דרך הלוחמים (2)

[אשכר]

אני מסכים עם כל מה שכתבת

התשובה של גבי מדויקת ועניינית יותר מהתשובה שלי. ולמי שרוצה להתעמק בדקויות: כשאני אומר שויון נפש, אני לא מתכון לאדישות או לאיפוק. אני מתכוון לא לפַתֵח כעס או שינאה בתגובה לזכרונות ולארועים ולאנשים.

 

[Talia E]

אם נדייק...

הרשימה אינה רשימה של אנשים שאת צריכה לסלוח להם, או אנשים חשובים בחייך, אלא - בשאיפה - רשימה של כל האנשים שפגשת אי פעם. הרשימה היא כלי עזר לשחזור חייך. אולי אם תתחילי לעשות רשימה, תרגישי קצה של משהו. אם תנסי להתחיל רשימה כזו (לא חייבים לסיים הכל בפעם אחת!...) - שתפי אותנו במה שקרה אצלך. מאחלת לך יום טוב והרמוני.

 

[ש1234]

טליה, אשכר ומגבי, ../images/Emo51.gif על ההבהרה

עשיו אני מבינה מה זאת עבודת הסיכום. נראה לי שעבודה זו יכולה לעזור לי לשחרר חלק מהכעס אותו אני חשה כעת למרות שרשימה של כל מי שאי פעם פגשת? לא נראה לי שאזכור, אבל כדאי שבקרוב אתחיל לעשות את זה. אשתף אותכם כשאתחיל תודה

 

[בן טל-שחר]

3 תשובות טובות ../images/Emo13.gif

1. קודם מכינים, אחר כך שואלים

2. עוברים איש-איש וסולחים לו, במטרה להשתחרר מהמטען שאנחנו נושאים בקרבנו (להיות קלים יותר). לא סולחים לו בשבילו, אלא בשבילנו. במקום "סולחים לו" אפשר להגיד "מוותרים על המטען המכביד בקשר לאותו אדם". איך יודעים סלחנו? אם אין בנו עוד תגובה רגשית ביחס אליו. כלומר, אם נחשוב עליו או נראה אותו, לא יתכווץ לנו החזה. אחרי שעברנו על הרשימה, אנחנו עושים רשימה חדשה - האנשים שלא הצלחנו לסלוח להם. כלומר, הרשימה הצטמצמה. ואז לוקחים את האנשים ו... (המשך יבוא?) 3. מגיעים לאוסף חדש של זכרונות - וחיים אותם מחדש. בתוך כל זכרון מבצעים החזרת כוחות עם כל הגורמים המשמעותיים בו.