../images/Emo210.gifהמשך../images/Emo63.gif../images/Emo26.gif../images/Emo9.gif
פבלו עלה למסדרון חדרי הבנות. פתאום ליד לוח המודעות שליד הדלתות הוא נתקל בגלוריה. "גלוריה! כמה זמן לא התראינו!" גלוריה:"כן..זמן רב מאוד. מה אתה עושה בשטח של הבנות?" פבלו:"אמממ....אמ...אני? אני...אני...אני צריך לתת משהו למריצה." גלוריה:"ומה יש לך בשקית?" פבלו:"מתנ...אמ....ספרים...כן יש לי בשקית ספרים!! אני צריך להביא למריצה ספרים כדי שתלמד למבחן..את יודעת..היא לא אחת שמבינה בזה". גלוריה:"כמובן, אך לא אוכל לתת לך להכנס לחדר הבנות." פבלו מוציא שטר של 10 דולר מהכיס. גלוריה:"אני מצטערת,לא תוכל לשחד אותי...זה בניגוד לחוקיו של המנהל החדש". ופבלו מוציא עוד שטר של 5 דולר מהכיס... פבלו:"את יודעת..את נראית נורא יפה היום! הקיץ עשה לך רק טוב!" וגלוריה עונה:"באמת? תודה לך. טוב נו...תיכנס אבל מהר! פבלו:תודה גלוריה! ידעתי שלא תאכזבי אותי! פבלו מתקרב לעבר דלתה של מריצה,אך עוצר. פבלו:"אה ו...גלוריה!" גלוריה:"כן?" פבלו:"מי הוא המנהל החדש בדיוק?" גלוריה:"הוא בן של חבר ותיק של דונוף..הוא נורא רציני." פבלו:"אה..תודה". ופבלו נכנס לחדרן של מריצה ולוחן. מריצה שומעת את טריקת הדלת,מסתכלת לעבר כניסת חדרן, ורואה מולה את פבלו מחזיק בידו זר פרחים ענק ויפיפה וקופסאת שוקולדים צרפתיים. היא לא הסתכלה על המתנות, מה שעניינן אותה באותו רגע זה רק פבלו. היא רצה לעברו בעודה צורחת:"פבלוווו!!!!!!!!!!!!!!" והוא מחייך חיוך מאוהב. "מריצהההההה!!!!" והם נוחתים על המיטה ומתחבקים ומתנשקים. פבלו:" אלו מתנות בשבילך,אהובתי. זר פרחים יפה כמעט כמוך, ושוקולדים מתוקים גם לא יותר ממך." ומריצה עונה:" באמת ,לא היית צריך!!!!" וזולגת דמעה על פניה מרוב התרגשות. "גם אני הבאתי לך משהו" והיא מושיטה לידו שקית. הוא מוציא מן השקית משהו עטוף, קורע את העטיפה ולפתע עיניו הוא רואה שעון יוקרתי שחרוט עליו בצד: 'Marizza y Pablo 4 ever' . הוא מחבק אותה בכל כוחו ואומר:"זה מקסים". ומיה עוצרת אותם באמצע:"כל העניין הזה ממש מרגש, ואני מצטערת להרוס אבל....פבליטו!!! התגעגעתי!". ופבלו מצחקק ואומר:"גם אני, מיה". ולוחן עוצרת אותם:"טוב טוב מיה תפסיקי! למה להרוס רגע כזה?!?!? עכשיו צריכים לפזר את ההפגנה! כבר לא נשאר פה מקום בחדר..צפוף מדי." וכולם צוחקים.ומיה נזכרת:"אוי לא! שכחתי שויקו ופלי מחכות לי במזנון,צ'או!". ולונה אמרה:"אוי גם אני צריכה ללכת! ניקו מחכה לי...להתראות!". ואז פבלו אמר למריצה:" מריצה,יש לי עוד הפתעה קטנטנה בשבילך. אבל בואי, היא בחדר שלי, בואי נלך לשם". ומריצה ענתה:"אוקיי! אבל אז לוחן תשאר פה לבד"... ולוחן מיד קפצה:"לא,לא, לכו אני בסדר אני ארד למזנון".... ומריצה אמרה:"את בטוחה?". ולוחן ענתה:"בטוחה! לכי." מריצה ראתה שלוחן מדוכאת..אך יצאה. מריצה ופבלו הלכו לחדרו של פבלו שיראה לה את הפתעתו. ולוחן יצאה מהחדר גם היא. היא ישבה בשולחן בודדה, והיה נראה כאילו היא חיכתה למשהו, או ציפתה למישהו או למשהו.. ולאחר 5 דק' הגיע מרקוס ושאל:" מישהו יושב פה?" ולוחן ענתה בבהלה:"אמ....אה...לא..אתה יכול לשבת." וחיוך עלה על פרצופם של השניים. "אז...מרקוס..מה עשית בקיץ?" מרקוס:"אני חזרתי הבייתה ולמדתי.....ואת?" לוחן:" בערך חודש ישנתי בביתה של מריצה, וחודש ישנו שתינו בבית ספר". מרקוס:"אה...כמה נחמד מצידה לארח אותך בביתה..". לוחן:"כן....הא?" ולוחן תקעה את מרפקיה בשולחן ובהתה במלחיה. מרקוס:" קרה משהו?" לוחן:"אתה עדיין מרגיש משהו כלפייה נכון?" מרקוס:"מה פתאום! כלומר, בעבר חיבבתי אותה, אבל את יודעת ש... לוחן:" ש.....? מרקוס:"ש...שש...שעכשיו אני מחבב אותך..". לוחן:"אתה באמת מחבב אותי?! מרקוס:"לא הייתי צריך להגיד את זה ,נכון? לוחן:"לא! כלומר, מה פתאום! אני באמת שמחה שאמרת לי.