לקום איל פו יש בתי קפה נפלאים
(אני "אנינת קפה" ולכן הקפדתי - כל עוד היה כזה - לבקר תדירות בזה שהיה ממוקם ברחוב אחוזה ברעננה). בתי הקפה הם בתוך הבוטיקים והיה לי התענוג המפוקפק להציץ לגישה ולפילוסופיית המסחר והשיווק בחנויות. בואו נתחיל מזה שהבגדים שלהם די מכוערים ברובם, בעיני, אבל זו שאלה של טעם. היה לנו דיון בעניינם בפורום הישן וציינתי מקרה של שתי חברות גדולות מימדים שהמוכר ניגש אליהן עם כניסתן לחנות ואמר ש"כאן לא תמצאו בגדים למידות שלכן". חבל שלא הייתי איתן כי גם למידות שלי (בהפוך) אין שם בגדים ומה שכן - יש לי פה גדול... נעלי בד מכוערות שראיתי שם עלו 700 ש"ח, חולצה להריון שדוקא כן שמתי עליה עין עלתה 1200 ש"ח. בית הקפה נסגר והפסקתי להגיע לשם אמנם, אבל מקבלת מהם גלויה אישית בדואר כל חודש. קהל הקונות הן מעין מועדון שהמוכרות מכירות אישית (יש להקשיב לשיחות) ON FIRST NAME BASIS, רובן בשנות הארבעים פלוס, מגיעות עם רכבים שמקרינים נוחות כלכלית, חונות על המדרכה או בצמוד לחנות ויוצאות עם קולבים מסתוריים כמו ממכבסה (עם עטיפת פלסטיק מרוכסנת) על הכתף. בקיצור - הרבה פוזה שלי אישית אינה מתחברת לאופנה ולאימג´ ולבגדים - אבל... טל צודקת !! עדיף שימכרו גם סיסמאות פמיניסטיות באותה הזדמנות כי לא משנה מאיפה הנושא מוצף בעצם. השונות בין האנשים היא כזו שחשוב אולי להעלות את העניין הפמיניסטי במגוון צורות על מנת שידבר לליבן של מגוון גדול ככל האפשר של נשים. אז אני בעד המסר של קום איל פו. והנטיה של רזיאל-ז´קונט לכתיבה פרובוקטיבית גם טובה בעיני - למה לא ?
