"דרוש ניסיון קודם"

[john woo]

"דרוש ניסיון קודם"

בכל בתי הספר לאומנויות לחימה שראיתי (פיזית או משיטוט באינטרנט), אין תנאי הכרחי לניסיון קודם על מנת ללמוד. זה כמובן, מאד הגיוני. האם כיום יש מקומות בהם, המורים מלמדים רק כאלו בעלי רקע כלשהו באומנויות לחימה? אני לא מתכוון לסמינרים בהם מורה ידוע מלמד חומר מסויים, וכל מתאמן (ותיק או מתחיל), לוקח את הדגשים אשר מתאימים לו באותה נקודת זמן. אני מניח שפעם, כשהעיסוק העיקרי בחיים של אותם מתאמנים היה לשכלל את עצמם לחימתית, היתה הפרדה יותר ברורה. כלומר, תלמידים מתחילים למדו אצל מורה X, ולאחר זמן מסוים עברו למורה Y. מה דעתכם, זה קיים גם היום?

 

[shlomym]

בוקר טוב ג'ון.נסיון קודם....

לפעמים מהווה מכשול או עכבה. לעיתים,יותר קל למלאות כוס "ריקה" מלמלאות כוס "מלאה" במיים "עכורים"

בכל שפה(א"ל היא שפה) יש ללמוד את הא' ב',ואז להתקדם. אם יש דמיון בין השפות,יהיה יותר קל למתרגל לצמצם את הפער ולהתקדם. אם השוני הוא רב ומהותי,יש צורך ב"הריסה" למטרת בנייה מחדש,מה שיקח יותר זמן. לכן ,כמו תמיד ,הדברים הם יחסיים. יום טוב

 

[john woo]

ואם עוסקים בסגנוונות אשר

דומים מבחינת הקונספט? ברור שמי שלמד שוטוקאן 10 שנים לא יוכל ללמוד חומר מתקדם בטאי צ'י. אני מתכוון לדוגמאות של מורים לטאי צ'י, שעשו השלמה אצל מורים לשינג אי למשל. אני לא מכיר את ההבדלים בין סגנונות הווינג צ'ון, כך שאני לא יכול לתת לך דוגמה ספציפית שקשורה בך. אבל אם אתה, שלומד ווינג צ'ון בזרם מסויים תוכל ללמוד ממורה ווינג צ'ון אחר. ברור שאם "השפה" שלך ושל המורה השני הינה שונה, אז תצטרך ללמוד את ה-א' ב' בסגנון שלו. אבגל אם הקונספט דומה, אני מניח שלא תצטרך את הא' ב', אלא תקפוץ ישר ל"מים העמוקים" בסגנון שלו. מקווה שהייתי יותר ברור

 

[john woo]

אבגל=אבל

 

[shlomym]

יפה אמרת,דוגמא מהחיים:

המורה שלי למד זרם בוינג צ'ון מסויים HKM,ולאחר שינה אותו ל -WSL מסיבותיו שלו. האתאקלמות היתה מהירה מאד,מהסיבה שהזרם החדש פשוט יותר ולכן עובד יותר.בWSL יש יותר עבודה בזוגות,ספארינג וכו' ופחות תרגולים שנחשבים "מיותרים" ועוד. ההתאקלמות של כולנו יחסית הייתה מהירה מאד. יכולת התאקלמות תנועתית היא משתנה בין אדם לאדם. אין ספק,שהקונספט דומה,יש סגירת פער מהירה,ומעבר להילוכים גבוהים יותר. יש זרמים אחרים ,עם משקל 100% על רגל אחורית,ואז הרבה דברים משתנים.לכן אולי ההמרה תהיה ארוכה יותר. אני יכול לומר לך,שהמון קונספטים שאני משתמש בעמידה,עזרו לי גם בקרקע,ולכן ההתקדמות היתה מהירה משל מתחיל.

 

[shlomym]

תיקון-ההתאקלמות

 

[john woo]

בווינג צ'ון

שאתה עושה, יש קרקע?

 

[shlomym]

לגבי קרקע

בכל הא"ל הסניות ,אין קרקע,כולל וינג צ'ון. את הקרקע אני לומד מאלה שמומחים בזה, מהחברה של הג'וג'יטסו. לשמחתי,לא רק שלא מצאתי סתירות,אלא אף מצאתי מכנה משותף מאד גבוהה,לעבודתי מעלה. אני מודיע לחברה שלי,שמי שרוצה ללמוד קרקע באופן איכותי,שילך לחברה שמתמחים בכך. לא רק זה,הכוונה שלי להביא מורה לכך לבית שלנו-עניין של זמן וכסף

. אבל זה השגעון האישי שלי,כי אני מאד אוהב את הקרקע,ומאוד אוהב את מה שיש להציע לג'וג'יטסו בעניין. כהגנה עצמית ,אני לא חושב שזה מתחייב.

 

[amir_aikido]

קיים חלקית - ברמת התוכן

אני חושב שכמעט כל המורים כיום גילו שאין להם "זכות קיום" אם לא יתחילו ללמד מתחילים, משום שמעטים יחסית התלמידים הרציניים שעוברים בין מורים. עדיין, לא כל חומר הלימוד מותאם לכל רמה, ובהחלט ייתכנו מצבים בהם תלמיד שהגיע עם רקע קודם "יוקפץ" מהר יותר ללימוד המתקדם (הכל בהתאם לרמתו האישית בתחום הנלמד). אמיר

 

[Zeev Foux]

"נסיון קודם - רצוי"

אני חושב שעל מנת ללמוד בה גווה נסיון קודם באומנויות לחימה הוא דבר רצוי ביותר. לא הכרחי, אבל רצוי. האם זה המגבלה שלי כמורה (לא יודע להתעכב מספיק זמן על חומר בסיסי)? האם זו השיטה? האם זהו אורח החיים (בה גווה כפעילות של פעם-פעמיים בשבוע)? שילוב של הכל? בפועל, יש את זה, וזה קיים גם עם מורים ושיטות אחרות. זאב

 

[john woo]

כשפתחתי את השרשור

זכרתי שאתה היחיד שכתב שרצוי ניסיון קודם (אני חושב שזה היה לפני כמה שנים). למה בבה גווה רצוי ניסיון קודם? ואיך זה משפיע על צורת האימון? באילו עוד שיטות זה קיים?

 

[Zeev Foux]

הרבה שאלות, הא?

אני מכיר מורים שלא מלמדים תלמידים מתחילים, אבל סבורני שאין זה הוגן מצידי לכתוב על אחרים. תחושתי היא שכל נסיון באומנויות לחימה יכול לעזור - בין אם בהבנת המתודיקה הנדרשת מתלמידים או בעבודת זוגות, ובין אם בטכניקה מסויימת. בדיוק כמו שאני גם מאמין שכל נסיון בחיים עוזר, ותלמיד עם בגרות נפשית עדיף על חסר. לכל אחד ישנן מטענים קודמים, שאותם לפעמים צריך לעבד. זוהי עבודה פנימית בעיקרה ולא פשוטה כלל וכלל, אבל בכללי - עדיף על חוסר נסיון. לגבי ה"למה" - לא יודע - אולי כי הבה גווה מורכבת יותר משיטות אחרות ועובדת נגד כל כך הרבה הרגלים, שכבר לא כל כך משנה מהבחינה הזו אם למדת שוטוקאן או אגרוף (זכור לי פעם תלמיד שאמר - חצי בצחוק חצי ברצינות - "אם זה מרגיש לך טוב ונכון, כנראה זה לא בה גווה"). אבל האמת היא שאני באמת מאמין שנסיון קודם עדיף להרבה שיטות, ולא רק עבורי. לדוגמא, אני בטוח שאם יבוא משהו שלמד חמש שנים טאי צ'י לכיתת טה-קוואן-דו או BJJ הוא ילמד את החומר הרבה יותר מהר ממי שלא למד כלום בעבר. זאב

 

[shlomym]

יתרונות וחסרונות

עם נסיון: יתרון:בשלות חסרון:באגים

הכוונה הרגלים מוטמעים מהעבר שיוצרים קונפליקט עם החומר הנלמד בהווה חסר נסיון: יתרון: טאבולה ראסה יחסי חסרון: בוסר

 

[fa jing]

אני חושב קצת אחרת....

יש לי תלמידים שהחלו ללמוד ללא רקע בשום אמנות לחימה (אני הראשון שלהם

) לצד תלמידים שהם בדרגות גבוהות באמנויות לחימה אחרות ובעלי רקע של 10 שנים ויותר באמנויות לחימה. לעיתים מתקשרים אנשים המחפשים מקום ואמנות לחימה להתאמן בה וחלקם שואלים: "אין לי ניסיון באמנויות לחימה האם אוכל ללמוד"? ואחרים שואלים: " התאמנתי X שנים באמנות Y האם זה יועיל/יפריע"? אני תמיד נוהג לומר שלכל דבר יש יתרונות וחסרונות: לאלו שאין להם ניסיון בכלום יש את היתרון בלהיות "לוח ריק" (טאבולה ראסה) בכל הנוגע למה שהוא לומד אצלי, לקבל את הדברים בטבעיות על פי דרך הלימוד והאימון. חסרונות תלמידים אלו (שבד"כ הם יתרונות התלמיד המנוסה)- קואורדינציה חלשה, חוסר אסרטיביות בכל הקשור לרוח לחימה, קושי במיקוד וריכוז וכיוב'. אלו שהינם בעלי ניסיון יש את היתרון של יכולת תנועה וקוארדינציה טובה יותר, יכולת קליטת התנועות קצת יותר טובה, אסרטיביות, ריכוז וכיוב' טובים יותר. חסרונותיהם הוא- שלעיתים הם באים עם הרלי תנועה שונים וזה מעלה את השיפוטיות שלהם לגבי החומר הנלמד (הם מנסים לנתח את הבה גוואה בעיניים של הסגנון הקודם שלהם וזו טעות), לעיתים ישחיפוף קל בתרגילים בסיסיים יותר בגלל שקל להם יותר לבצע אותם וכיוב'. שמתי לב כי הבדלים אלו מטשטשים כעבור כמה חודשים בודדים, לכן לי זה ממש לא חשוב אם התלמיד בעל רקע או עם רקע עשיר, אני מיידע אותו לגבי היתרונות והחסרונות של כל מצב (רק אם הוא שואל אותי כמובן) ונותן לו להחליט מה טוב עבורו. חנן

 

[Tonjin]

כפי שאמר אמיר, הרבה פעמים זה

"משיקולים טכניים"... להרבה בתי-ספר גדולים ומסודרים (גם כאלו ש"לא מאמינים בחגורות" או שיודעים ומדגישים ש"חשוב תמיד להתאמן עם כולם" ישנן כיתות-מתקדמים שאליהן באופן לא מפתיע צריך ניסיון בשביל להתקבל... לדעתי זה גם רעיון מצויין כל עוד הכיתות האלו הן בנוסף לכיתות הרגילות, ברור אבל שבבתי-ספר קטנים זה לא מתאפשר מאילוצים שונים ומשונים אני נתקלתי בעבר במורים המעדיפים שלא ללמד סגנון, שיטה או פרקי לימוד מסויימים ללא ניסיון קודם, בד"כ בגלל שהניסיון הקודם הזה מפתח תובנות פיזיות ומנטאליות ויכולות שדרושות להבנה, הפנמה וביצוע של הסגנון/שיטה החדשים. נתקלתי גם (אפילו פה בפורום) בסיפורים על מורים שמלמדים תלמיד 10 שנים ואז שולחים אותו לדרכו, במורים שממליצים לתלמידים שלהם "להשלים חוסרים" בשיטת האם שלהם ע"י אימון מקביל בשיטות אחרות, ישנם מורים שמפנים תלמידים לשיטות אחרות כדי להשיג ולחדד שם דברים שחיוניים לתלמיד וכיוצא בזה.. "המלצה עומדת" למעוניינים ללמוד שיטת קוריו ביפן היא להשיג קודם כל דרגת דאן אחת או שתיים בסגנון דומה לזה אותו הם מתעתדים ללמוד, כך מובטח להם יחס רציני יותר מהמורה (הזקן והקפדן בד"כ) ותפוקה הרבה יותר יעילה ורצינית בזמן המוגבל (בד"כ) אותו הם מבלים איתו... חוץ מזה אימון רציני לא חשוב באיזו שיטה מפתח תובנות וסבלנות ופרופורציות אחרות לכל נושא אמנויות הלחימה (בלי להזכיר יכולות של הבנת תנועה, קורדינאצייה, טיימינג, שינון תנועה ע"פ ראיה וכו') - זכור לי שבשלושת החודשים הראשונים בהם למדתי קנדו כל מה שהייתי עושה זה לצעוד הלוך ושוב מקיר לקיר בדוג'ו (אחרי שהתקדמתי קצת גם נתנו לי להחזיק שינאי ביד ב10 הדקות האחרונות של כל אימון), ברור לי לחלוטין שאם הייתי נתקל בשיטת אימון כזו בתקופה אחרת בחיים שלי לא הייתי שורד את האימון הראשון... אז לשאלתך - כן, זה קיים גם היום..

 

[חנן שינפוקס]

ניסיון קודם בריקוד טוב באותה המידה

למרות שלא נתקלתי בבתי ספר כאלו, יצא לי להחליף א"ל בערך פעמיים בשנים האחרונות, מסיבות כאלו ואחרות. אני יכול לומר שחלק גדול מהלימוד באומנות לחימה, לפחות אצל מתחילים הוא הבסיס של "איך לזוז", "איך להתאמן", ועקרונות כלליים כמו "להוציא אגרוף מהמותן והרגליים, ולא מהזרוע". העקרונות האלו שגורים בכמעט כל אומנויות הלחימה. באיזה גובה הבעיטה שלך נוחתת, ואם איזה חלק של הרגל פוגעים, זה משהו יותר ספציפי, שיכול להשתנות בין נינג'טסו וקונג פו, אבל לא עקרונות התנועה שמאחורי הבעיטה. אבל אפילו יותר חשוב, אני חושב שיש סוג מסוים של אינטילגנצייה פיזית (על משקל אינטילגנצייה רגשית), שניתן לפתח אותו במהלך הלימודים. אני מכיר אנשים שיכולים לשחזר בריח חדש שזה עתה ראו בקלות, ואני מכיר כאלו שצריכים לראות אותו כמה פעמים לפני שהם קולטים אותו. לאנשים הראשונים, הייתי אומר שיש תיאום יותר טוב בין הגוף לראש (או "יותר אינטילגנצייה פיזית"), ולאחרונים פחות. כמו כל דבר אחר שמתאמנים עליו, גם בכישורים הבסיסיים של תנועה אפשר להשתפר. באופן אישי אני יכול להעיד שהיה לי הרבה יותר קל לקלוט חומר חדש היום מאשר לפני מספר שנים. חנן

 

[shlomym]

יש בדבריך

זה ללא ספק עוזר ברמת הקואורדינציה ברוס לי - היה אלוף הונג קונג בצ'ה צ'ה צ'ה(תקנו אותי אם אני טועה) וונג שון לאונג היה גם חזק בענייני הריקוד בטוח שיש עוד