דרמה זה אנחנו...
אנשים ואני בתוכם משתנים. כמו מים המכים בסלע, פוצעים בו סדק בלתי נראה שרישומו ניכר רק בהצטרף למאות הכאות אחרות, כך הימים, נוקפים ונוקפים. וקצב השינוי כקצב החיים, אינני מצליח להרגיש בו בשגרת היומיום. בני, רכז סניף תל אביב הגה רעיון להקים סדנת דרמה למתנדבים ויוצאים מתוך מטרה להעלות, בסיום הסדנה, הצגת תיאטרון... מוטי: במאי, שחקן, זמר ועוד כהנה, הנחה היום את הסדנה. בסדנה עשינו בעיקר שטויות. היה תחכום והיו אלמנטים משחררים... חשבתי שבגילי המתקדם לא נותרו לי עוד חוויות חדשות לחוות. מוטי אמר: אתם מתחלקים לזוגות, מדברים כל אחד עם השני, מקשיבים, מישרים מבט לעיני בן הזוג, בלי לשאול שאלות. האחד מספר על עצמו עד שאני מפסיק אתכם, ואז, האחר מספר לרעהו על עצמו. היה לי קשה... הקשבתי לה, רציתי לשאול, להבין, שתתמקד כאן ולא שם... שתספק את סקרנותי, ולא יכולתי. היא אמרה רק מה שבא לה לומר על עצמה... וכן, לאחר כמה שניות כשהפנמתי את המגבלה הזו שאינני יכול לשאול, התחלתי להקשיב: ובתורי אמרתי. "אני מרגיש שבכל דיאלוג שלי חסרה הקשבה. אני לא שומע את מה שיש לבן השיח שלי לומר. אני שומע, הוא מגרה אותי, אני שואל ואני משתמש בו כדי לספק את סקרנותי, אני שולט בו בשאלותיי ולא נותן לו לחדור אלי כפי שהוא..." בתום המשחק התיישבו כולם בחצי גורן. כל זוג אחד ליד השני. ועל כל אחד מהמשתתפים הוטלה משימה: לספר את מה שאמר לו רעהו בשיחה כאילו היה הוא. היא דברה בשמי: אמרה "אני שבתאי, ומכאן המשיכה לספר את שסיפרתי על עצמי. כמעט לא היה ניתן להכיר את מה שאמרתי מתוך דבריה: דברי עברו אצלה עיבוד והיא אומרת ומדגישה בדבריה את מה ש"לה" היה חשוב, את מה ש"בה" נגע מתוך דברי. האינטונציה שונה, הדגשים במקומות אחרים ואפילו העובדות מקבלות פנים אחרים כשמה שחשוב בהם הוא משהו אחר... ואני יורד במדרגות ומודה על ההזדמנות שנפלה בחלקי להשתתף בסדנה המדהימה הזו... כתבתי ספר על סיפור יציאתי בשאלה. הוא אוטוטו מתפרסם. שעות חשבתי על הסיום שלו. איך לעזאזל מסיימים סיפור שאינו נגמר. סיפור יציאה בשאלה??? עשיתי תרגיל וסיימתי איך שהוא עם סיומת לא רעה... חבל... לו הייתי משתתף במפגש לפני שכתבתי את הסיומת, הייתי ממנו רוקח איזה משהו כי יש כאן... אני כותב את כל זה גם כי בא לי לתת ביטוי מהיר לסערת הרגשות שבאה לי בעקבות המפגש המדהים הזה. אבל גם כי עדין יש הזדמנות לכולם להצטרף, היה ממש ממש כיף ואני ממליץ לכווווולם – לבוא, לספר לחברה ושיבואו גם הם... שבתאי נ.ב: להצטרפות נא לפנות במסר אישי ל"בני ילד רע".
אנשים ואני בתוכם משתנים. כמו מים המכים בסלע, פוצעים בו סדק בלתי נראה שרישומו ניכר רק בהצטרף למאות הכאות אחרות, כך הימים, נוקפים ונוקפים. וקצב השינוי כקצב החיים, אינני מצליח להרגיש בו בשגרת היומיום. בני, רכז סניף תל אביב הגה רעיון להקים סדנת דרמה למתנדבים ויוצאים מתוך מטרה להעלות, בסיום הסדנה, הצגת תיאטרון... מוטי: במאי, שחקן, זמר ועוד כהנה, הנחה היום את הסדנה. בסדנה עשינו בעיקר שטויות. היה תחכום והיו אלמנטים משחררים... חשבתי שבגילי המתקדם לא נותרו לי עוד חוויות חדשות לחוות. מוטי אמר: אתם מתחלקים לזוגות, מדברים כל אחד עם השני, מקשיבים, מישרים מבט לעיני בן הזוג, בלי לשאול שאלות. האחד מספר על עצמו עד שאני מפסיק אתכם, ואז, האחר מספר לרעהו על עצמו. היה לי קשה... הקשבתי לה, רציתי לשאול, להבין, שתתמקד כאן ולא שם... שתספק את סקרנותי, ולא יכולתי. היא אמרה רק מה שבא לה לומר על עצמה... וכן, לאחר כמה שניות כשהפנמתי את המגבלה הזו שאינני יכול לשאול, התחלתי להקשיב: ובתורי אמרתי. "אני מרגיש שבכל דיאלוג שלי חסרה הקשבה. אני לא שומע את מה שיש לבן השיח שלי לומר. אני שומע, הוא מגרה אותי, אני שואל ואני משתמש בו כדי לספק את סקרנותי, אני שולט בו בשאלותיי ולא נותן לו לחדור אלי כפי שהוא..." בתום המשחק התיישבו כולם בחצי גורן. כל זוג אחד ליד השני. ועל כל אחד מהמשתתפים הוטלה משימה: לספר את מה שאמר לו רעהו בשיחה כאילו היה הוא. היא דברה בשמי: אמרה "אני שבתאי, ומכאן המשיכה לספר את שסיפרתי על עצמי. כמעט לא היה ניתן להכיר את מה שאמרתי מתוך דבריה: דברי עברו אצלה עיבוד והיא אומרת ומדגישה בדבריה את מה ש"לה" היה חשוב, את מה ש"בה" נגע מתוך דברי. האינטונציה שונה, הדגשים במקומות אחרים ואפילו העובדות מקבלות פנים אחרים כשמה שחשוב בהם הוא משהו אחר... ואני יורד במדרגות ומודה על ההזדמנות שנפלה בחלקי להשתתף בסדנה המדהימה הזו... כתבתי ספר על סיפור יציאתי בשאלה. הוא אוטוטו מתפרסם. שעות חשבתי על הסיום שלו. איך לעזאזל מסיימים סיפור שאינו נגמר. סיפור יציאה בשאלה??? עשיתי תרגיל וסיימתי איך שהוא עם סיומת לא רעה... חבל... לו הייתי משתתף במפגש לפני שכתבתי את הסיומת, הייתי ממנו רוקח איזה משהו כי יש כאן... אני כותב את כל זה גם כי בא לי לתת ביטוי מהיר לסערת הרגשות שבאה לי בעקבות המפגש המדהים הזה. אבל גם כי עדין יש הזדמנות לכולם להצטרף, היה ממש ממש כיף ואני ממליץ לכווווולם – לבוא, לספר לחברה ושיבואו גם הם... שבתאי נ.ב: להצטרפות נא לפנות במסר אישי ל"בני ילד רע".