האבנים באוקלנד (Part I)
הוא עלה הרבה, אבל הוא אצלי, הכרטיס להופעה של הרולינג סטונס ב5 בנובמבר. אבל בלי שהייתי מוכן, על אותו תאריך נפל טיול של הבית ספר שלי לוושינגטון, לקחתי את ה4 ימים שלי לחשוב מה לעשות, אבל שיחק לי המזל והזיזו את הטיול כמעט בחודש. כמה ימים לפני ההופעה חשבתי לקרוא קצת חדשות, נכנסתי לוואלה וקראתי שם כתבה שאומרת שהסטונס ביטלו כמה הופעות בארצות הברית, אחת מהן היתה שעתיים לפני התחלת ההופעה. ובעודי תולש את שיערות ראשי אני נכנס לעשרות אתרי הופעות כדי לבדוק מה קרה עם ההופעה שלי, אבל אין הרבה מה לדאוג, רק הזיזו אותה ביום, אני נושם לרווחה וחוזר לעסקי. בלית ברירה ניאלצתי ללכת לבית ספר באותו יום, ב2 וארבעים גמרתי ללמוד וישר נסעתי להופעה שהיתה אמורה להתחיל ב6:45, לקח לי קצת זמן להגיע (אמא הסיעה אותי) אבל אחרי בערך שעה מצאתי את עצמי ניצב מול האיצטדיון באוקלנד, שהיום בערב יופיעו בו הרולינג סטונס. בעודי מתהלך בחניה אני יכול לשמוע את להיטי הלהקה יוצאים מכל מיני מכוניות, אנשים לבושים בחולצות מההופעות הקודמות של הסטונס, הכי מוקדמת היתה מהסיבוב סטיל ווילז ב89 אבל בטח יש עוד כמה שפיספסתי. קניתי גם חולצה ונכנסתי לאיצטדיון העצום, לקח לי בערך שעה למצוא את המקום שלי כי הסקשן שלי היה באיזה מקום נידח שהיו איתו טעויות, בסופו של דבר עקבתי אחרי כמה אנשים שראיתי שגם הם בסקשן הזה והם הובילו אותי למחוז חפצי, אז התיישבתי במקום שלי וחיכיתי את השעתיים ביחד עם האייפוד, מתכונן להופעה עם גירסאות הסטודיו ועם אלבום ההופעה Stripped מ95 שאמור להיות בערך כמו ההופעה שאני עומד לראות. השעתיים עברו מהר, שכנותיי לכסא הציעו לי שאכטה מהג'וינט אבל סירבתי בנימוס, אחר כך הן הציעו לי מסטיק ולקחתי את ההצעה כמו גבר. הסתכלתי על השעון וראיתי שעוד עשר דקות ההופעה צריכה להתחיל אז סגרתי את האייפוד וישבתי כמו ילד טוב עם חיוך ענק על הפרצוף והנה נכבים האורות, הקהל שואג משמחה ולבמה עולה הלהקה Van Morrison האגדית לא זוכר בדיוק איזה שירים הם ניגנו כי אני לא מכיר אותם כל כך טוב, אבל היה הרבה מפוחית והם נתנו הופעה יפה מאוד הלהקה ירדה והקהל מריע להם, המוזיקה של האיצטדיון חוזרת עם לד זפלין, ארקטיק מאנקיז ואמינם (אלוהים יודע מי עשה את המשונות האלה), אז החזרתי גם את האייפוד שלי והמשכתי להכין את עצמי לזה שאני באמת הולך לשמוע את השירים האלה בלייב. בערך שעה עברה (לא זוכר בדיוק כי הייתי נרגש מדי בשביל להעיף מבט על השעון) ואז הקריין אומר "In A Few Minutes The Rolling Stones Are Going On Stage", האורות באיצטדיון נכבו והקהל מוכא כפיים, אז הורדתי את האייפוד והצטרפתי לשמחה. בעשר דקות ההמתנה האלה הצלחתי לעכל את זה שאני באמת נמצא כאן, ההופעה לא התבטלה שעתיים לפני שהיא קרתה, אני פשוט הולך לראות את הסטונס בהופעה ובעקבות זה גם ירדה לי דמעה וצחקתי כמו איזה האנדיקאפ והנה, זיקוק מגניב במיוחד יוצא מהבמה המגניבה במיוחד של הסטונס, הקהל משתגע ועל המסך העצום (יותר עצום מכל הופעה שראיתי) רץ סרטון עם שפתיים ולשון וכל מיני דברים בסגנון, הסרטון היה לחצי דקה, כל הקהל במתח עצום ואז הזיקוק השני יצא מהבמה, האורות על הבמה נדלקו והיה אפשר לראות אותם Jumping Jack Flash הוא השיר הראשון כמו בשאר ההופעות של הטור, אני יושב שם המום, זה בא אלי בהפתעה, לא כמו בהופעות אחרות שהלהקה עולה, הקהל מריע ואז מתחילים את השיר, ריצ'ארדס לוקח פיקוד והוא נמצא מלפנים, קרוב לקהל, כשמתחילות המילים ג'אגר מחליף אותו בריצה ומתרוצץ על הבמה עם התנועות הקלאסיות שלו, בקיצור- זה הרוקנ'רול שבאתי לראות. הלהקה לא עוצרת להודות לקהל ובחיבור עם הקודם, מתחילים לנגן את It's Only RocknRoll, בלי ששמתי לב ג'אגר החליף חולצה והשיר היה בועט ומגניב למרות שדווקא כאן האבנים לא התגלגלו יותר מדי כמו בשאר השירים. השיר נגמר, ג'אגר מנצל את דקת הנשימה שלו כדי להודות לכל האנשים שבאו מסן פרנסיסקו ומסן חוזה ולתושבי אוקלנד, מיק מנצל את ההזדמנות גם להתנצל על דחיית ההופעה, הקהל מוותר למיק ומקבל את ההתנצלות. וואטס נותן שתי מכות על התופים והם נותנים את Lets Spend The Night Together שהוא קצת רגוע לעומת שני השירים הקודמים, אבל עדיין שיר טוב בהופעות למרות שמכל חילופי הצבעים על הבמה היה קשה לי לעקוב אחרי מיק שניסה להתחמק כל הזמן, באותו שיר גם נכנסה להקת הליווי שכללה שני גברים נמוכים ואשה שחורה. אחריו בא She Was Hot שאין הרבה מה להגיד עליו, אחריו Dead Flowers שאף פעם לא כל כך אהבתי אבל מאז ההופעה אני לא מפסיק לשמוע אותו. מיק קצת מותש, לוקח לו כמה שניות להרגע ואז הלהקה עוברת לשיר פחות עוצמתי, Streets Of Love מהאלבום החדש שתמיד נשמע לי כמו משהו שכבר שמעתי פעם, עד הפזמון לא ידעתי שזה השיר הזה ובכל זאת זכרתי את המילים בעל פה.. בסוף ריצ'ארדס ורוני ווד רצו להראות שהם עדיין יכולים לנגן ונתנו את אחד הסולואים הגדולים של ההופעה. אוקי, תפוז שונאים אותי אז אני נאלץ לחלק את ההודעה לשתיים, עמכם הסליחה.
הוא עלה הרבה, אבל הוא אצלי, הכרטיס להופעה של הרולינג סטונס ב5 בנובמבר. אבל בלי שהייתי מוכן, על אותו תאריך נפל טיול של הבית ספר שלי לוושינגטון, לקחתי את ה4 ימים שלי לחשוב מה לעשות, אבל שיחק לי המזל והזיזו את הטיול כמעט בחודש. כמה ימים לפני ההופעה חשבתי לקרוא קצת חדשות, נכנסתי לוואלה וקראתי שם כתבה שאומרת שהסטונס ביטלו כמה הופעות בארצות הברית, אחת מהן היתה שעתיים לפני התחלת ההופעה. ובעודי תולש את שיערות ראשי אני נכנס לעשרות אתרי הופעות כדי לבדוק מה קרה עם ההופעה שלי, אבל אין הרבה מה לדאוג, רק הזיזו אותה ביום, אני נושם לרווחה וחוזר לעסקי. בלית ברירה ניאלצתי ללכת לבית ספר באותו יום, ב2 וארבעים גמרתי ללמוד וישר נסעתי להופעה שהיתה אמורה להתחיל ב6:45, לקח לי קצת זמן להגיע (אמא הסיעה אותי) אבל אחרי בערך שעה מצאתי את עצמי ניצב מול האיצטדיון באוקלנד, שהיום בערב יופיעו בו הרולינג סטונס. בעודי מתהלך בחניה אני יכול לשמוע את להיטי הלהקה יוצאים מכל מיני מכוניות, אנשים לבושים בחולצות מההופעות הקודמות של הסטונס, הכי מוקדמת היתה מהסיבוב סטיל ווילז ב89 אבל בטח יש עוד כמה שפיספסתי. קניתי גם חולצה ונכנסתי לאיצטדיון העצום, לקח לי בערך שעה למצוא את המקום שלי כי הסקשן שלי היה באיזה מקום נידח שהיו איתו טעויות, בסופו של דבר עקבתי אחרי כמה אנשים שראיתי שגם הם בסקשן הזה והם הובילו אותי למחוז חפצי, אז התיישבתי במקום שלי וחיכיתי את השעתיים ביחד עם האייפוד, מתכונן להופעה עם גירסאות הסטודיו ועם אלבום ההופעה Stripped מ95 שאמור להיות בערך כמו ההופעה שאני עומד לראות. השעתיים עברו מהר, שכנותיי לכסא הציעו לי שאכטה מהג'וינט אבל סירבתי בנימוס, אחר כך הן הציעו לי מסטיק ולקחתי את ההצעה כמו גבר. הסתכלתי על השעון וראיתי שעוד עשר דקות ההופעה צריכה להתחיל אז סגרתי את האייפוד וישבתי כמו ילד טוב עם חיוך ענק על הפרצוף והנה נכבים האורות, הקהל שואג משמחה ולבמה עולה הלהקה Van Morrison האגדית לא זוכר בדיוק איזה שירים הם ניגנו כי אני לא מכיר אותם כל כך טוב, אבל היה הרבה מפוחית והם נתנו הופעה יפה מאוד הלהקה ירדה והקהל מריע להם, המוזיקה של האיצטדיון חוזרת עם לד זפלין, ארקטיק מאנקיז ואמינם (אלוהים יודע מי עשה את המשונות האלה), אז החזרתי גם את האייפוד שלי והמשכתי להכין את עצמי לזה שאני באמת הולך לשמוע את השירים האלה בלייב. בערך שעה עברה (לא זוכר בדיוק כי הייתי נרגש מדי בשביל להעיף מבט על השעון) ואז הקריין אומר "In A Few Minutes The Rolling Stones Are Going On Stage", האורות באיצטדיון נכבו והקהל מוכא כפיים, אז הורדתי את האייפוד והצטרפתי לשמחה. בעשר דקות ההמתנה האלה הצלחתי לעכל את זה שאני באמת נמצא כאן, ההופעה לא התבטלה שעתיים לפני שהיא קרתה, אני פשוט הולך לראות את הסטונס בהופעה ובעקבות זה גם ירדה לי דמעה וצחקתי כמו איזה האנדיקאפ והנה, זיקוק מגניב במיוחד יוצא מהבמה המגניבה במיוחד של הסטונס, הקהל משתגע ועל המסך העצום (יותר עצום מכל הופעה שראיתי) רץ סרטון עם שפתיים ולשון וכל מיני דברים בסגנון, הסרטון היה לחצי דקה, כל הקהל במתח עצום ואז הזיקוק השני יצא מהבמה, האורות על הבמה נדלקו והיה אפשר לראות אותם Jumping Jack Flash הוא השיר הראשון כמו בשאר ההופעות של הטור, אני יושב שם המום, זה בא אלי בהפתעה, לא כמו בהופעות אחרות שהלהקה עולה, הקהל מריע ואז מתחילים את השיר, ריצ'ארדס לוקח פיקוד והוא נמצא מלפנים, קרוב לקהל, כשמתחילות המילים ג'אגר מחליף אותו בריצה ומתרוצץ על הבמה עם התנועות הקלאסיות שלו, בקיצור- זה הרוקנ'רול שבאתי לראות. הלהקה לא עוצרת להודות לקהל ובחיבור עם הקודם, מתחילים לנגן את It's Only RocknRoll, בלי ששמתי לב ג'אגר החליף חולצה והשיר היה בועט ומגניב למרות שדווקא כאן האבנים לא התגלגלו יותר מדי כמו בשאר השירים. השיר נגמר, ג'אגר מנצל את דקת הנשימה שלו כדי להודות לכל האנשים שבאו מסן פרנסיסקו ומסן חוזה ולתושבי אוקלנד, מיק מנצל את ההזדמנות גם להתנצל על דחיית ההופעה, הקהל מוותר למיק ומקבל את ההתנצלות. וואטס נותן שתי מכות על התופים והם נותנים את Lets Spend The Night Together שהוא קצת רגוע לעומת שני השירים הקודמים, אבל עדיין שיר טוב בהופעות למרות שמכל חילופי הצבעים על הבמה היה קשה לי לעקוב אחרי מיק שניסה להתחמק כל הזמן, באותו שיר גם נכנסה להקת הליווי שכללה שני גברים נמוכים ואשה שחורה. אחריו בא She Was Hot שאין הרבה מה להגיד עליו, אחריו Dead Flowers שאף פעם לא כל כך אהבתי אבל מאז ההופעה אני לא מפסיק לשמוע אותו. מיק קצת מותש, לוקח לו כמה שניות להרגע ואז הלהקה עוברת לשיר פחות עוצמתי, Streets Of Love מהאלבום החדש שתמיד נשמע לי כמו משהו שכבר שמעתי פעם, עד הפזמון לא ידעתי שזה השיר הזה ובכל זאת זכרתי את המילים בעל פה.. בסוף ריצ'ארדס ורוני ווד רצו להראות שהם עדיין יכולים לנגן ונתנו את אחד הסולואים הגדולים של ההופעה. אוקי, תפוז שונאים אותי אז אני נאלץ לחלק את ההודעה לשתיים, עמכם הסליחה.
