TiNkEr BlAcK
New member
"דרך הייסורים"
בצהריי יום שישי הזה, כמו כל יום שישי, יושבת אני עם צלחת מלאה באורז אדום (משהו-משהו!) וחתיכת טופוטבע. כמנהגי, פותחת אני את העיתון ומתחילה לקרוא להנאתי. דף, ועוד דף, ועוד אחד. לפתע, בעמוד.. 84, אם אני לא טועה, (כן, אני לא טועה), נפתחת מולי כתבה, ושמה "דרך הייסורים". חשבתי לעצמי- "עוד ויקי כנפו אחת שעושה צעדות הפגנתיות?" והתכוונתעי להעביר דף. לפתע אני רואה תמונה גדולה, של שתי כבשים, מוציאות ראש מחלון קטנטן, פצועות וחבולות. קראתי את התת כותרת: מיליוני כבשים ועגלים נדחסים לספינות משא ושטים בתנאי סבל במשך שבועות מאוסטרליה למזה"ת. ביבשת שבה נחשבת השחיטה הכשרה להתעללות לא מוכנים שהיא תתבצע בשטחה, ובישראל אין מספיק שטחי מרעה כדי לגדל את החיות קרוב למשחטה. גם על היבשה זוכות הנהמות המותשות ליחס מחפיר. מסע האימה של המקנה האוסטרלי בדרך לצלחת שלכם. התחלתי לקרוא. כולי המומה. חצי ממני שמח שסוף סוף זה בא לתודעת הציבור, דרך הייסורים הנוראה הזו. חצי רוצה לבכות על מר גורלם של הכבשים ועגלים המסכנים הללו. לבסוף החצי השני ניצח. בכיתי. תקראו את הכתבה ותנסו בבקשה לעזור לי להשקיט את המצפון הזה, שלא נותן מנוח. למה הם צריכים לעבור את כל זה בשביל שבסופו של דבר ירצחו אותם?!?! אוף, לעזאזל. אם אני מרגישה ככה, מה צריכים להרגיש אלה שאוכלים אותם?!?...
דרך הייסורים, הא?.. אני בטוחה שרוב האנשים יקראו, ירחמו לחצי שניה וירוצו לאכול את הצלעות כבש העסיסיות שמחכות להם על האש. הרי הם בסה"כ חיות...
בצהריי יום שישי הזה, כמו כל יום שישי, יושבת אני עם צלחת מלאה באורז אדום (משהו-משהו!) וחתיכת טופוטבע. כמנהגי, פותחת אני את העיתון ומתחילה לקרוא להנאתי. דף, ועוד דף, ועוד אחד. לפתע, בעמוד.. 84, אם אני לא טועה, (כן, אני לא טועה), נפתחת מולי כתבה, ושמה "דרך הייסורים". חשבתי לעצמי- "עוד ויקי כנפו אחת שעושה צעדות הפגנתיות?" והתכוונתעי להעביר דף. לפתע אני רואה תמונה גדולה, של שתי כבשים, מוציאות ראש מחלון קטנטן, פצועות וחבולות. קראתי את התת כותרת: מיליוני כבשים ועגלים נדחסים לספינות משא ושטים בתנאי סבל במשך שבועות מאוסטרליה למזה"ת. ביבשת שבה נחשבת השחיטה הכשרה להתעללות לא מוכנים שהיא תתבצע בשטחה, ובישראל אין מספיק שטחי מרעה כדי לגדל את החיות קרוב למשחטה. גם על היבשה זוכות הנהמות המותשות ליחס מחפיר. מסע האימה של המקנה האוסטרלי בדרך לצלחת שלכם. התחלתי לקרוא. כולי המומה. חצי ממני שמח שסוף סוף זה בא לתודעת הציבור, דרך הייסורים הנוראה הזו. חצי רוצה לבכות על מר גורלם של הכבשים ועגלים המסכנים הללו. לבסוף החצי השני ניצח. בכיתי. תקראו את הכתבה ותנסו בבקשה לעזור לי להשקיט את המצפון הזה, שלא נותן מנוח. למה הם צריכים לעבור את כל זה בשביל שבסופו של דבר ירצחו אותם?!?! אוף, לעזאזל. אם אני מרגישה ככה, מה צריכים להרגיש אלה שאוכלים אותם?!?...