דשנה
דשנה. הוא קרא לה דשנה, ובפעם הראשונה בחייה הרגישה טוב עם הבטן הרכה והתחת הגדול והשדיים שתמיד קשה למצוא חזייה שתכיל אותם. דשנה. לא שמנה. כי שמנה זה פרה, ודשנה זה אדמה אחרי הגשם שאפשר לחרוש בה ולזרוע, והיא נותנת חיים, לא רק תופסת מקום מיותר.
היא חיכתה לו נרגשת. עולה על גדותיה מציפייה. זה היה כל מה שתמיד חשבה שלעולם לא יתגשם עבורה, וכשהגיע, שפתיו היו רכות על עורה, לשונו עבה ומחוספסת בדיוק בכל המקומות הנכונים, ופיו חם ורטוב ורעב לפטמותיה שמעולם לא היו כה רגישות למגע. היא כבר הייתה מרחק נגיעה מלהשתגע כשאצבעותיו ליטפו וגיששו עד שמצאו את שפעתה והגעישו אותה לכדי נהר שוטף. היא כבר הייתה צעד שלם אחרי השיגעון כשלשונו דגמה וטעמה והפכה אותה לגוש רוטט של אושר גופני מזוקק. היא כבר שכחה איפה עבר קו הגבול בין שפיות לשגעון. ליבה דהר כמו עדר סוסים ועורה הרגיש כמו אלף פרפרים כשצפה באוקיינוס תחושותיה ופרשה לפניו את גופה הנימוח, מזמינה את בשרו החם, הנוקשה לפלס את דרכו בין קפליה.
דשנה, הוא קרא לה, דשנה. ועכשיו, כששכב לצידה, רפוי ומרוקן, הייתה לגמרי מדושנת.
דשנה. הוא קרא לה דשנה, ובפעם הראשונה בחייה הרגישה טוב עם הבטן הרכה והתחת הגדול והשדיים שתמיד קשה למצוא חזייה שתכיל אותם. דשנה. לא שמנה. כי שמנה זה פרה, ודשנה זה אדמה אחרי הגשם שאפשר לחרוש בה ולזרוע, והיא נותנת חיים, לא רק תופסת מקום מיותר.
היא חיכתה לו נרגשת. עולה על גדותיה מציפייה. זה היה כל מה שתמיד חשבה שלעולם לא יתגשם עבורה, וכשהגיע, שפתיו היו רכות על עורה, לשונו עבה ומחוספסת בדיוק בכל המקומות הנכונים, ופיו חם ורטוב ורעב לפטמותיה שמעולם לא היו כה רגישות למגע. היא כבר הייתה מרחק נגיעה מלהשתגע כשאצבעותיו ליטפו וגיששו עד שמצאו את שפעתה והגעישו אותה לכדי נהר שוטף. היא כבר הייתה צעד שלם אחרי השיגעון כשלשונו דגמה וטעמה והפכה אותה לגוש רוטט של אושר גופני מזוקק. היא כבר שכחה איפה עבר קו הגבול בין שפיות לשגעון. ליבה דהר כמו עדר סוסים ועורה הרגיש כמו אלף פרפרים כשצפה באוקיינוס תחושותיה ופרשה לפניו את גופה הנימוח, מזמינה את בשרו החם, הנוקשה לפלס את דרכו בין קפליה.
דשנה, הוא קרא לה, דשנה. ועכשיו, כששכב לצידה, רפוי ומרוקן, הייתה לגמרי מדושנת.
