דתילונים.
קטע שקיבלנו במהלך סמינריון בבית גשר בי-ם מטעם מדרשת עמיעד. מי שלא מכיר, בכייף שיהנה, אנחנו הזדהנו עם זה בטרוף מקווה שגם פה. מי שמכיר, בעסה עד שכתבתי...
דתילונים (נשמע כמו שם של ארטיק..
) יושבים על הגדר רגל פה רגל שם תנו לחיות בשקט זהו כל מבוקשם בין קודש לחול יושבים בן הטמא לטהור יושבים הם ומתנדנדים על גבול האור פוסחים על שני הסעיפים (אם לא על הרבה יותר!) ובעניינים של הלכה מאוד קל להם להתפשר ולוותר חפיפניקים, תלושים יכונו, נוער הכיפות הזרוקות התפוח הרקוב בארגז, הזנב לאריות. חילוניים הם או שמא דתיים, ישאלו המתעניינים כופרים הם או שמא מאמינים בני מאמינים? לא ברורה היא ההגדרה לאותם ח'ברה משונים לכם בשם כלאיים יקראו
הדתילונים! דתילונים הם כאלה שגם דתיים וגם חילוניים ובעצם אולי לא זה ולא זה דתילונים הם כאלה שכל הקטע של הדת אצלם הוא ב"כאילו" ו"כזה" זה קורה גם במשפחות הטובות ביותר, מיטב הבנות והבנים זוהי תופעה כלל ארצית באולפנות ישיבות ותיכונים בצפון, בדרום, במרכז ואפילו ביש"ע ובמישור החוף הדתילונים, הם חלק אינטגראלי מהנוף. תפגוש אותם בבית הכנסת תפגוש גם בדיסקוטק בלימוד תורה, תפילה או להבדיל בסרט מרתק בסניף עם הח'ברה בפאב עם החברה על הברזלים עם הסיגריה או בישיבה עם הגמרא, תפגוש אותם במזרח-הרחוק מחפשים את עצמם מחפשים את דרכם האובדת, מחפשים את אלוקם מחפשים בסדר פסח בנפאל או על פסגות הרים בבית חב"ד בפרו או במקדשי בודהה מפוארים נעים ונדים בין שמים לארץ ללא תכלית ומטרה בין החומר לרוח בין יצר טוב לרע מתנדנדים בין פסטיבל ערד לפסטיבל הכליזמרים בין שלמה ארצי לשלמה קרליבך הזמרים בין הרב תהילה למפלצות התהילה בין אוף שימחעס למטליקה המהוללה בין שירים ושערים לשירי שבת המלכה בין רמת אביב ג' לבין הרב מוטי אלון על המרקע בין ריקודים נפרדים לנשיקה הראשונה בין ספרי רם אורן החדשים ל"כה עשו חכמינו" הישנה בין בג"ץ לבד"ץ בין מפד"ל לחרד"ל בין אמת ושקר מתהלך לו ציבור מבולבל נע ונד בין יי'דשקיי'ט ומסורת לנאורות חילונית בין ערוץ 7 לגל"ץ לבחור איזו תוכנית בין מקרא למרקע בין תקשורת חופשית ללשון הרע בין דיזינגוף סנטר בתל אביב לבין חברון המערה בין מוסף של מעריב למוסף ומעריב התפילות בין זוהר ארגוב לבין "זוהר" הספר להבדיל אלף אלפי הבדלות. כן, מדברים על זה הרבה, כותבים תוכניות חינוכיות מאמרים אבל הכול בינתיים רק דיבורים, לענ"ד זה עניין של קונספציה, גישה, הסתכלות עניין חינוכי כואב שלא ניתן לפתרון של אינסטנט בקלות עניין שמתחיל בבית, בחינוך של ההורים וממשיך במערכת החינוך הדתית אצל הרמי"ם והמורים הרבה פעמים החבר'ה מרגישים שמחנכיהם פשוט תלושים לא מחוברים וממילא האלטרנטיבה היא לרעות בשדות זרים לא מדברים איתם בגובה העיניים על מה שבאמת בוער אחרי זה לא פלא שהנוער מהמסורת קצת מתנער המצוות נעשות עם הזמן מצוות אנשים מלומדה ומתורה ועבודה לעיתים נשארת רק העבודה. אין גאווה דתית, זה לא IN להיות היום דתי "ומים גנובים ימתקו" זה לא פרי המצאתי על הגמרא יאמר לך הנער "מצטער זה כבר לא אקטואלי" לא כל אחד מתחבר ל "שור שנגח את הפרה" זה עניין מאוד אינדיווידואלי ההלכה גם היא לעיתים נראית לו לדתילוני די מיושנת בעיקר בתחום של בינו לבינה היא לגמרי לא מעודכנת למה כ"כ הרבה אסור ו"לא תעשה" בלי לשאול אותי רוצה או לא רוצה? ומדוע הרמי"ם גזרו על הטלוויזיה "בל יראה ובל ימצא"? ולמה דווקא מי שהולך להסדר יותר לר"ם מקורב ממי שהולך למכינה או ממי שנתפס חלילה בחוף מעורב? ולמה לא לומדים יותר שיעורי מחשבת ואמונה? ומדוע הרב שלי לא מוכן לקבל ביקורת בונה? ומי צריך בכלל בערב ובבוקר את כל הסדרים את מי פה בעצם אנחנו מסדרים? הרבה קושיות יש לו, לדתילוני ללא מענה ואז מחליט הוא שמשתי העולמות ייהנה וכך הוא מדלג בין הטיפות, בין הקודש לחולין פעם מיישר קו ופעם מעגל עיגולים ותמיד הוא יודע שהוא לא לבד יש לו עזר כנגדו עוד הרבה חברים כאלה כמוהו דתילונים שלא בדיוק על עצמם סגורים כאלה שיושבים על הגדר רגל פה רגל שם כאלה שהכיפה מתנדנדת לה על ראשם אז מורי ורבותי: אם זה החינוך וזאת השיטה תסלחו לי, מה יעשה הבן ולא יחטא?!