דרך חיים..........
אל תבלע כל מה שאומרים לך. בדוק! שאל שאלות! בחן האם זה הגיוני! אין זה מקרי שאנשים הם פיקחים ומפולפלים, כל אדם מביא איתו מלאי חדש של שאלות ההופכות אותו לפיקח יותר מפעם לפעם. כשאנחנו שומעים משהו חדש האם הדברים נשמעים הגיוניים? האם הרעיון אמיתי או לא? כשאנו שואלים שאלות מאתגרות שמאלצות את האדם שמולו אנחנו עומדים למקד יותר את עמדתו ולהבהיר אותה, אנחנו בעצם מחדדים את המחשבה שלנו, כפי שאומר הפתגם "מכל מלמדי השכלתי ". על מנת להשיג את הלימוד האיכותי ביותר מן "המורים" שלנו, עלינו לחדד ולהחכים כפי שנאמר אנחנו לומדים את "כללי המשחק". למעשה אני אומר "בדוק בטרם תבלע" מובן שבכל פעם בה אנו מציבים קושיה עלינו לעשות זאת בכבוד, צריך לעדן בביטויים, "סליחה, אבל אני לא מבין את הדרך בה הגעת למסקנה הזאת. לפי מה שהבנתי, נראה לי שיש כאן טעות. אנו חייבים לכבד את דבריו של "המורה" ולהתייחס אליהם ברצינות. אחרת, זה לא יעבוד צריך להכיר בעובדה שיש לו מה לומר. יש הוכחות ליכולת שלו. ואנו צריכים לתת בו אמון בהתאם. לעולם לא נבטל בזלזול את דבריו של "המורה" ונקרא להם 'מגוחכים'. נתייחס לנקודת המבט שלו גם אם תהיה לנו הרגשה שזה בלתי אפשרי, יש כאן טעות, אני יודע טוב יותר...". לא נבטל הכול במחי יד. ניתן לו הזדמנות נוספת להסביר את דבריו, ואז נחשוב שוב. אבל, מתעוררת השאלה..... ומה אם "המורה" טועה באמת?! אם זו המסקנה אליה נגיע בסופו של דבר אז זה הזמן לדבר. אבל רק לאחר בדיקה וניתוח מדוקדקים של דבריו. אין טעם להתנגד סתם כך: "משהו לא נשמע לי טוב". המורה שלי אומר שאפשר להגדיר את המלה "אהבה". האם יש בעיה בלהגדיר אהבה? אולי אני לא אוהב לכבול מלה כזאת להגדרה? או אולי אני פשוט לא מאמין שאפשר להגדיר רגשות? למעשה אני לא מגדיר את הרגש, אלא את הגורם שמעורר רגש זה. למעשה אחת הדרכים לרכישת חוכמה, היא הקשבה אמיתית לזולת, בו בזמן שאנו בעצם קשורים רגשית לעמדתנו. נבחן את עצמנו מתי אנחנו רוצים להתרחק מדעותיהם של אחרים, יתכן שהתחושה נובעת מהרצון שלנו להגנה עצמית משום שאנחנו לא לגמרי בטוחים בעצמנו או אולי יש כאן פשוט עצלות לחשוב או פחד מההשלכות של הדברים. במה זה עומד להתנגש עם דברים ששמעתי קודם והבנתי קודם ובמה זה יפריע לרצון הטבעי או לרצון האישי, לא משנה מאיזה רקע הגענו, לכל אדם יש "פרה קדושה". רק שלפתע אני מוצא את עצמי מנפנף או מבטל את דבריו של המורה כלאחר יד, משום שדבריו לא תואמים לדברים ששמעתי קודם,. זה המקום בו צריך להשקיע את מלוא תשומת הלב. מדהים לגלות את כוחה המוזר של הסכיזופרניה הפנימית שלנו - אנו קוראים לדבר "מגוחך", אף על פי שמתעורר בנו חשד עמוק, למרות שהדברים דווקא נשמעים הגיוניים. החוכמה היא דבר עמוק..... אנו עלולים לחשוב שהבנו מייד, אבל ככל שיחלוף הזמן נצבור ניסיון חיים רב יותר, ונתחיל לחשוף את הרבדים הטמונים מתחת למלים, ישנם אלפי אספקטים שונים שלא חשבנו עליהם. לכן עלינו להמשיך ולחפור. וככל שנעמיק, נגלה כמה שכבות עוד ממתינות להיחשף!
אל תבלע כל מה שאומרים לך. בדוק! שאל שאלות! בחן האם זה הגיוני! אין זה מקרי שאנשים הם פיקחים ומפולפלים, כל אדם מביא איתו מלאי חדש של שאלות ההופכות אותו לפיקח יותר מפעם לפעם. כשאנחנו שומעים משהו חדש האם הדברים נשמעים הגיוניים? האם הרעיון אמיתי או לא? כשאנו שואלים שאלות מאתגרות שמאלצות את האדם שמולו אנחנו עומדים למקד יותר את עמדתו ולהבהיר אותה, אנחנו בעצם מחדדים את המחשבה שלנו, כפי שאומר הפתגם "מכל מלמדי השכלתי ". על מנת להשיג את הלימוד האיכותי ביותר מן "המורים" שלנו, עלינו לחדד ולהחכים כפי שנאמר אנחנו לומדים את "כללי המשחק". למעשה אני אומר "בדוק בטרם תבלע" מובן שבכל פעם בה אנו מציבים קושיה עלינו לעשות זאת בכבוד, צריך לעדן בביטויים, "סליחה, אבל אני לא מבין את הדרך בה הגעת למסקנה הזאת. לפי מה שהבנתי, נראה לי שיש כאן טעות. אנו חייבים לכבד את דבריו של "המורה" ולהתייחס אליהם ברצינות. אחרת, זה לא יעבוד צריך להכיר בעובדה שיש לו מה לומר. יש הוכחות ליכולת שלו. ואנו צריכים לתת בו אמון בהתאם. לעולם לא נבטל בזלזול את דבריו של "המורה" ונקרא להם 'מגוחכים'. נתייחס לנקודת המבט שלו גם אם תהיה לנו הרגשה שזה בלתי אפשרי, יש כאן טעות, אני יודע טוב יותר...". לא נבטל הכול במחי יד. ניתן לו הזדמנות נוספת להסביר את דבריו, ואז נחשוב שוב. אבל, מתעוררת השאלה..... ומה אם "המורה" טועה באמת?! אם זו המסקנה אליה נגיע בסופו של דבר אז זה הזמן לדבר. אבל רק לאחר בדיקה וניתוח מדוקדקים של דבריו. אין טעם להתנגד סתם כך: "משהו לא נשמע לי טוב". המורה שלי אומר שאפשר להגדיר את המלה "אהבה". האם יש בעיה בלהגדיר אהבה? אולי אני לא אוהב לכבול מלה כזאת להגדרה? או אולי אני פשוט לא מאמין שאפשר להגדיר רגשות? למעשה אני לא מגדיר את הרגש, אלא את הגורם שמעורר רגש זה. למעשה אחת הדרכים לרכישת חוכמה, היא הקשבה אמיתית לזולת, בו בזמן שאנו בעצם קשורים רגשית לעמדתנו. נבחן את עצמנו מתי אנחנו רוצים להתרחק מדעותיהם של אחרים, יתכן שהתחושה נובעת מהרצון שלנו להגנה עצמית משום שאנחנו לא לגמרי בטוחים בעצמנו או אולי יש כאן פשוט עצלות לחשוב או פחד מההשלכות של הדברים. במה זה עומד להתנגש עם דברים ששמעתי קודם והבנתי קודם ובמה זה יפריע לרצון הטבעי או לרצון האישי, לא משנה מאיזה רקע הגענו, לכל אדם יש "פרה קדושה". רק שלפתע אני מוצא את עצמי מנפנף או מבטל את דבריו של המורה כלאחר יד, משום שדבריו לא תואמים לדברים ששמעתי קודם,. זה המקום בו צריך להשקיע את מלוא תשומת הלב. מדהים לגלות את כוחה המוזר של הסכיזופרניה הפנימית שלנו - אנו קוראים לדבר "מגוחך", אף על פי שמתעורר בנו חשד עמוק, למרות שהדברים דווקא נשמעים הגיוניים. החוכמה היא דבר עמוק..... אנו עלולים לחשוב שהבנו מייד, אבל ככל שיחלוף הזמן נצבור ניסיון חיים רב יותר, ונתחיל לחשוף את הרבדים הטמונים מתחת למלים, ישנם אלפי אספקטים שונים שלא חשבנו עליהם. לכן עלינו להמשיך ולחפור. וככל שנעמיק, נגלה כמה שכבות עוד ממתינות להיחשף!
