דרך הלוחמים (6)

[שרון222]

מיניות../images/Emo18.gif

מידע על\קישורים אודות\תודה

 

[בן טל-שחר]

בקשה ספציפית יותר

היענותך לבקשות הבאות תגרום להיענות מדוייקת יותר לבקשתך: 1. הסבירי את כוונתך במלה "מיניות". מה זה "מיניות"? קיום יחסי מין? הדימוי העצמי שלנו כאנשים מיניים? ההפרדה בין המינים (גברים - נשים)? משהו אחר? 2. לאיזו מטרה?

 

[שרון222]

שלום אני בן (זכר)

מיניות, ה"עניין" הזה שגוזל משאבים רבים, רבים רבים מאוד מאוד. מה אפשר לעשות איתו, למשל?? קראתי, שעל הלוחם לשמור על ה"אנרגיה" המינית שלו. אפשר לקבל מידע בכיוון הזה? ודרך אגב אני מוצא שזה בלתי אפשרי ((( בעליל. מה אפשר לעשות בנידון? ועוד דבר, למה לשמור עליה? מה קורה אם היא מבוזבזת? מה קורה אם היא נאגרת? האם ניתן לאגור אותה לעד? איך אפשר להשתמש בה. איך אפשר לאגור אותה. אז זהו. ותודה

 

[בן טל-שחר]

היי, שרון ../images/Emo24.gif ברוך הבא! ../images/Emo13.gif

המיניות?... ובכן, אני אגיד לך כמה דברים:

האנרגיה המינית לכשעצמה היא חלק מאיתנו - והיא לא קשורה בהכרח ל"סקס". ב"סקס" אנחנו משתמשים באנרגיה המינית - זה נכון - לצורך הולדת ילדים. וההנאה שאנחנו חווים תוך כדי כך היא דבר נוסף, אבל האנרגיה היא זו שיוצרת ילדים - כך שאנחנו בהחלט מאבדים משהו מעצמנו בתהליך, גם אם לא נוצרים ילדים. חלקית, אפשר לשחזר את האנרגיה הזאת, אבל לא באופן שלם. זה, פחות או יותר, מה שנראה לי כיום. אבל יכול להיות שאני טועה לחלוטין לכל כיוון שהוא.

דבר שעזר לי מאוד למנוע בזבוז זה, הוא הדימוי הפשוט שכל טיפה שיוצאת לי מהזין, היא בעצם טיפה מעצמי, טיפה של בן (זה שמי). ואני קטן יותר בטיפה. ועוצמתי קטנה יותר בטיפה. אז נכון, יש לי הרבה טיפות, אבל זה בכל זאת קצת גורם לחלחלה...

דבר נוסף שעזר לי הוא ללמוד לגמור מבלי לשפוך.

ודבר נוסף שעזר לי הוא ללמוד לבצע שחזור, חילופי כוחות, החזרת כוחות. אוהב בן

 

[שרון222]

בן

איך אתה יכול לגמור בלי לשפוך?

 

[בן טל-שחר]

דרך הלוחמים (6)

בדרך הלוחמים אין שיפוט, מפני שאין מה לשפוט. מי אנחנו שנשפוט? מי שם אותנו לשפוט את היקום? את עצמנו? את הסלעים? את הכוכבים? התשובה על כך ברורה: אנחנו שמנו עצמנו. לא-לוחם שם עצמו כשופט. תפקיד השופט הוא מייגע - והוא תובע מאיתנו התמסרות רבה. ברגע שהתחלנו לעשות אותו ולמלא אותנו, אנחנו מגלים שהוא ממכר. אנחנו מתחילים לעשות אותו ללא הרף. הוא מחלחל בהדרגה לתוכנו ומופיע ביותר ויותר רבדים. זה כמו וירוס מחשבים. אנחנו עושים אותו עוד ועוד ועוד, ביחס לכל דבר ולכל עניין. הוא מתפשט בהדרגה לכל מישורי התפקוד שלנו. בכולם מופיע מרכיב של שיפוט. לוחם איננו שופט. אלה הם שני תפקידים שונים. "לוחם" הוא תפקיד אחד; "שופט" הוא תפקיד אחר. אי אפשר לבצע את שניהם. צריך לבחור... במה אתם בוחרים?

 

[xrona]

שלום לכולם

הגעתי לפורום דרך deep ocean. קראתי קצת חלק מהמאמר על "מהי דרך הלוחמים" והתחברתי מאד למה שכתוב.

 

[אשכר]

טוב.

 

[deep ocean]

הי רונה, ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

נו, קראת כבר את כל המאמרים? תהני מהקריאה ומהשהייה פה

אה, וכל שאלה שיש לך, פשוט תשאלי בכיף!

 

[בן טל-שחר]

היי, רונה! ../images/Emo24.gif

למה התחברת, למשל?

 

[Yin]

עבודת הסיכום ויום כיפור

בהמשך לדיונים שונים שהיו כאן, ולדעתי שיש משמעות רק ל"אני" ולא לאל, כלומר מה שקוראים בין אדם למקום = בין אדם לעצמו, וגם שהתפילות ביהדות הינן כלי שמאפשר התנתקות מהיום יום (סוג של מדיטציה). חלפה מחשבה במוחי: מה שעושים ביום כיפור הוא בעצם מדיטציה + עבודת שיחזור / סיכום על השנה האחרונה. זו, כנראה, המשמעות האמיתית של היום. ולא, כמובן, עבודת האלוהים. מה דעתכם? Yin

 

[Dazed&Confused]

לפי דעתי

אולי יש בזה קצת מרעיון של עבודת סיכום, אבל זה אפילו לא מתקרב לזה. סה"כ המאמינים מבקשים סליחה וכפרה על כל מה שמוגדר לפי התנ"ך כחטא. מי שיותר מתכוון אולי מענה את נפשו, מהרהר בזה... מן הסתם גם השנה החולפת מסתכמת. אבל זה לא מתקרב לדיוק, ההתכוונות, הרעיון הכללי ואופן הביצוע של עבודת הסיכום. והצום עצמו, באמת מאוד טוב מבחינה מדיטטורית. יש גם התנתקות מסוימת, הגוף נחלש ואפשר לשים יותר לב לרבדים יותר עמוקים שלנו. גם בצום יותר קל לצאת מהגוף או להיכנס לחלום באופן מודע בגלל שתחושת הגוף פחות חזקה, ואפשר לאבד אותה יותר בקלות.

 

[Yin]

חשבתי יותר בכיוון של

אם עושים כל שנה אז מספיק יום אחד, בשביל פעם בתקופת חיים צריך יותר. בדיוק כמו לרחוץ כלים אחרי האוכל או פעם בחודש. ועזוב את התנ"ך הוא ממש לא קשור לדעותי.

 

[בן טל-שחר]

הפרופורציה נראית לי אחרת:

אם עושים פעם בשנה אז מספיק שבועיים-שלושה של עבודה אינטנסיבית, אולי. אבל זה רק אחרי שנה-שנתיים של עבודה אינטנסיבית שנעשתה בשביל כל השנים של הילדות וכולי. לא נראה לי שיום הכיפורים קשור לסיכום או לשחזור.

 

[wu-wei]

כמובן! אלא מה? ואוסיף גם: היתנקות

 

[deep ocean]

כמובן שלוחם.

 

[בן טל-שחר]

אסור למנוע מעצמנו דברים

הכותרת סותרת את עצמה, מפני שהמלה "אסור" כבר רומזת על מניעה. אז המשפט הנכון יותר, אולי, יהיה: מניעה-עצמית היא סוג ערמומי של בזבוז אנרגיה. והכי נכון!!!!!!!!!! יהיה להגיד: אינך צריך/צריכה למנוע מעצמך שום דבר!!!!!!!!!!! לא-לוחם מונע מעצמנו דברים, אוסר על עצמו לעשות דברים מסויימים. הוא מפתח מאבקים סביב דברים אלה - ואז יש בפניו שתי אפשרויות עיקריות: 1. לא להצליח במאבקיו - ואז לכעוס על עצמו ולזלזל בעצמו. 2. להצליח במאבקיו - ולהרגיש שהוא עשה דבר גדול בכך, בו-בזמן שהוא בעצם בזבז את האנרגיה שלו על מאבקים חסרי-ערך ותועלת, כי הרי זה לא באמת משנה מה אנחנו עושים ומה אנחנו לא עושים. הלוחם איננו מונע מעצמו דברים. הלוחם איננו שופט. בכדי להיות שופט, צריך לוותר על להיות לוחם. בשביל לחיות לוחם, צריך לוותר על להיות שופט. כדי למנוע מעצמי דברים, אני צריך לחשוב "זה עדיף, זה פחות עדיף" ואני גם צריך להפעיל שליטה על עצמי: "זה אסור לי לעשות... למה? כי החלטתי. למה? כי זה לא טוב לי". לדוגמא, אני יכול לחשוב לעצמי: "המממ... בא לי עכשיו לספר לשולמית על המקרה עם חיים... אבל... רגע... זוהי ´רכילות´ והרי הבטחתי לשמור על טוהר המלה... אז אני אתאפק... אוף... זה כל כך קשה לשמור על טוהר המלה... זה לא כיף לשמור על טוהר המלה... כן, זה מדכא לשמור על טוהר המלה..."

(הבנתם את האבסורד?

)

בשרשור מרתק על "הטורף", כתבתי על מניעה עצמית: "כאשר אנחנו עומדים ברוטינה מחמירה שקבענו לעצמנו, כולל הימנעויות מסדרה של דברים שקבענו לעצמנו כי הינם מזיקים, כולל שגרה המלאה באימונים ובעשיות שהחלטנו עבור עצמנו, אין לנו שום ברירה מלבד להרגיש דבר אחד: שאנחנו מדהימים! גאונים! מתקדמים נהדר! וזאת בזמן שכל מה שאנחנו עושים באמת, הוא להתקבע בתוך עצמנו. "הטורף" מאוד אוהב את ההתקבעות הזאת. הוא מעודד אותה בטירוף. כל דבר החורג ממנה נפסל מיד. רק באמצעות שגרה ועשיה החוזרת על עצמה הוא יכול לשלוט בנו ובמעשינו (עשיה חיצונית... ופנימית). סוג המשמעת העצמית הנוגד את הטורף, אם כן, איננו אותו סוג של מניעה עצמית, או של רוטינות מחמירות. סוג המשמעת העצמית הנוגד את הטורף, הוא היכולת שלנו לעשות דברים שאינם עולים בקנה אחד עם הציפיות שלנו, דברים שלא התכוננו אליהם מראש. מניעה עצמית הינה סוג של מאבק, שבו צד אחד יוצא מנצח. חוסר משמעת עצמית הינו אותו מאבק בדיוק, שבו הצד השני יוצא מנצח. איזה מהם גרוע יותר? בעיקרון, שניהם שווים, שניהם הינם אותו מאבק בדיוק. ההפסד שלנו הוא עצם קיום המאבק! למעשה, מניעה עצמית היא גרועה יותר מחוסר משמעת עצמית, מהסיבה שתיארתי בתחילת ההודעה: היא מאלצת אותנו לחשוב שאנחנו עושים דברים גדולים ונהדרים, בזמן שכל מה שאנחנו בעצם עושים הוא להפוך את עצמנו לרובוטים."

מתוך "ספר ההדרכה לטורף המצוי": "פושע אחד פורץ לבית שבו שהו באותו זמן אישה ובעלה. בעזרת איומי סכין הוא מצווה על הבעל לעמוד במרכז הסלון, מצייר סביבו עיגול ופוקד עליו לא לצאת מהעיגול. לאחר מכן הוא אונס את אשתו של הבעל, אוסף את כל דברי הערך שלהם ונמלט מהמקום. "איך שהוא סידר אותנו, אה?" אומרת האישה. "איזה סידר, מה סידר", מתרברב הבעל, "יצאתי מהעיגול לפחות 3 פעמים והוא אפילו לא הרגיש..." בדיחה זו, כמו הרבה בדיחות אחרות, מתמצתת עיקרון חשוב של צורת הפעולה, שתאפשר לך בקלות רבה מאוד לשמור את האדם שאת מודעותו אתה טורף, תחת בקרה. במשפט אחד, העקרון המעשי הינו: גרום לו להרגיש שמעשיו ומחשבותיו הינם רבי-ערך - ושהוא מתקדם נהדר!!! זה קל מאוד. על כל דבר אשר חורג ולו במעט מנתיבי השגרה שלו, אתה יכול ליצור מעין הדגשה ולהציג זאת כ"התקדמות גדולה" או "נצחון" או "הישג". באופן כזה, אפשר להוליך כל אחד שולל במשך חיים שלמים. הוא ירגיש שהוא משתנה, מתקדם, מצליח, מנצח - ובעצם הוא יישאר תקוע מבחינתנו בדיוק באותו מקום, חסר צלילות, איננו מסוגל לראות את עצמו במיל. גרום לו להרגיש שמה שהוא עשה או נמנע מלעשותו, הינו רב-ערך! אתה יכול לקחת את הדבר הפעוט ביותר ולהפוך אותו לרב-ערך, פשוט על ידי כך שתיצור מאבק סביב אותו דבר, שתתנגד לו, שתנסה למנוע זאת. ואז, ברגע שהוא יצליח להתגבר בכל זאת על ההתנגדות הפנימית שלו, או על הצורך הפנימי שלו, הוא ייצא מנצח במאבק - והוא ירגיש מצויין. "כן, כן", חשוב בתוך ראשו, "הצלחתי! אני גדול! אני כביר! איזו התקדמות רבת-ערך!" כמובן, אלה הן רק דוגמאות; השתמש רק במחשבות העולות בקנה אחד עם המבנה הנפשי השטחי הספציפי של אותו אדם (מעבר למבנה השטחי, אין שם דבר, אבל אסור שהוא יגלה זאת - אך על זה בפרק אחר). קל מאוד מאוד לגרום לכל אדם להרגיש נצחון גדול, כאשר הוא מצליח להימנע מדברים מסויימים בעקביות. יש אפילו אנשים שמקדישים לכך את חייהם. הם קרויים "נזירים" והם מאוד מאוד מרוצים מעצמם. דרך זו על כל נספחיה ונגזרותיה, הנה יעילה מאוד לצורך השארת אותו אדם תחת בקרה. אין כל סיכוי שבעולם שהוא יבחין בגיחוך שבמצבו, מכיוון שהוא נוטה לראות בעובדה שהוא לא עושה סדרה מסויימת של מעשים, הישג כביר. הסיבה לכך היא שהוא מייחס חשיבות רבה לעשייתם או לאי-עשייתם של דברים. לפיכך, מתן חשיבות לעשיה או לאי-עשיה של דברים הינה קוד-המפתח של רוב שיטותינו (אך גם על כך בפרק נפרד). לסיכום, קבע גבולות, הודע שהם חשובים, צור מאבקים רבים סביב הצורך לשמור על גבולות אלה, תגמל את האובייקט על כל נסיונותיו לחרוג מגבולות אלה ו/או להיאבק בהם, תגמל באופן חריג ומיוחד את האובייקט על כל הצלחה בנושא החריגה מגבולות אלה. באופן כזה ינהל האובייקט את כל חייו סביב הצורך לעשות או לא לעשות דברים מסויימים - והמזון שלנו יישאר זמין."

בשרשור מרתק שכלל דיון על מין, כתבתי: "כל זמן שאתה לא מונע מעצמך דברים אז הכל בסדר - מותר לך להתנזר ממין. ברגע שאתה מתחיל למנוע מעצמך דברים, להילחם בעצמך, להכתיב לעצמך תכתיבים, "זה כן וזה לא" - באותו רגע אתה מפסיק להיות לוחם למנוע מעצמך דברים = לקבע את עצמך = להתרחק מדרך הלוחם. זהו חוק מאוד בסיסי וחשוב, שהתנזרות כפויה מדברים (כלומר, שאתה רוצה לעשות משהו אבל מונע מעצמך לעשותו) הינה הרסנית ומסוכנת."

 

[bigfish]

...יפה... אבל דרושה הבהרה..........

בן, האם המצב שאתה מתאר הוא מצב שאתה מכיר מניסיונך האישי, או שמא אתה מאבחן אותו באנשים אחרים?

 

[m_katzmann]

אנחנו כולנו פוסעים בדרך פתלתלה../images/Emo58.gif

היי שלומי, אנחנו כולנו פוסעים בדרך פתלתלה. כל אחד מאיתנו בנה סביבו חומות בצורות של פחדים והכחשות ודפוסי חיים ולשבור חומות זה כל כך מלהיב

, אך יחד עם זה - זה כל כך מפחיד ולא פעם אנחנו מעדיפים להתכסות בעוד שכבה רק כדי שלא נחוש שוב את הפחד הזה שמשתק אותנו, אבל אף אחד כאן לא יוכל לאמר לך: זה המרשם הבטוח אל האושר. אנחנו כולנו בדרך אליו. יש בינינו כאלה שרצים אליו, יש בינינו כאלה שהולכים אט אט אליו, יש בינינו כאלה שיגיעו אליו ויש כאלה שהאושר ישאר בשבילם תמיד רק התקוה. הדרך פרוסה לפניך ורק אתה יודע איך לפסוע בה, רק אתה יודע מה שהכי מתאים לך. סמוך על עצמך ועל חושיך הם הובילו אותך כבר כברת דרך ארוכה. וגם אם יש ירידות הן ירידות שמשם אפשר רק לעלות ואין קפיצות דרך ואין מרשם קסמים. אנחנו כאן כדי לתמוך האחד בשני, אך העבודה היא של כל אחד מאיתנו. שולחת לך קרן אור חמימה של יום שבת שלו ורגוע ומקווה לשמוע כאן עוד ממך על דרכך, על חוויותיך, כי הן אלה שיאירו את דרכי שלי.

מאיה

 

[בן טל-שחר]

איזו הודעה יפהפיה!