דת וקבלה
מטרתה המקורית של הדת היא ההגעה לרוחניות. אין כפייה ברוחניות. אדם צריך רק דבר אחד - הוראה נכונה, ללמוד תורה בצורה נכונה. אם האדם לומד נכון הוא מתקדם בלי שום כפיה על עצמו. זה לא פועל בשיטה שבה אם לא תסתכל על דברים יפים, תהרוג בזה את הרצון. להיפך, הרצון רק יגדל, וכך לא מתקנים אותו. תיקון לא נוצר על ידי הענשה עצמית, הוא תוצאה של השגה רוחנית. כשהאדם מגיע להשגה רוחנית בא האור ומתקן אותו. רק בצורה כזאת משתנה האדם, אחרת זו סתם צביעות. אם הוא עוטה על עצמו צורה חיצונית יפה, כי נדמה לו שבדרך זו יזכה ברוחניות, הוא טועה. לא יהיה לו מזה תיקון פנימי, כי האור בלבד הוא שמחזירו למוטב. מטרת הלימוד היא הזמנת האור שמתקןאת האדם. לכן רק על זה צריכים לעבוד. אם ישנה כפיה, או איזו חוקיות שאדם נלחץ על ידה, סימן שזה מעשה בני אדם ולא עולמות עליונים. מצד שני, הרמוניה ושלווה פנימית אינן תנאי מוקדם להשגה רוחנית,אלא יבואו כתוצאה מהתיקון. אל יצפה אדם שזה יבוא אליו ללא מאמץ מצידו. תורת המוסר(או מה שנקרא הדת בימינו) לעומת זאת, מקימת בעולם ארגון וסדר. היא מתייחסת לרובד מסוים של האנושות. ישנם אנשים שצריכים משטר ומסגרת כדי להישאר בחיים סדירים ונורמלים. דרך הקבלה פוסלת כל כפיה באופן חד משמעי. היא נותנת לאדם מושג מה זו רוחניות,והוא מתוך הכרה זו, מעדיף רוחניות על פני גשמיות. אז, ביחס להשגה הרוחנית שלו,הוא מברר את כוח הרצון שלו, ובהתאם לזה הוא מתרחק מדברים שהמשיכה שלו אליהם נעלמת.
מטרתה המקורית של הדת היא ההגעה לרוחניות. אין כפייה ברוחניות. אדם צריך רק דבר אחד - הוראה נכונה, ללמוד תורה בצורה נכונה. אם האדם לומד נכון הוא מתקדם בלי שום כפיה על עצמו. זה לא פועל בשיטה שבה אם לא תסתכל על דברים יפים, תהרוג בזה את הרצון. להיפך, הרצון רק יגדל, וכך לא מתקנים אותו. תיקון לא נוצר על ידי הענשה עצמית, הוא תוצאה של השגה רוחנית. כשהאדם מגיע להשגה רוחנית בא האור ומתקן אותו. רק בצורה כזאת משתנה האדם, אחרת זו סתם צביעות. אם הוא עוטה על עצמו צורה חיצונית יפה, כי נדמה לו שבדרך זו יזכה ברוחניות, הוא טועה. לא יהיה לו מזה תיקון פנימי, כי האור בלבד הוא שמחזירו למוטב. מטרת הלימוד היא הזמנת האור שמתקןאת האדם. לכן רק על זה צריכים לעבוד. אם ישנה כפיה, או איזו חוקיות שאדם נלחץ על ידה, סימן שזה מעשה בני אדם ולא עולמות עליונים. מצד שני, הרמוניה ושלווה פנימית אינן תנאי מוקדם להשגה רוחנית,אלא יבואו כתוצאה מהתיקון. אל יצפה אדם שזה יבוא אליו ללא מאמץ מצידו. תורת המוסר(או מה שנקרא הדת בימינו) לעומת זאת, מקימת בעולם ארגון וסדר. היא מתייחסת לרובד מסוים של האנושות. ישנם אנשים שצריכים משטר ומסגרת כדי להישאר בחיים סדירים ונורמלים. דרך הקבלה פוסלת כל כפיה באופן חד משמעי. היא נותנת לאדם מושג מה זו רוחניות,והוא מתוך הכרה זו, מעדיף רוחניות על פני גשמיות. אז, ביחס להשגה הרוחנית שלו,הוא מברר את כוח הרצון שלו, ובהתאם לזה הוא מתרחק מדברים שהמשיכה שלו אליהם נעלמת.