ שלך לזה שאתה מטומטם
להפסיק לראות את עצמך כקורבן של נסיבות , ולהבין שגם אם הנסיבות היו קשות , אתה עושה הכל כדי להשתנות.
להבין שאתה אדם בוחר
זה מאוד נוח להיות דפוק.
האדם הדפוק הוא פאסיבי , הוא לא צריך לעשות כלום.
וכך הוא מתנוון ומתנוון ומתקבע בתוך החולשות שלו.
(והחברה שלנו , כאמור , מעודדת את זה
)
אך אלו לא באמת חיים.
כי האדם הדפוק ננעל וננעל בתוך עצמו , חסר יכולת שינוי.
כמו צמח שלא צומח , הוא פשוט נובל.
למטפל טוב , אסור להסכים עם אמירות כמו שהבאתי קודם.
מטפל טוב חייב לגלגל את הכדור בחזרה אל המטופל ולהגיד לו : "אני מסרב להתייחס אליך כאל דפוק , וכדאי מאוד שגם אתה תפסיק להתייחס לעצמך כאל דפוק.
אחרת תישאר כזה עד סוף חייך
"
המטופל רוצה "לזרוק" מעצמו את האחריות , המטפל חייב להחזיר אותה אליו.
באחת ההודעות הקודמות כתבתי על הצד שהאדם הוא מכני.
כאן ניקח את הצד ההפוך :
נתייחס לאדם כאל יצור בוחר :
(שני הצדדים נכונים , כי מכניות ובחירה הם מונחים יחסיים).
פעם טיפלתי במישהי.
ואחד הדברים שהיא אמרה לי בתחילת הטיפול היה :
" אבחנו אותי עם הפרעה כזאת וכזאת , אני כזאת וכזאת , אתה תצטרך להתיישר לפי זה".
המשמעות של האמירה הזו , היא "ניעור האחריות" :
היא למעשה אומרת :
"אני מטומטמת , אבחנו אותי כמטומטמת , ואתה צריך להתייחס אלי כמו למטומטמת , כי אחרת תתאכזב"
התשובה שלי לאמירות מהסוג הזה היא :
"אני מסרב להתיישר לפי הטמטום שלך , אני מסרב להתייחס אליך כמו למטומטמת , נתחיל בזה שתקחי אחריות על הטמטום במקום לזרוק אותו אלי
נטילת אחריות.
ככל שהאדם פחות חופשי , הוא יותר זורק את האחריות אל כל מיני נסיבות.
למעשה הוא תמיד יציג את עצמו כ"קורבן של נסיבות" :
למה אני כזה וכזה ? כי אמא ואבא שלי היו כאלו וכאלו , כי הסביבה שלי היתה כזאת וכזאת , כי הרביצו לי בגן ומאז לא התאוששתי , כי בגיל 5 מישהו דרך לי על הרגל ומאז אני בטראומה , כי התעללו בי מינית ..... וכדומה וכדומה.
כיום "מערכת הטמטום" הזו כל כך השתכללה עד שיש גם "אישור שאני דפוק" - שאיזשהו פסיכיאטר אבחן אותי כ"דפוק" , וזה נותן לי את האישור והלגיטימציה להיות דפוק עד סוף חיי ....
בג'ונגל , זה ממש לא מעניין אם אתה דפוק כי גדלת בסביבה דפוקה. אם אתה דפוק אתה תיהפך לארוחה של מישהו , ובכך יסתיים הסיפור.
בג'ונגל אין לך מנוס מלקחת אחריות על עצמך , וגם אם אתה דפוק לעשות הכל כדי לצאת מזה
וזה הסוד של ההבראה , וגם הסוד של הבחירה :
להפסיק לראות את עצמך כקורבן של נסיבות.
לעשות הכל כדי לצאת מזה.
לדעת שזה לא מעניין אף אחד "למה אתה דפוק" -
לדעת אם לא תיקח אחריות על עצמך , אתה תיהפך לארוחה - לארוחה של הטמטום שלך שיאכל אותך עד סוף חייך
וזה לא מעניין אף אחד מה התירוץ שלך לזה שאתה מטומטם
להפסיק לראות את עצמך כקורבן של נסיבות , ולהבין שגם אם הנסיבות היו קשות , אתה עושה הכל כדי להשתנות.
להבין שאתה אדם בוחר
זה מאוד נוח להיות דפוק.
האדם הדפוק הוא פאסיבי , הוא לא צריך לעשות כלום.
וכך הוא מתנוון ומתנוון ומתקבע בתוך החולשות שלו.
(והחברה שלנו , כאמור , מעודדת את זה
אך אלו לא באמת חיים.
כי האדם הדפוק ננעל וננעל בתוך עצמו , חסר יכולת שינוי.
כמו צמח שלא צומח , הוא פשוט נובל.
למטפל טוב , אסור להסכים עם אמירות כמו שהבאתי קודם.
מטפל טוב חייב לגלגל את הכדור בחזרה אל המטופל ולהגיד לו : "אני מסרב להתייחס אליך כאל דפוק , וכדאי מאוד שגם אתה תפסיק להתייחס לעצמך כאל דפוק.
אחרת תישאר כזה עד סוף חייך
המטופל רוצה "לזרוק" מעצמו את האחריות , המטפל חייב להחזיר אותה אליו.
