"האגו הגברי"
זה שנשען החוצה לקבל אישור... זה שלא מאמין באהבה שבתוכנו... אלא בכוח החיצון... זה שנותן החוצה כדי לקבל את מה שחסר לנו מבפנים... זה שמונע בעדנו את החיים היפים... כן. כולנו מכילים אותו (לא רק גברים...). כן. כולנו מכירים אותו, הוא היוצר כעסים, פגיעה, פחדים, תסכולים (כי בחוץ אין את מה שחסר לנו מבפנים)... הוא היוצר מצב בו אנו לא מאמינים... בטוב שבחיים. החיים הם טוב והם רע, הם שילוב בין יין-יאנג, זכרי-נקבי. הזנחתם את הזכרי או את הנקבי, איבדתם את השלמות הפנימית. להכיר ברע שבתוכנו, זה לגבור על היצר שבקרבנו. והוא מתעתע בנו, היצר הזה... מבחינתי... אפילו דרך פורום כזה... עד כמה חשוב לכם להראות את גדולתכם, או להתחבא מאחורי תדמיתכם? עד כמה אתם מקבלים את עצמכם כפי שהינכם? עכשיו? ממש ברגע הזה? כן, גם את הרע שבכם. ובכלל, מה זה רע? ממקום של שלמות - ממקום של מודעות לכלל הרגשות שבקרבנו - החיוביים והשליליים - אין בכלל הפרדה בין טוב לרע, יש חיבור אל האחד, אל האור והאהבה הזורמים בנו. אבל לא יוכל להתקיים חיבור כזה, בתוכנו, כל זמן שלא התוודענו אל הרגשות השליליים שבנו, ולקחנו עליהם שליטה ואחריות. עכשיו... ברגע הזה ממש... מה אתם חושבים על עצמכם? האם אתם טובים כפי שהנכם? או שאתם צריכים להוכיח את זה למישהו (או לעצמכם)? שלום. כבר אמרתי? בברכת האהבה המחברת עמוק בין כולנו, סיגל.
זה שנשען החוצה לקבל אישור... זה שלא מאמין באהבה שבתוכנו... אלא בכוח החיצון... זה שנותן החוצה כדי לקבל את מה שחסר לנו מבפנים... זה שמונע בעדנו את החיים היפים... כן. כולנו מכילים אותו (לא רק גברים...). כן. כולנו מכירים אותו, הוא היוצר כעסים, פגיעה, פחדים, תסכולים (כי בחוץ אין את מה שחסר לנו מבפנים)... הוא היוצר מצב בו אנו לא מאמינים... בטוב שבחיים. החיים הם טוב והם רע, הם שילוב בין יין-יאנג, זכרי-נקבי. הזנחתם את הזכרי או את הנקבי, איבדתם את השלמות הפנימית. להכיר ברע שבתוכנו, זה לגבור על היצר שבקרבנו. והוא מתעתע בנו, היצר הזה... מבחינתי... אפילו דרך פורום כזה... עד כמה חשוב לכם להראות את גדולתכם, או להתחבא מאחורי תדמיתכם? עד כמה אתם מקבלים את עצמכם כפי שהינכם? עכשיו? ממש ברגע הזה? כן, גם את הרע שבכם. ובכלל, מה זה רע? ממקום של שלמות - ממקום של מודעות לכלל הרגשות שבקרבנו - החיוביים והשליליים - אין בכלל הפרדה בין טוב לרע, יש חיבור אל האחד, אל האור והאהבה הזורמים בנו. אבל לא יוכל להתקיים חיבור כזה, בתוכנו, כל זמן שלא התוודענו אל הרגשות השליליים שבנו, ולקחנו עליהם שליטה ואחריות. עכשיו... ברגע הזה ממש... מה אתם חושבים על עצמכם? האם אתם טובים כפי שהנכם? או שאתם צריכים להוכיח את זה למישהו (או לעצמכם)? שלום. כבר אמרתי? בברכת האהבה המחברת עמוק בין כולנו, סיגל.