אז ככה (קצת ארוך, אבל מומלץ):
כשהתחילה תנועת ההשכלה להתפתח, הציבור היהודי (עדיין לא היו "חילונים") חשש שהשכבה החלשה באמונתה תגרר אחרי תנועת ההשכלה, ותעזוב לאט לאט את שמירת המצוות. כל גדולי הדור חששו מכך, והשתדלו להוקיע מתוכם את אותם שנמשכו להשכלה, מה שבאותה תקופה היה גורם בצורה אוטומטית לעזיבת היהדות [כיום המצב הרבה פחות רגיש, ואין חשש רציני לעזיבת היהדות מהתקרבות לדברים חיצוניים, כפי שהיה אז]. בגלל זה, כבר באותו זמן התחילו היהודים לשמור את עצמם בתוך מסגרת מקובעת, ולא אפשרו לשום דבר חיצוני להתקרב אליהם, מחמת הסכנה הברורה. עם כל הזהירות, יהודים רבים עזבו למחצה או לגמרי את שמירת המצוות, ולאט לאט נוצרו בעם היהודי שני חלקים - ה"דתי" וה"חילוני". במצב כזה, הדתיים גדרו את עצמם עוד יותר, כי כל מי שקצת בשוליים - ייתפס מיד לצד החילוני. יותר מאוחר, התחילו להיות בעם שני פלגים - "ציוני" ו"לא ציוני". שניים מגדולי היהדות, הרב קלישר והרב אלקלעי, סברו שהגאולה תבוא רק לאחר שעם ישראל עצמו יתחיל לגאול את עצמו (לעזוב את הגלות, להגיע לא"י ולהתיישב בה וכו'). אחרים מגדולי היהדות, חלקו עליהם, וסברו שהכל אמור להיות מהקב"ה עצמו, כשיגיע הזמן. וזו מחלוקת רגילה, כמו כל מחלוקת בהלכה!! ואין צד שבדווקא צודק יותר, כל עוד מדובר בדעות של גדולי היהדות. הצד ה"לא ציוני" רצה לשמור את עצמו גם מה"חידוש" של הצד הציוני, ואוטומטית נהייה עוד יותר שמרן ומסוגר. ועכשיו, התשובה!! הלבוש השחור הוא בסה"כ הלבוש שהיה נהוג בקרב כל אירופה, יהודים ולא יהודים, וכשהם הגיעו לארץ - הם עדיין היו במחשבה לשמור על מסגרת אחידה וחזקה. הלבוש השחור הבדיל אותם מהשאר. אותו דבר קרה גם עם החסידים, שגם הם נשארו עם הלבוש שהיו לובשים באותן מדינות שמהם הגיעו! שרוך, אין כאן בעיה של דרכי הגויים, כמו שאין בעיה ללבוש נעליים, למרות שכל העולם לובש נעליים... וכן באוכל ושינה.. תמשיך בעצמך. דרכי האמורי נחשב מתי שהגויים מחדשים דבר שאין לו סיבה אמיתית שראוי שיהיה, אלא שהוא נובע מ"טקסיות" וכד'.