דרכים נפרדות- לפושקלה.
כואב לי לכתוב את זה, באמת שכואב, אולי לא תאמין לזה אבל הלב שלי נשבר. הרבה עברנו ביחד - חצי שנה אנחנו מכירים וכאילו כל חיינו הלכנו באותו מסלול. אתה היית הראשון שבכיתי לו, שנפתחתי אליו כ``כ מהר, ליטפת, דברת, אהבת, מעולם לא עזבת. מצחיק , תמיד חשבתי שאם הגורל יביא לי את אהבת חיי הוא לא יהייה אכזר, הייתה בי התמימות הזו הנאיביות המתוקה של ילדה שעדיין מחכה לנסיך על הסוס הלבן, ואתה הרי תמיד אמרת אני לא מאמין באהבה, אין דבר כזה פשוט לא קיים.וכמה ישבתי ודברתי אתך, וכמה ניסיתי להסביר לך שאהבה היא סם החיים,אהבה היא הדבר הכי מקסים הכי פשוט והכי מסובך, שאהבה יכולה להחיות ולהרוג...ואתה תמיד אמרת - תפסיקי לרדוף אחרי האהבה! אל תחכי לזה כל הזמן את לא מבינה... תתני לזה לקרות כשזה יבוא זה יבוא, אל תצאי לחפש את זה היא תגיע אלייך. אמרתי לי - כשהסיפור ביננו יסתיים אז תכתבי, והנה אני כותבת, אתך ולא אתך, לא יודעת מה לעשות. לפעמים אני אומרת לעצמי טיפשה שכמותך הרי ידעת מההתחלה שאת הולכת נגד כל הסיכויים אבל אז אמרת לי תשאלי את הלב שלך מה הוא חושב והלב... הלב אוהב. אז רצית אותי ואני אותך, ואז אתה אותי ואני פחות, ואתה יותר ואני פחות ואתה פחות ואני פתאום יותר וככה כמו במחול קסמים בלתי פוסק. כמעט הרגת אותי את יודעת? אמרת לי פעם, ובימים שלא דברנו בקשת - בבקשה אל תלכי הערת אותי, נתת לי להרגיש, להוציא ממני, הראת לי שאני יכול. פושה, אולי באמת זה היה בגלגול הקודם, אולי זה הגורל, אולי רצנו יותר מדיי מהר. נתת לי אהבה עצומה שנגעה בי יום יום, שנייה שנייה. עמדת לצידי כנגד כל הסיכויים, התמודדת איתי [וזה לא קל שנינו יודעים
] ועכשיו אולי אני רוצה יותר ואתה פחות אולי אותו דבר, אבל משהו אומר לי להפסיק. משהו אומר לי להפרד, לקום ולעזוב. תמיד אמרנו שאם זה הגורל אז בסוף נהייה ביחד לא משנה מה יקרה באמצע, בסוף הדרך נצעד ביחד - חבוקים אוהבים מחוברים בדרכים שרק אלוהים יכול לתת. אז ילד קטן ומפגר שלי, דמעות כבר מטשטשות לי את העיניים, הלב שלי צועק אלייך ואני מנסה בכל כוחי להשתיק אותו ולכן אסיים פה בתודה על אבא [אני חייבת לך על זה], תודה על שגרמת לי להראות, להוציא, לתת, לבכות, לחייך, לאהוב, לשנוא. אתה אחד ויחיד ואל תבזבז את אהבתך עליי, ופושה, אולי זה באמת הגורל ונהייה בסוף ביחד כי בלילה לפעמים, כשהכל שקט, בחדר לבד אני שומעת את הלב אומר - ילדה, אני אוהב...
כואב לי לכתוב את זה, באמת שכואב, אולי לא תאמין לזה אבל הלב שלי נשבר. הרבה עברנו ביחד - חצי שנה אנחנו מכירים וכאילו כל חיינו הלכנו באותו מסלול. אתה היית הראשון שבכיתי לו, שנפתחתי אליו כ``כ מהר, ליטפת, דברת, אהבת, מעולם לא עזבת. מצחיק , תמיד חשבתי שאם הגורל יביא לי את אהבת חיי הוא לא יהייה אכזר, הייתה בי התמימות הזו הנאיביות המתוקה של ילדה שעדיין מחכה לנסיך על הסוס הלבן, ואתה הרי תמיד אמרת אני לא מאמין באהבה, אין דבר כזה פשוט לא קיים.וכמה ישבתי ודברתי אתך, וכמה ניסיתי להסביר לך שאהבה היא סם החיים,אהבה היא הדבר הכי מקסים הכי פשוט והכי מסובך, שאהבה יכולה להחיות ולהרוג...ואתה תמיד אמרת - תפסיקי לרדוף אחרי האהבה! אל תחכי לזה כל הזמן את לא מבינה... תתני לזה לקרות כשזה יבוא זה יבוא, אל תצאי לחפש את זה היא תגיע אלייך. אמרתי לי - כשהסיפור ביננו יסתיים אז תכתבי, והנה אני כותבת, אתך ולא אתך, לא יודעת מה לעשות. לפעמים אני אומרת לעצמי טיפשה שכמותך הרי ידעת מההתחלה שאת הולכת נגד כל הסיכויים אבל אז אמרת לי תשאלי את הלב שלך מה הוא חושב והלב... הלב אוהב. אז רצית אותי ואני אותך, ואז אתה אותי ואני פחות, ואתה יותר ואני פחות ואתה פחות ואני פתאום יותר וככה כמו במחול קסמים בלתי פוסק. כמעט הרגת אותי את יודעת? אמרת לי פעם, ובימים שלא דברנו בקשת - בבקשה אל תלכי הערת אותי, נתת לי להרגיש, להוציא ממני, הראת לי שאני יכול. פושה, אולי באמת זה היה בגלגול הקודם, אולי זה הגורל, אולי רצנו יותר מדיי מהר. נתת לי אהבה עצומה שנגעה בי יום יום, שנייה שנייה. עמדת לצידי כנגד כל הסיכויים, התמודדת איתי [וזה לא קל שנינו יודעים
] ועכשיו אולי אני רוצה יותר ואתה פחות אולי אותו דבר, אבל משהו אומר לי להפסיק. משהו אומר לי להפרד, לקום ולעזוב. תמיד אמרנו שאם זה הגורל אז בסוף נהייה ביחד לא משנה מה יקרה באמצע, בסוף הדרך נצעד ביחד - חבוקים אוהבים מחוברים בדרכים שרק אלוהים יכול לתת. אז ילד קטן ומפגר שלי, דמעות כבר מטשטשות לי את העיניים, הלב שלי צועק אלייך ואני מנסה בכל כוחי להשתיק אותו ולכן אסיים פה בתודה על אבא [אני חייבת לך על זה], תודה על שגרמת לי להראות, להוציא, לתת, לבכות, לחייך, לאהוב, לשנוא. אתה אחד ויחיד ואל תבזבז את אהבתך עליי, ופושה, אולי זה באמת הגורל ונהייה בסוף ביחד כי בלילה לפעמים, כשהכל שקט, בחדר לבד אני שומעת את הלב אומר - ילדה, אני אוהב...