דת ואתיאזם

[כבשה תוהה]

סליחה על ההתפרצות

אבל למה לך להקבר? לא עדיף לשרוף את הגופה וככה להפטר מנושא הרבנות?

 

[ירושלמי2007]

אחלה רעיון !

יש כבר משרפות לשריפת גופות אדם. וזה יותר זול מקבורה.

 

[rigoletto111]

מ'כפת לך אם זה זול? אתה משלם?

 

[ירושלמי2007]

רוצה?

נעשה כאן מגבית.

 

[rigoletto111]

אסמוך על יורשיך...

שמת לב שבפוליסות ביטוח היורשים מכונים "הנהנים" - כאילו הקרובים לך ביותר הם אלו שממש ייהנו ממותך

 

[ירושלמי2007]

זה בסדר

אני לא חושב שאי פעם אני יעשה פוליסת ביטוח. כי גם כך אנחנו חיים...

 

[Le Fay]

וזה הולך מצויין עם אד"י.

 

[rigoletto111]

התולעים יסכימו לקבל אותי גם אחרי אד"י

 

[Le Fay]

לא התולעים מטרידות אותי

אלא הבזבוז המגוחך. אילו יכלו לקבור את השאריות בגינה האחורית שלי, או להשאיר לחתולים, לא היה מפריע לי שגם התולעים יקחו קומיסיון. מה שכן מפריע לי זו ההאלהה של רקמות מתות, משאבי הקרקע העצומים שמקצים להן, תחושת המחוייבות שנוטעים כלפיהן באנשים חיים והפולחנים המטופשים, עתירי העץ, הבטון והשיש, שמתלווים לזה. זו כנראה הנקודה היחידה שאני לגמרי לא חלוקה בה על התרבות ההינדית: בשבילי רקמות מתות זה חומר דשן. הזכרונות מאנשים חיים לא גרים שם, אלא אצל החיים. ובכל פעם שנקלעת לאחת מערי המתים הצחיחות שלנו, על שורות השיש הפתטיות שלהן, אני נתקפת בחילה מחדש.

 

[naty 1]

זה לא כבוד המת

זה כבוד החי, מאותה סיבה שעושים לוויות. מסייע מאד להקל על פשר המוות וההעלמות הפתאומית של בנאדם אהוב + מקום מוגדר להתייחד עם זכרו. האבסורד הוא כשהאפשרות להעלאת עצמותיהם של אלי כהן / רון ארד, הפכה למין כמיהה משיחית המחליפה את הכיסופים לגאולה ולעולם אוטופי מושלם

 

[admor]

ערי הבטון האלו מאוד מובנים

מה שלא מובן למה הם חיים לנצח.(הערים כמובן) אחרי חמישים שנה אף אחד כבר לא צריך את האקווריום מבטון. אפשר לשטח ולבנות חדש (כשמי שרוצה מוזמן לשלם על המקום לעוד חמישים שנה).

 

[rigoletto111]

כיוונת לדעת גדולים, ואין גדול כמו אללה

על פי האסלאם כמובן נהוגה קבורה. אבל פוסקי ההלכה המוסלמים מתירים פינוי קבר לצרכי ציבור , אחרי שבשר המת הלך בדרך כל בשר. אגב, את קדושת וכבוד המת, רוב החילונים מקדשים כמו הדתיים. צה"ל בזמנו אפילו שחרר מחבלים חיים בשביל חלקי גופות.

 

[דער רעבעצן]

כן ולא קצת מפורטים:

באופן כללי: "אנחנו" (או לפחות אני) לא רוצים שירותי דת אבל כדי לחיות באופן הרמוני עם אנשים שונים מאיתנו אנחנו נאלצים לקבל שירותים כאלו. באופן אישי: אנחנו (אני ואישי היקר) החלטנו להתחתן בחתונה אורתודוקסית (דרך הרבנות) בעיקר כדי שהמשפחות שלנו תגענה לחתונה. זה לא היה נורא כ"כ מבחינה החוויה (למרות שזה לא חופף לעקרונות שלנו): הגענו לבושים כדתיים (אם כי לא כחרדים), דיברו אידיש, שיחקנו אותה יראי שמיים לגמרי וכך לא עשו לנו בעיות ברישום ברבנות. מי שחיתן אותנו היה חמי, שהוא רב, וכך לא הייתי גם צריכה לעבור את החוויה המשפילה של "היית במקווה" וכו'. לגבי העתיד: מה שבטוח הוא שלא נשלח אותם לבתי ספר דתיים כי משום מה אנחנו לא מאמינים בזה שהחינוך הדתי ו/או החרדי אכן טוב יותר מהחילוני. נכון שבבתי ספר דתיים לא קוראים למורים בשמם והם פחות אלימים כלפי המורים אולי אבל רמת ההשכלה שם בד"כ נמוכה עשרות מונים כך שנראה לי שחובתם של ההורים הוא לחנך וחובתם של המורים הוא להשכיל.