../images/Emo5.gif
חבל שלהגיד "זו לא אשמתך" זו קלישאה, כי זו באמת לא אשמתך. אם הוא קפץ לך בין הגלגלים כנראה שבאמת לא יכולת לעשות יותר מזה. זה בעצם עניין של מזל. פעם אחת ויחידה דרסתי חתול בעצמי, ויש קשר לעובדה שהתאריך היה תשעה באב. הייתי פעיל אז בתחנה החינוכית במכללה שבה למדתי, ובאותו היום, תעשה באב, המתנדבים בתחנה היו רעבים. בעצם, אלה שהיו איתי שם באותו יום היו רק כמה תיכוניסטים, ומנהלת התחנה. כלומר - אני הייתי היחיד שם שהייתי עם רכב ושיכולתי לעזוב את התחנה כדי להביא להם אוכל. אבל מה? נסעתי עם אחד התיכוניסטים, שידע מה ידידותיו לביה"ס רוצות, כדי שנקנה ביחד. אלא מה? הוא גם היה שדרן במשמרת. עזבנו באמצע שידור שלו. מה שעשינו היה שאחת הילדות האחרות, שהייתה באותו זמן מתלמדת לשדרנות, תחליף אותו באולפן ותשמיע את העריכה המוסיקלית המוכנה מראש (שירי דיכי עבריים לתשעה באב, שבמקרה אני ערכתי אותם) ברצף, הנחנו שנגיע עד חמישה לארבע, השעה שבה השדרן צריך לתת הודעת סיום לשעה הראשונה, ושהוא יספיק לסגור שידור בצורה נורמלית. נסענו לשדרות, דקה וחצי נסיעה משם, והתברר שכל המקומות שעושים אוכל - סגורים. כל בעלי המקומות צמים (או לפחות מכבדים את אלה שצמים). אני לא זוכר אם מצאנו אוכל או לא, אבל בזבזנו הרבה זמן על חיפושי מקומות, וכבר לא נשאר לנו זמן כדי לחזור לתחנה. כשאתה משדר ברדיו - אתה לא יכול להתגמש עם הזמנים של עצמך. כבר היה ברור שאנחנו באיחור של כמה דקות, אבל אלה בדיוק הכמה דקות שעושות את ההבדל בין סגירת שידור נורמלית ותקינה לבין פספוס בשידור - שעה שנגמרת ומהדורת חדשות שמתחילה, כשהשדרן לא סגר שעה ולא אמר דבר לסיום השעה. הבנתי שאם אנהג לפי כללי התעבורה החוקיים - זה יגרור פאדיחה בשידור. נסעתי על 80 קמ"ש, ברחובות עירוניים שאומנם היו פנויים לחלוטין מהולכי-רגל בני-אדם, אבל אז הבחנתי בחתולה שחוצה את הכביש. אינסטיקטיבית ניסיתי לבלום, אבל לא היה לזה שום סיכוי. היא לא הספיקה לברוח ואני לא הספקתי לבלום לגמרי, והיא נדרסה על הכביש. דריסת החתולה היחידה בחיי (כשכל השאר נמנעו ברגע האחרון או אפילו לפני זה). נגעלנו מהטראומה, אבל היינו חייבים למהר.
