אל מחוץ לחוק לא!
דמוקרטיה פירושה פשרה בין חופש הפרט (דבר הכולל את חופש הפולחן) לבין החופש והבטחון של כלל הציבור. לכן במדינות מתוקנות סמים קשים המובילים להרס החברה נאסרים, וסמים קלים (כגון ניקוטין) מותרים בהגבלות. בדומה לכך, פולחני דת מסוכנים נאסרים. מדינות קומוניסטיות (סין, ברה"מ לשעבר) אשר חופש הפרט פחות נחשב בעיניהן אסרו כמובן בעבר את חופש הדת לחלוטין (וגם היום, חלקית). הדת כשלעצמה (או השקפת חיים כלשהי) עשויה להיות נכונה, אף שאין אפשרות לדעת זאת לכאן או לכאן. זאת סיבה נוספת לא לאסור את חופש הדת כל עוד אינו פוגע בכלל הציבור. וכבר אמר ניטשה: "הדת היא אופיום להמונים"?...