דר עישר יש לי שאלה

דר עישר יש לי שאלה

יש לי בעיה , ושיחות עם פסיכאטר לא משפרות, את הבעיה הזו הספציפית. עברתי תאונה קשה, בתוך בית החולים, מתתי, אחרי חצי שנה שהייתי בבית עם תלונות מרופא לרופא כי לא ידעו מה יש לי חשבו חרדות צריכה פסיכולוג, הגעתי לבית חולים במיון שוב מתתי. כמה חודשים אחרי התגלה שיש לי דום נשימה בשינה בדרגה קשה , ואני נזקקת לביפאפ לשינה, אבל לא רק לסרוגין, גם ביום לפי הצורך. הבעיה שלי שמאז שראיתי את המוות פעמיים והייתי במצב מאוד קשה נאבקתי על חיי, כל פעם שיש לי חסימה הכי קטנה בנשימה, לחץ הכי קטן בלב או הפרעת קצב או כל דבר אני כבר רואה סרט שחור סוף מוות מפחדת מקפיצה רופאים, ולרוב גם הם עד שהם לא בודקים לא יכולים לאשר או לשלול.....ולרוב בשנה האחרונה יוצא שהתלונות שלי מוצדקות אבל הפחד שלי, והלראות את הסוף מוגזם. כלומר בכל סיפטום שקורה אצלי , אני כבר מאבחנת את הדבר הקשה שקרה לי שחוזר על עצמו......איך יוצאים מזה? יש ספרות משהו כלים לצאת מזה?. לא לפחד כשמקבלים התקף נשימתי או הפרעת קצב בלב?? לאמר לעצמי לא אמות ולהשאר רגועה ????? החרדה המלווה כל התקף הורסת לי את החיים, ומנגד אסור לי לדכא את הסימנים שאני מרגישה כי אחרת שוב לא יאתרו בזמן ואני אמות....מה עושים????
 

גיל.

New member
יתקן אותי ד``ר עישר אם אני טועה, אבל

לדעתי יש פתרון יחסית פשוט, אם כי קשה. אמנם אני לא רופא ולא פסיכולוג (עדיין), אבל אני כן יכול לאמר שטיפול התנהגותי אמור לפתור את הבעיה. (כאמור, ד``ר עישר מוזמן לתקן אותי אם אני טועה...). טיפול התנהגותי הוא טיפול שבו האדם נחשף בהדרגה לדבר ממנו הוא פוחד יותר מכל עד שהתגובה החרדתית מוכחדת. זהו אחד הטיפולים הכי יעילים שמוכרים בעולם הפסיכולוגיה. מה שאת אמורה לעשות הוא לעשות משהו שיגרום לך להרגיש *כאילו* שהנשימה שלך נעצרת, למשל לעצור את הנשימה בעצמך (פעם קראתי שאי אפשר להחנק באמת באמצעות הפסקת נשימה רצונית. הגוף פשוט לא מאפשר זאת). תפסיקי לנשום ותרגישי את החרדה מטפסת ומטפסת. כל יום תעשי את זה במשך זמן רב ככל האפשר (לפחות שעה, לסירוגין כמובן... :) ) בסופו של דבר, מתוך הנחה כמובן שזה אכן יגרום לפחד להתעורר, החרדה אמורה לרדת לאט לאט עד שתעלם. תנסי?
 
גיל, אתה צודק אולי:

נכון שטיפול התנהגותי יכול לפתור את הבעייה בקלות, אך הוא צריך להיות חלק מתוך הערכה רחבה ש גופה והתנהגותה של רחל-נשמה. אם לא, הטכניקה עלולה לגרום להצלחת הניתוח ומות החולה.
 
גיל אצלי הבעיה

שהגוף שלי בעיקר כשאני יושבת הרבה ליד המחשב ולא מספיק בתנועה, עושה הפסקות נשימה כשמתחשק לו , ופתאום ללא הודעה מוקדמת מתחילה טכיקרדיה , פעימות מוקדמות ויותר ובאותם רגעים אני לא בדיוק יודעת במה זה יגמר ביחוד שיתכן גם פרפור וצניחת מסתם וכו .......וזה גומר אותי הפחד בהתקפים האלו, וזה לא בכאילו.הלוואי והיה בכאילו היה קל לרופאיי לתת עיצות.
 
שאלת הגוף והנפש המיותרת, שוב עולה

רחל נשמה, לעיתים קרובות הפרעת אימה מתחילה עם משהו גופני אמיתי ביותר. לפעמים, כמו במקרה שלך, הסכנה ממשיכה להיות ראלית, ואפילו קטלנית בפוטנציה. רק אידיוט יגיד במצב זה, להתעלם מאפשרות למוות קליני שלישי. הבעייה היא לשים את הדברים בפרופורציה. ז``א להיות מודאגים במדה המינימאלית לזיהוי הסכנה. מדברייך אני מבין שפעמים רבות את חשה אימה כשהסכנה אינה קיימת, אלא מרמזת על עצמה. לדעתי יש לערוך בדיקה מקיפה ומעמיקה, שכתוצאה ממנה תגיעי למתח המינימאלי הנחוץ. לצערי, אין ביכולתי לעשות זאת בהתכתבות, ואפילו לא בפגישה אחת פנים מול פנים. אני ממליץ בחום לעשות זאת, כי למרות שאת חייה, חייך חולפים לייד החיים. בהצלחה
 
גיל וד``ר עישר תודה רבה על התגובות

אבל לא הבהרתי את עצמי נכון, ולכן התגובות קצת לא פתרו. אנסה להסביר, אני חיה גם היום, לא רק במחשבה אלא במציאות עצמה, עם ירידות חמצן פתאומיות , כתוצאה ממלא סיבות של חיי היום יום, עם הפרעות קצב -רצף פעימות מוקדות, מלבד התקפי svt שזה סיפור אחר, אני חיה עם הפרעות של חוסר חמצן ללב, אחת הבעיות וזה מה שמפליא את הרופאים, איך אני מרגישה את זה כל הזמן. יש חולים שלא מרגישים את אי אספקת החמצן ללב, את ירידות החמצן וכו בצורה רגישה כמו שאני, וזה קורה ללא הודעה מוקדמת, כי כשטוב לי אני שוכחת את מצבי מתלהבת מדברת מהר, מנסה ללכת רגיל מהר להשתולל וכמעט אין יום שאחד הדברים הנ``ל לא קורה ורפואי, ואז גם כשאני מתקשרת ללחצן מצוקה לרוב הם לא יודעים עד שמגיעים ובודקים מה באמת קורה. גם הפרעות קצב לקח להם המון המון נסיונות לבדוק ולתפוס בזמן ולראות שאני לא סתם איזה פסיכית, כלומר כל הבעיות הרפואיות תמיד קורות, ובהפתעה והמון, רק שהרופאים מקווים, ומנסים לשדר לי שברגע שההפרעות בנשימה(היפואפניאה, הפרעות בלב וכו), קורות שזה יגמר בטוב, כי אין דרך אחרת לחיות. כלומר הבעיה שלי הידע הרפואי הרבה שצברתי בתחום הרפואי שלי, אני יודעת לצערי יותר מידי מה התהליך הרפואי שעובר על הלב כשמתחיל הקושי לנשום, ואני כבר מתחילה להתנהג כמו רופא נשימתי ולרוב מצליחה בפאניקה שלי לגרום לרופאי לב , ולרופאי נשימה להכנס ללחץ כי הסיפור הרפואי שלי מאוד מאוד מסובך. איך אני אמורה לא להבהל? לעולם הפחד לא מתחיל רק כפחד, תמיד הוא מתחיל כמשתחיל לי תהליך רפואי שאילולא הפאניקה ממנו לא הייתי מגבירה אותו, ומסכנת אולי את עצמי . למשל אני שואלת את הרופאים מותר לי ללכת לחוף הים ולשבת במסעדה בלי מכונת ההנשמה לידי ובלי סיכון לחיי? הם אומרים עדיף שלא, כי יש לך נפילות כאלה את צריכה להכיר עם הזמן באיזה עומס הגוף עומד....כמה אני יכולה לחיות עם זה שאני רופאה לעצמי ?? ואיך??? אני צעירה רק התחלתי את החיים, זה משגע אותי, והכי נורא לראות את הרופאים שמטפלים בי רק רואים אותי מתקרבת מחליפי צבעים רק אל תמותי לנו שוב....הסיפור הרופאי מאוד מאוד מורכב שחלקם מודים שבמצבי היו רועדים מפחד ואני אמורה לחיות עם זה נמאס לי....... איך משדרים לעצמי על החיים ועל המוות שיבוא ההתקף הבא ויגמור אותך, לא תוכלי תמיד להציל את עצמך...איך?
 
וד``ר עישר אתה צודק

אני בחמש שנים אחרונות חיה אבל בעצם מתה. אני לא עוזבת את השכונה אלא למקום שיש רופאים, כלומר צמודה למכונות גם אם לא צריכה אותם 24 שעות, או מוכנה לעזוב לרופאים גם במרחק חצי שעה מהבית עם המון חרדה אבל הולכת במחשבה שאם אמות הם יחיו אותי עכשיו האחריות עליהם. אני ניסיתי הצלחתי והפסקתי ומפחדת שוב ללכת לקניון קרוב עשר דקות מהבית כי קרו שם כל מיני דברים מהחרדה המתלווה שמכניסה אותי לטכיקרדיה, ומביאה איתה הכל, וחוסר מנוחה. אבל אם אצטרך ללכת לאותו קניון ורופא יהיה שם אהיה יותר זמן ויותר רגועה. כלומר בניתי לי בלי להרגיש בבית בית חולים, חדרי כמו חדר טיפול נמרץ עם מלא מכשירים, וחיי אפופים רק רופאים. כלומר אני בעצם לא חיה, ורוצה לחיות לפני ההתדרדרות הבאה ולצערי ובאישור הרופאים צפויה.רק תלוי כמה אמשיך להלחם ולהתאמן כל יום כדי לעכב אותה. רוצה לחיות , מה זה חיים?
 
טוב האמת אני יודעת

שאתם לא יכולים לעזור לי, סתם הוציאתי מהלב את הרע , כי נשבר לי וכבר מתחילה לחשוב ולהזכר כמה מאושרת הייתי במוות קליני ואולי לחזור לאושר וזהו, כי לחיות ממילא אני לא חיה. ומוות היתה לי חוויה מאושרת אז..... טוב תתעלמו.
 

גיל.

New member
גם אם אנחנו לא יכולים לעזור לך,

יש מי שיכול! רחל, יש טיפולים למה שאת עוברת! טיפולים יעילים שעובדים! ברור שטיפול דרך הרשת בלי לראות אותך ולראות מה מצבך הפיזי והנפשי פנים אל פנים ובפיקוח רפואי הוא בלתי אפשרי, אבל מה שכן, את יכולה ללכת לקופת חולים ולבקש עזרה בזה! (קופת חולים מממנת טיפולים נפשיים, בוודאי במקרה כמו שלך). את סובלת! הסבל הנפשי נשמע לי גרוע ממש כמו הסבל הפיזי שאת עוברת. יותר מזה, נשמע לי שהסבל הנפשי מגביר גם את הסבל הפיזי! רחל, תשקלי טיפול! רק טוב יכול לצאת מזה! אם תרצי עוד פרטים, רק תגידי! בהצלחה! גיל.
 
למעלה