מירב
ראשית תודה על התייחסותך למצבי. שאלת כאן כמה שאלות שהייתי רוצה להשיב ,בכדי לחדד מעט. המקום שאליו אני שואפת להגיע במערכת היחסים עם הנער המתבגר הוא ,יחס של כבוד הדדי.כשאני מדברת על כבוד אין כוונתי בשום אופן למצב של פחד . את צודקת באשר לתחרות על מקום אצל האב,מהסיבה שהמקום איננו ברור לשני הצדדים.כשיש מריבה ביני לבין הבעל,נראה שהוא יוצר עם בנו קשר נגדי ,וכשהכל בסדר,פתאום נותן לי גיבוי.זה מצב שמבלבל את כל המערכת. את מדברת על הערכתך אותו בהצלחתו בגידול הילד לאחר מות אימו. כאן את אולי לא קבלת רושם נכון.הילד הוזנח לחלוטין בזמן שלא הייתי בבית,ובאחת השיחות שהיו לנו לאחר חזרתי אמר הבן לאביו שהוא לא מרגיש שיש לו אבא מפני שהוא מטפל בו באופן טכני בלבד,(שואל רק שאלות כמו האם הית בבית הספר? או האם אכלת?ובזה נגמר העניין)מאז חזרתי הביתה,נתתי לילד את נשמתי בכל רובד ובכל צורה,כולל כספים מאחורי גבו של האב,והסעות לכל מקום כולל לסוף הרחוב,שיחות עד השעות הקטנות של הלילה,ועצות מנסיון חיים.במשפט אחד ,אם היה כבוד והערכה,בהתפרצות שהיתה לנו לא היה זורק לי משפט כמו תעופי מהבית כי הוא לא שלך.ואת לא אמא שלי ,ולא תגידי לי מה לעשות,בזמן הזה האב רק אומר תפסיקו.ואפילו לא דורש מבנו התנצלות. התנהגות של כפיות טובה ,פוגעת מאד ואינה מאפשרת יחסים תקינים.אני חייבת לציין שידוע לי מנסיון(יש לי שני בנים חילים)שבגיל ההתבגרות הפרופורציות משתנות ,אבל הבסיס לא.כשיש באישיותו של בן אדם יכולת לבקש סליחה או כבוד למבוגר גם כשאין הוא הורה,הויכוח נראה אחרת. את צודקת ,נכנסתי לקשר ממקום של להגיע למעמד של רעיה ואם,והבן מעולם לא נתן הרגשה שהוא מקבל או זקוק לאם,ליבו סגור לאהבה,וכל מערכות היחסים שלו עם הקרובים לו הם ממקום של לקחת ולא לתת.(סבתא שלו שמאד אוהבת אותו חולה,והוא אפילו לא מתעניין בה,אבל כשצריך ממנה משהו פתאום נזכר בה.) קראתי באחד הספרים שילד שאיבד את אימו היקרה לו מכל,נועל את ליבו מהסיבה שלא להיפגע שנית מול אדם אהוב,ולכן אני מבינה שאין הוא פתוח רגשית ,ולכן אני מדברת על כבוד ולא על רגש של אהבה. מירב,אין ספק שהעבודה רבה,מנסיון אחרי שחזרתי הביתה נתתי את הנשמה,התוצאה איכזבה אותי קשות,אני לא בטוחה שאת המרץ שלי אני הולכת להשקיע בילד הזה,יש לי מספיק עניניים לטפל בהם כמו ילדיי ובעלי שגם הוא לא ממש מובן מאליו. בכל אופן מאחלת לך המון בריאות ושתזכי לגדל את ילדייך עד 120. תודה מעומק הלב טל
ראשית תודה על התייחסותך למצבי. שאלת כאן כמה שאלות שהייתי רוצה להשיב ,בכדי לחדד מעט. המקום שאליו אני שואפת להגיע במערכת היחסים עם הנער המתבגר הוא ,יחס של כבוד הדדי.כשאני מדברת על כבוד אין כוונתי בשום אופן למצב של פחד . את צודקת באשר לתחרות על מקום אצל האב,מהסיבה שהמקום איננו ברור לשני הצדדים.כשיש מריבה ביני לבין הבעל,נראה שהוא יוצר עם בנו קשר נגדי ,וכשהכל בסדר,פתאום נותן לי גיבוי.זה מצב שמבלבל את כל המערכת. את מדברת על הערכתך אותו בהצלחתו בגידול הילד לאחר מות אימו. כאן את אולי לא קבלת רושם נכון.הילד הוזנח לחלוטין בזמן שלא הייתי בבית,ובאחת השיחות שהיו לנו לאחר חזרתי אמר הבן לאביו שהוא לא מרגיש שיש לו אבא מפני שהוא מטפל בו באופן טכני בלבד,(שואל רק שאלות כמו האם הית בבית הספר? או האם אכלת?ובזה נגמר העניין)מאז חזרתי הביתה,נתתי לילד את נשמתי בכל רובד ובכל צורה,כולל כספים מאחורי גבו של האב,והסעות לכל מקום כולל לסוף הרחוב,שיחות עד השעות הקטנות של הלילה,ועצות מנסיון חיים.במשפט אחד ,אם היה כבוד והערכה,בהתפרצות שהיתה לנו לא היה זורק לי משפט כמו תעופי מהבית כי הוא לא שלך.ואת לא אמא שלי ,ולא תגידי לי מה לעשות,בזמן הזה האב רק אומר תפסיקו.ואפילו לא דורש מבנו התנצלות. התנהגות של כפיות טובה ,פוגעת מאד ואינה מאפשרת יחסים תקינים.אני חייבת לציין שידוע לי מנסיון(יש לי שני בנים חילים)שבגיל ההתבגרות הפרופורציות משתנות ,אבל הבסיס לא.כשיש באישיותו של בן אדם יכולת לבקש סליחה או כבוד למבוגר גם כשאין הוא הורה,הויכוח נראה אחרת. את צודקת ,נכנסתי לקשר ממקום של להגיע למעמד של רעיה ואם,והבן מעולם לא נתן הרגשה שהוא מקבל או זקוק לאם,ליבו סגור לאהבה,וכל מערכות היחסים שלו עם הקרובים לו הם ממקום של לקחת ולא לתת.(סבתא שלו שמאד אוהבת אותו חולה,והוא אפילו לא מתעניין בה,אבל כשצריך ממנה משהו פתאום נזכר בה.) קראתי באחד הספרים שילד שאיבד את אימו היקרה לו מכל,נועל את ליבו מהסיבה שלא להיפגע שנית מול אדם אהוב,ולכן אני מבינה שאין הוא פתוח רגשית ,ולכן אני מדברת על כבוד ולא על רגש של אהבה. מירב,אין ספק שהעבודה רבה,מנסיון אחרי שחזרתי הביתה נתתי את הנשמה,התוצאה איכזבה אותי קשות,אני לא בטוחה שאת המרץ שלי אני הולכת להשקיע בילד הזה,יש לי מספיק עניניים לטפל בהם כמו ילדיי ובעלי שגם הוא לא ממש מובן מאליו. בכל אופן מאחלת לך המון בריאות ושתזכי לגדל את ילדייך עד 120. תודה מעומק הלב טל