אני תמיד חשבתי שזה הזחל שאמר לה את זה
אז חזרתי למקורות. מצאתי שאתה צודק! זה החתול שאמר לאליס שאם לא איכפת לה לאן להגיע לא משנה באיזו דרך תלך. אני חושב שזו אמירה נפלאה.
אבל אז נתקלתי בתחילת השיחה בין אליס לזחל שעישן נרגילה על הפטריה...
לטובת קוראינו היקרים עשינו גוגל ואני מאמץ עליון להביא את הדברים ללשון הקודש כדי שתוכלו לקרוא עוד פן אחד של הדיון בשאלה מי הוא מי, האם הוא קיים ואיפה.
הזחל ואליס הביטו זה בזה במשך זמן מה בשתיקה: לבסוף הוציא הזחל את הנרגילה מפיו , ופנה אליה בקול רפה, מנומנם.
'מי את?' שאל הזחל
זו לא פתיחה מעודדת לשיחה. אליס השיבה, ולא בביישנות, `אני - אני בקושי יודעת זאת כעת, אדוני - לפחות אני יודעת מי הייתי כשקמתי הבוקר, אבל אני חושבת שהשתניתי כמה פעמים מאז".
`למה את מתכוונת?" שאל הזחל בחומרה. `הסבירי את עצמך!"
`אני חוששת שאני לא יכולה להסביר את עצמי, אדוני" אמרה אליס, `כי אני לא עצמי, אתה אתה מבין."
`אני לא מבין," אמר הזחל.
'אני חוששת שלא אוכל לאמר זאת בצורה ברורה יותר, "השיבה אליס בנימוס רב,` כי אני עצמי לא יכולה להבין את זה מלכתחילה; ולהיות בגדלים שונים כל כך הרבה פעמים ביום אחד זה מאוד מבלבל. "
`זה לא," אמר הזחל.
`ובכן, אולי לא גילת זאת, עדיין," אמרה אליס; `אבל כאשר יהיה עליך להפוך לגולם - ביום מן ימים, אתה יודע - ולאחר מכן לאחר לפרפר, אני נוטה לחשוב שאתה תרגיש שזה קצת מוזר, הלא כן'?
`לגמרי לא," אמר הזחל.
`ובכן, אולי הרגשות שלך עשויים להיות שונים," אמרה אליס; `כל מה שאני יודעת הוא, שזה מרגיש מאוד מוזר לי."
'את!' אמר הזחל בבוז. 'מי את?'
מה שהביא אותם שוב לתחילת השיחה. אליס הרגישה קצת לא בנוח, והיא הזדקפה ואמרה, בכובד ראש, 'אני חושבת, שאתה צריך לאמר לי מי אתה, קודם. "
'למה?' שאל הזחל.
אליס לא יכלה לחשוב על סיבה טובה, והזחל נראה במצב רוח מאוד לא נעים, היא פנתה ללכת.
'בואי בחזרה! "קרא הזחל אחריה. `יש לי משהו חשוב לומר!"
זה נשמע מבטיח, בהחלט: אליס הסתובבה וחזרה שוב.
`עצרי את כעסך," אמר הזחל.
`האם זה הכל?" שאלה אליס, בולעת את כעסה, כמיטב יכולתה.
'לא, "אמר הזחל.
אליס חשבה שאולי כדאי לחכות, וגם לא היה לה שום דבר אחר לעשות, ואולי אחרי הכל הוא יכול לספר לה משהו שכדאי לשמוע. כמה דקות זה חלפו בלי מילה, אך לבסוף פרש הזחל את זרועו, הוציא שוב את הנרגילה מהפה, ואמר, 'אז את חושבת שהשתנית, נכון? "
'אני חוששת שכן, אדוני, "אמרה אליס; `אני לא יכולה לזכור את הדברים כפי שהייתי - ואני לא נשארת באותו גודל לעשר דקות רצופות"!
