האבן ..... ואנחנו
פעם עבר ילד בשביל ונתקל באבן, נפל ונפצע, כעס הילד ``מי זה הניח אבן במקום אשר אנשים עוברים בו?``, הוא קם והמשיך ללכת; אך את האבן לא סילק. עבר זמן והילד עבר דרך אותה הדרך, שוב נתקל באבן נפל ונפצע. התרגז שוב הילד ``בפעם השניה אני נתקל באבן זו. וראו היא מונחת עדין באותו מקום! איש אינו דואג לסלק אותה!``. עברו חודשיים ושוב עבר הילד דרך אותו השביל, שוב נתקל באותה אבן, נפל ונפצע. התרגז שוב ``בפעם השלישית אני נתקל באבן! בפעם השלישית אני נופל כאן!`` חטף הילד את האבן וזרק אותה בכעס הצידה. עבר בדרך איש זקן ושאל את הילד - ``מה קרה לך ילד? למה אתה מתרגז?`` סיפר לו הילד ``שלוש פעמים עברתי בדרך זו. שלוש פעמים נפלתי ונפצעתי, במשך כל הקיץ היתה האבן הזאת מונחת באמצע השביל ואיש לא דאג לסלק אותה מן המקום`` חשב הזמן רגע וחשב לו:``אתה בעצמך אשם...`` מצאתי את הסיפור הזה בערימת הספרים של הבן שלי וחשבתי שלמעשה שגם אני נתקלת פה מידי פעם באבן, נופלת ולעתים באמת אף נפצעת (ישנם גם אבנים שהם בעצם יהלומים - אותם אני אוספת שומרת מקרבת לליבי) ובמיוחד בתקופה האחרונה שהפורום הזה שהיה לנו מקלט למחשבותינו, מקלט ליצירותינו, נהפך למקום של שנאה למקום של פריקת אנרגיה שלילית, זלזול איש ברעהו... אולי באמת הזקן צודק ... אולי באמת אני אשמה, שאני בכלל חוזרת לפה שאני קוראת מתיחסת ולוקחת ללב את הדברים אשר נאמרים פה. גם אני עברתי חוויה לא הכי נעימה אך לא מצאתי לנכון לעלות אותה בפירסום על גבי הפורום ולהוציא מזה דו- שיח שלם, נכון הצדק לא בזה ולא בזו... הוא אמר דבר מה ואח``כ צחק, היא החזירה לו מילה ולא שתקה, הוא הפיץ עליה מילת גנאי, והיא חול עליו זרקה, ואז באה המריבה וכך גם הגיעה החסימה.. וכל השאר כבר ברור ומובן אך מה יצא מכל זה - אין אני בכלל מבינה, נכנסים למלחמה סתומה, מלחמה שלמעשה אין בה ולא יהיו בה מנצחים ולא מפסידים, מלחמה אבודה.... למה אין אנו יוכלים לחיות בשלום איש עם רעהו למה צריכים לספוג אנו גם מלחמת אחים. אז די חברים באו נשלח ידיים.... ננסה להגיע לשלום ואחווה ונרחיק את השנאה... אוףףףףףףףףףףףףףףףףףף והזקן אמר לילד ``אתה בעצמך אשם`` שלכם לי28
פעם עבר ילד בשביל ונתקל באבן, נפל ונפצע, כעס הילד ``מי זה הניח אבן במקום אשר אנשים עוברים בו?``, הוא קם והמשיך ללכת; אך את האבן לא סילק. עבר זמן והילד עבר דרך אותה הדרך, שוב נתקל באבן נפל ונפצע. התרגז שוב הילד ``בפעם השניה אני נתקל באבן זו. וראו היא מונחת עדין באותו מקום! איש אינו דואג לסלק אותה!``. עברו חודשיים ושוב עבר הילד דרך אותו השביל, שוב נתקל באותה אבן, נפל ונפצע. התרגז שוב ``בפעם השלישית אני נתקל באבן! בפעם השלישית אני נופל כאן!`` חטף הילד את האבן וזרק אותה בכעס הצידה. עבר בדרך איש זקן ושאל את הילד - ``מה קרה לך ילד? למה אתה מתרגז?`` סיפר לו הילד ``שלוש פעמים עברתי בדרך זו. שלוש פעמים נפלתי ונפצעתי, במשך כל הקיץ היתה האבן הזאת מונחת באמצע השביל ואיש לא דאג לסלק אותה מן המקום`` חשב הזמן רגע וחשב לו:``אתה בעצמך אשם...`` מצאתי את הסיפור הזה בערימת הספרים של הבן שלי וחשבתי שלמעשה שגם אני נתקלת פה מידי פעם באבן, נופלת ולעתים באמת אף נפצעת (ישנם גם אבנים שהם בעצם יהלומים - אותם אני אוספת שומרת מקרבת לליבי) ובמיוחד בתקופה האחרונה שהפורום הזה שהיה לנו מקלט למחשבותינו, מקלט ליצירותינו, נהפך למקום של שנאה למקום של פריקת אנרגיה שלילית, זלזול איש ברעהו... אולי באמת הזקן צודק ... אולי באמת אני אשמה, שאני בכלל חוזרת לפה שאני קוראת מתיחסת ולוקחת ללב את הדברים אשר נאמרים פה. גם אני עברתי חוויה לא הכי נעימה אך לא מצאתי לנכון לעלות אותה בפירסום על גבי הפורום ולהוציא מזה דו- שיח שלם, נכון הצדק לא בזה ולא בזו... הוא אמר דבר מה ואח``כ צחק, היא החזירה לו מילה ולא שתקה, הוא הפיץ עליה מילת גנאי, והיא חול עליו זרקה, ואז באה המריבה וכך גם הגיעה החסימה.. וכל השאר כבר ברור ומובן אך מה יצא מכל זה - אין אני בכלל מבינה, נכנסים למלחמה סתומה, מלחמה שלמעשה אין בה ולא יהיו בה מנצחים ולא מפסידים, מלחמה אבודה.... למה אין אנו יוכלים לחיות בשלום איש עם רעהו למה צריכים לספוג אנו גם מלחמת אחים. אז די חברים באו נשלח ידיים.... ננסה להגיע לשלום ואחווה ונרחיק את השנאה... אוףףףףףףףףףףףףףףףףףף והזקן אמר לילד ``אתה בעצמך אשם`` שלכם לי28