ועוד על דרכים ושבילים
מעוף (טוב לראותך שוב), לחלק השני של הדברים: טוב ורע. מושגים מאד יחסיים. נוכל לדעת אם טוב או רע רק בהשוואה בין ארועים או תקופות. ומה שטוב לנו,- ייראה לאחרים רע... וגם מה שנראה לנו בתקופה מסויימת כך,- בתקופה אחרת ייראה אחרת... ולגבי הציטוט בחלק הראשון,- כ"כ צודק הכותב, כשעולים על דרך חדשה, יודעים לאן רוצים להגיע, אבל לא תמיד יודעים לאן תוביל הדרך. כ"כ חשוב לדעת מה הביא אותנו לצעוד בה. אבל, לא לצעוד קדימה עם ראש לאחור, כי אז לא נגיע לשום מקום. וקטעים נוספים על דרכים וחיים: (ותחשבו על זה...) שבילים / עזריה אלון זכור ושמור: חכם השביל מן ההולכים בו ! אם עלית בו אל תעזבנו, כי הוא צודק תמיד. הנה ימשוך אותך אל שפת הים, בשעה שפניך להרים דווקא ואתה רוצה לנטוש אותו ולקצר, הגעת לשפת מצוק ואתה רוצה לרדת והוא סחור סחור, עולה ויורד ומושך אך הזהר לך מקיצורים! סמוך על דורי דורות של שודדים ורועים, אנשים אשר דרכם אצה להם לא פחות מאשר דרכך אצה לך. בשעליהם כבשו את השביל דווקא כך – אינך מאמין? אדרבה, נסה לך בדרכך אתה והגעת ... או אל מפל ללא דרך, מלבד חזרה על עקבותיך בבושת פנים, או אל שפך אבנים גבוה ועמוק המוביל אותך אל תוהו חצצים ואבני גל או סתם לסבך שלואדיות וגבעות בהם תתעקב לחינם ולשווא. קיצור כזה היא הדרך הארוכה.... "הרים" מתוך "זן ואומנות אחזקת האופנוע" מאת רוברט פרסינג על הרים יש לטפס מתוך מאמץ קטן ככל שאפשר, ובלי התלהבות יתרה. האמת שעל טבעך העצמי להכתיב לך את הקצב. אם אתה נעשה קצר רוח הגבר את הקצב, אם אתה נעשה קצר נשימה, האט. יש להעפיל בהר מתוך איזון בין קוצר רוח לקוצר נשימה. אז, כאשר הינך מקדים לחשוב על הדברים, מפסיקים צעדיך מלהיות אמצעים להשגת המטרה, וכל אחד מהם נעשה למאורע בפני עצמו. מעלה זה – יש לו קצוות משוננים, סלע זה – אוחז בהר בצורה רופפת. אלה דברים שתמיד יש להבחין בהם. חיים המונחיים רק למען מטרה עתידה, הם חיים רדודים. צלעות ההר הן המזינות את החיים, ולא פיסגתו. עליהן מתרחשת צמיחה של דברים, אולם כמובן, בלא הפיסגה לא תוכלנה להתקיים צלעות כלשהן. הפיסגה היא המגדירה את מהותן של הצלעות וכך ממשיכים אנו הלאה. דרך ארוכה לפנינו... אין מה למהר... פשוט צעד אחר צעד.
