אף אחד לא באמת מבין
יש בלגן שלם בכל מה שקשור לחוף אלמוג- גם בית המשפט, כשנדרש לסוגייה לא ממש מצא את הידיים והרגליים בכל הסבך הזה. זאת שמורת טבע, לפקחים יש סמכות כלשהי למיטב ידיעתי עד לקו המים. יש גם סעיף של אי ציות להוראות פקח למרות שזה כנראה מותנה בסעיף אחר (למשל אם הפקח אומר לך להתפשט סתם כי בא לו אתה כנראה לא תואשם באי ציות או בהפרעה לעובד ציבור בתפקיד). לחלקם יש עדיין את האמונה שאסור לצלול בגנים, ופה ושם גם חלומות על איזה ממשק צוללים שיגביל כניסת צוללים לכל האזור בערך מתור ים ועד לטאבה (למעט צלילות מודרכות, כמובן).
בנוסף, יש את קו המצופים שגם עליו הדעות חלוקות. האם הוא נועד על מנת ששחיינים לא יעברו אותו או בכלל להגביל את סירות הזכוכית, ואיך זה קשור לצוללים? יש את הנושא של כלי שייט במרחק 300 מטרים מחוף רחצה (אתה יכול להיות בטוח שסירות הזכוכית מגיעות ה-ר-ב-ה יותר קרוב מזה). מצד שני, זאת שמורת טבע לא באמת חוף רחצה מוכרז. נדמה לי ששמורות טבע תחת חסות של משרד הפנים, לא בטוח.
חוץ מזה שכחנו את רב חובל הנמל, שכל החוף בכלל רשום על שמו כשטח עתודה של הנמל ובטוח שהוא זה שקובע ומחליט מה יקרה שם והכל בסמכותו ובסמכות משרד התחבורה.
סירות הזכוכית טוענים שהקרבה לחוף היא פרנסתם, קייט-סרפרים בכלל חושבים שזה השטח שלהם ובכל הבלגן הזה אנחנו רוצים לצלול בלי שיבלבלו לנו את המח ויטרידו אותנו (וכאמור- גם בלי לעשות בדיקות חוזק לחרטום של סירה VS הגולגולת שלך).
ויש גם את חוק הצלילה/משרד הספורט/רשות הצלילה, עם איזה סעיף ערטילאי על איסור צלילה במקומות אסורים. ניסית פעם לקבל מידע מהם (אתה יודע, יש פרסומת על חוק חופש המידע בלה בלה בלה) מיהם בדיוק אותם אתרים שאסורים לצלילה, למה וכמה? בהצלחה עם זה, רק לא לעצור את הנשימה בהמתנה...
בטח שכחתי מפאת השעה עוד כמה בוחשים בקלחת הבלגן הזה (חברת ביטוח, כבר אמרתי?), שמערב לפחות שלושה משרדי ממשלה שונים ואינספור גופים ממשלתיים שונים (ואפילו מעורבות של ממשלה זרה- לא פחות ולא יותר מאירן, על חלק מתחום השמורה) כולם רוצים מסיבותיהם נתח קטן מפיסת החוף העלובה שנותרה פנויה באילת. תאמין לי אחרי ניכויי קצא"א, ריף הדולפינים, נמל אילת, חיל הים ומרינות למינהן- לא נשאר באמת הרבה.
נראה לי הדבר האחרון שאתה רוצה זה להתחיל להתווכח עם פקחים ולהוכיח את צדקתך בבתי המשפט. זה עסק יקר, מתיש ולא פעם יוצאים בשן בעין אפילו אם צודקים. גם פרשת המוסקטרים ודרך המשי לא היתה בדיוק קייטנה לאף אחד מהקשורים לפרשה, ולמיטב ידיעתי הדלה הסתיימה בסופו של דבר בפשרה משפטים עם רשות הצלילה/מדינת ישראל, כנראה עם לא מעט עוגמת נפש וטעם מלוח בפה.
אז איך אפשר שלא לסיים בלי קלישאה: אל תהיה צודק, תהיה חכם
